פיני ביטון הופתע לרעה (וגם לטובה) מהשירות בדואר ישראל

הפרדה לצורך שוויון

בעיצומם של ימים טרופים אלה הולכת ונשלמת בניית הכביש העוקף של שכונת נווה ים. קטע כביש שיחבר את שכונת  הסיטי מהצד הסמוך לבית החולים "ברזילי" לאזור התעשייה הדרומי. כתבתי כאן בעבר, כשאך החלה סלילתו, על ערכו התעבורתי של הכביש. בעיקר בהיבט של התמודדות עם הפקקים של הבוקר למי שצריך להגיע לעבודה, לצאת מהעיר דרומה וכמובן להיכנס לעיר מצידה הדרומי ביותר היישר לשכונות המערביות בואכה רצועת החוף.

הכביש העוקף כבר סלול

מדרכה וגדרות בכביש העוקף

וכשמזכירים את רצועת החוף היפה שלנו, הרי לכם, למה נזכרתי לציין שוב את הכביש ההולך ומסתיים (כבר הכל מאוספלט, שני נתיבים חד סטריים כולל שבילי הליכה, שבילי אופניים יפים ותאורת רחוב מתקדמת): "החוף הנפרד", או מה שאנחנו קוראים לו "חוף הדתיים". אני מניח שרבים מכם הנהנים תדיר מהליכה בחוף הנפלא שלנו נתקלים בסיטואציית חציית חוף הדתיים. החוף הממוקם באמצע הדרך ממש בין חוף דלילה לבין חוף הפארק הלאומי. מי מכם שנאלץ לעשות מהלך רגלי עוקף החוף הנפרד בוודאי הרגיש את אי הנוחות הכרוכה בזה. אבל זה העניין הפעוט.

פיני ביטון. צילום: פבל

כמי שמכיר את תפיסות העולם של הציבור הדתי על רבדיו אני יודע שהחוף הנפרד לא יכול באמת לתת מענה לכלל הציבור הדתי. ישנו ציבור מחמיר יותר שהחוף במתכונתו הנוכחית לא יכול בשום אופן לענות על צרכיהם והם נאלצים לוותר מראש או לכתת רגליהם מכוניותיהם וטפם לערים אחרות. אני מניח שיש מי שה"בעיה" הזאת קטנה בעיניו אבל יש ציבור לא קטן שפשוט נמנע ממנו הכיף הזה שנקרא בילוי בים עם המשפחה. נוסיף לזה את המחסום המרגיז באמצע הדרך באחד המקומות היותר אטרקטיביים בחוף ונקבל צורך אמיתי בפתרון הבעיה.

שביל לחוף נפרד. זה הפתרון

אז איך פותרים את הבעיה? הרי האפקט של חוף נפרד יכול להיות להתממש רק אם החוף יהיה ממש נפרד. חוף שממוקם באמצע הדרך בין שני חופים אטרקטיביים, יהווה מפגע ובוודאי לא יהיה נפרד. לכאן נכנס הכביש החדש. הכביש היפה הזה עובר למעשה באזור חורש מדהים הנשפך לים, מצידה הדרום מערבי של העיר. הכביש עוטף את הפארק הלאומי. כעת נוצרה אפשרות של סלילת כביש היוצא מהכביש החדש, הישר לחוף הים, מרחק של כ-300 מטרים, מה שיאפשר לבנות חוף נפרד על מלא. אין לי מושג ירוק לגבי היתכנות העניין, שכן מדובר באזור חורש טבעי. יחד עם זאת הפתרון הזה כל כך "שווה" וכל כך הרבה אנשים יכולים ליהנות ממנו שחייבים לבדוק את היתכנות הדבר. אחרי הכל כשהמבט לעתיד, לעיר בת מעל 200 אלף תושבים גם רצועת החוף המשתחררת לטובת כלל הציבור, מצד אחד וגם חוף נפרד המסוגל להעניק שירותים לציבור גדול מאוד מצד שני, אמורים להוות בהחלט פתרון למצוקה הקיימת שמן הסתם תלך ותגדל. הנה זרקנו חכה… נחכה ונראה.

הפרטה וקוץ בה

דואר ישראל עבר הפרטה. למי מכם שהזדקק זה מכבר לשירותי הדואר אני בוודאי לא אחדש אם אומר שהעסק פשוט מרוסק. שירותי הדואר במדינה ירדו ממש לעברי פי פחת, פשוט כך. לא מזמן צפיתי בפרק מתכנית התחקירים האזרח גואטה (תכנית מעולה) פרק שעקב אחרי המתחולל בסניפי הדואר בארץ. לדאבון הלב, אפילו התמונה העגומה שהוצגה בפרק הזה של התכנית לא הכינה אותי למה שחוויתי השבוע בבואי "ליהנות" משירותי המוסד הוותיק.

סניף הדואר בקניון לב אשקלון. צילום: אלירם משה

מי מאתנו לא זוכר את הדואר במתכונתו הישנה? אני מניח שרובכם יאמר כן אבל, תמיד היו תורים ארוכים והסניפים לא היו הכי מזמינים וזה בלשון המעטה. ואתם בוודאי תצדקו. אבל משהו רע מאוד קרה והוא מורגש ביתר שאת דווקא בימים אלה של מגיפה מפחידה. נעבור לסיפור שלי: נזקקתי באופן בהול לשירותי הדואר, יותר נכון שירותי בנק הדואר. כמי שמכיר עשרות סניפים בעיר הגעתי תחילה לסניף שבעבר היה זכור לי כסניף נוח שאין בו הרבה מבקרים. הסניף ממוקם ברחוב אורט, מניח שרובכם מכירים.

