שער בית הכנסת המרותך באגמים. צילום באדיבות המתפללים
שער בית הכנסת המרותך באגמים. צילום באדיבות המתפללים

עינב קורן לא מבינה איך דווקא בית כנסת הופך למרחב מריבה פוליטי

המראה של שוטרים שמפנים מתפללים מבית כנסת בשכונת “אגמים” בגלל מחלוקת בין קהילות, הוציא את עינב קורן משלוותה. מה שעוד הוציא אותה משלוותה הוא ההכשר שנתן ראש הממשלה לכל עבריין לתקוף את השופטים והחוקרים, “יש כאן פתח מסוכן מאוד”, היא כותבת

פורסם בתאריך: 28.5.20 13:21

בשבוע האחרון געשה הרשת בעניין הסיפור העגום של תלמידת כיתה ב’ בפתח תקווה שנתבקשה על ידי מחנכת הכיתה להחליף את שמלתה בחולצת תלבושת תקנית משום שזו לא עמדה בתקנות קוד הלבוש הבית ספרי. בין השמלה לחולצה עמד מאבק בין האם למורה ולאורך כל שלל הגרסאות והדיונים למכביר, נשכחה קצת הילדה שעומדת במרכז הפרשה. זה רק מקרה אחד על רצף המתיחות הנבנית כאן בחודשים האחרונים ביחסי הורים וצוותי חינוך.

אם לא די בכך, התוודענו בראשית השבוע למפגן הכוחני כלפי מערכת החוק והמשפט של ראש הממשלה ושרי סיעתו הכרוכים אחריו (אחרי הכל הוא מינה אותם שבוע קודם לתפקיד, מי אמר הון ושלטון ולא קיבל). חשבתי לעצמי, אם אדם בטוח בדרכו וחפותו, על אחת כמה וכמה ראש ממשלה בישראל הרי אין לו צורך במליצי יושר ובטח לא משמיצי רעה את מערכת המשפט שהוא עצמו אמון עליה. אם הוא מזלזל במערכת הזו כל כך ומטיל בה ספק אז מדוע שאנחנו אזרחי המדינה בכלל נייחס לה חשיבות? חמור מזה, יש כאן פתח מסוכן מאד לזעזוע של כל המערכת אל מול עבריינים ופורעי חוק שמקבלים כעת לגיטימציה מראש הממשלה בכבודו ובעצמו, לכך שאין למערכת המשפט בארץ שום תוקף וערך.

עינב קורן. צילום: נועם דוד - גלימפס הפקות

עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות

כתבתי כאן לפני שבועיים על אכיפת מטרדי הרעש, הכותרת שבחר העורך למסגר בגדול היתה – "עינב קורן נגד המשטרה". חשוב לי להבהיר, אני לא נגד המשטרה אלא נגד אותם חסרי כבוד שמזלזלים בחוק ובשכניהם. לאור המצב הנוכחי אני יותר ויותר מבינה עד כמה הדה-לגיטימציה הזו שמגיעה מלמעלה מסרסת באחת ומגבילה גם את המשטרה בתהליכי אכיפה, אפילו הפשוטים שבהם, כמו מטרדי הרעש. הרי אם ראש הממשלה טוען למערכת מעוותת ומביע חוסר אמון בה אז למה שהאזרח הפשוט יכבד את מוסד החוק ואכיפתו?

אירוע מביך נוסף שנתקלתי בו השבוע באשקלון היה סביב "בית כנסת המריבה" בשכונת אגמים. ויכוח צורם שניהלו שתי קהילות מתפללים על בעלות רוחנית של בניין בית כנסת חדש שנבנה בשכונה הצומחת. לפי הפרסומים עולה כי הוויכוח התגלע בין קבוצת מתפללי בית חב"ד שמובילים הרבנים פרץ ופלס לעומת קבוצת מתפללים של הרב בן ברוך, על רקע העדפה פוליטית של קהילה אחת על פני השנייה בידי ראש העיר. איני בקיאה בכל הפרטים, האילוצים והנסיבות שהביאו למצב הזה אך מספיק מבט מהצד כדי לחוש אכזבה ומרירות למראה השוטרים שהגיעו להרגיע את הרוחות ולפנות מתפללים מבית הכנסת.



בית כנסת מכונה גם "מקדש מעט" כי הוא מהווה מעין סניף קהילתי לבית המקדש, מקום עבודת האל. עם זאת, לא במקרה נובע שמו של מרחב זה משורש כ.נ.ס, כי עיקרו הוא כינוס המתפללים יחד. בית כנסת הוא מרחב של זהות ושייכות סביב מעגל השנה והחיים היהודי. הפיכתו למרחב מריבה פוליטי או אישי זה ממש לחטוא לרעיון ולמטרה שעליהם הוא מבוסס.

בין כל אירועי השבוע ורגע לפני שחג השבועות מתרגש עלינו לטובה, נזכרתי בסיפור חז"לי על שני אחים עשירים מאשקלון (כן, כן, מסתבר שאנחנו