הגעתי למקום החניתי את הרכב ממש ממול לסניף. התמונה שנגלתה לנגד עיניי הדאיגה אותי. עשרות אנשים עמדו מחוץ למבנה. התפללתי שאין לזה קשר לסניף הדואר. אמרתי אולי יש כאן משרד כלשהו שבאים אליו. התבדיתי כמובן. לשאלתי את עוטה המסיכה הראשון שנקרה בדרכי האם כולם ממתינים להיכנס לסניף הדואר נעניתי ב: "לא כולם, זה כולם ועוד כמה עשרות שלקחו מספר והלכו". חייכתי, חצי מבוהל והמשכתי לעבר פתח הסניף עם חשש ותקווה שאולי לפחות התור זז מהר. אקח לי מספר גם אני ואשוב בתוך שעה.

פילסתי דרכי בין דמויות רבות, לא מוכרות, בעיקר כי כולן עטו מסיכות (לשמחתי הרבה). נכנסתי לסניף, ביקשתי מהמכשיר וקיבלתי את מספר 187, בתנועה טבעית העפתי מבט לצג המספרים שלמעלה הצג סיפר שכעת מקבל שירות מספר 102… עוד 85 איש! מה עושים? לקחתי מספר ושמתי פעמיי לעוד סניף ועוד סניף והתמונה דומה כמעט בכולם.

הגם שהייתי  ממש לחוץ בזמן החלטתי להמתין לתור שיש לי וזהו. שבתי לאחר כשעה ומחצה לסניף רחוב אורט. בחוץ, עדיין עשרות מתגודדים וממתינים בפנים מספר 158 מקבל שירות. סיננתי ביני לבין עצמי: "מה נסגר עם הדואר הזה??", איש נחמד שהיה קרוב ושמע אותי אמר לי בחיוך מתחת למסיכה "רק זה? חכה שתנסה לקבל חבילה או מכתב חשוב, זאת חברה בפשיטת רגל!".

סניף הדואר המרכזי שהפתיע לטובה

עכשיו כשהבנתי שהיום כנראה לא אקבל את מבוקשי החלטתי לוותר. אנסה מחר בבוקר מוקדם להיות בין הראשונים. המשכתי בעיסוקיי כשבאחת השיחות הטלפוניות שקיימתי עם חבר הזכרתי את חוויית השירות הגרוע של הדואר מהבוקר ושאני מקווה שמחר אצליח לקבל שירות כלשהו בלי להידבק בקורונה (כמה אפשר להתגרות בגורל ולצאת שלילי?) החבר ענה לי: "מה אתה הולך לסניפים הפרטיים האלה? לך לסניף המרכזי בעיר שם העסק עובד כמו שצריך". לא הבנתי את האמירה שלו "למה? מה ההבדל בין הסניפים?", תהיתי. "תלך ותבין", הוא ענה.

סניף הדואר המרכזי שהפתיע לטובה

למחרת קמתי מלא תקווה ושמתי פעמיי לעבר הסניף המרכזי בעיר. החניתי את הרכב בחנייה הסמוכה והתחלתי לצעוד לעבר הסניף. התמונה מחוץ לסניף הרגיעה אותי… לא היו עשרות מתגודדים בחוץ, "כבר טוב" אמרתי ביני לבין עצמי. נכנסתי פנימה. על המחזה שנגלה לנגד עיני אומר רק: "וואו!". אז ככה זה נראה: המקום נעים למראה ושקט. הסדר מופתי, 5 דלפקי שירות, התור מתקדם בקצב יפה ואין דוחק. אני מבין שהפעילות במקום מפוצלת ומחולקת לשניים: קמעונאות ודואר מצד אחד ושירותי בנק מצד שני והכל דופק כמו שעון.

שירות מהיר ויעיל בסניף הדואר המרכזי

הניגוד הקיצוני שחוויתי בין הסניפים העלה את הסקרנות העיתונאית הטבעית. איך, מה ולמה ההבדל הקיצוני כל כך? אז ככה: מסתבר שהפריטו 80% משירותי הדואר. 20% מהסניפים עדיין מנוהלים על ידי המדינה. (אגב כשאני כותב מנוהלים, חייב מילת הערכה למנהלת הסניף ריקי פפיאשוילי ותודה ענקית לגברת איבון טימור על שירות ברמה של 5 כוכבים פלוס!). תאמרו איך זה? הרי הפריטו כדי לשפר את שירות?

בדיקה קלה העלתה את מה שכבר ידעתי מכתבת התחקיר, אבל קיבלתי לה אישור ברמת חוויה אישית. הבעיה הידועה כמעט בכל מחדל: אין בקרה אמיתית על התנהלות הסניפים ואין קריטריוני סף לניהול סניף דואר. אולי כי עמידה בתנאים תפגע ברווחים אולי כי זה תלוי ברצונו הטוב של בעל הסניף אבל בשורה התחתונה: הנפגעים זה אנחנו. וכשאני אומר אנחנו זה לא אני ושכמותי שעוד מסוגלים להתנהל אינטרנטית. זאת פגיעה בעיקר במבוגרים שלנו וחסרי האמצעים, שחייבים את הביקור הזה בסניף הדואר אחת לזמן. כאן המדינה פשוט פשעה. אני קורא לשר הממונה להתחיל מיד בצעדים לשינוי: או בקרה אמיתית על הסניפים וקיום סנקציות מול מי שמתרשל, או ביטול ההפרטה והחזרת שירותי הדואר למדינה ולנו הציבור.

ויפה שעה אחת קודם.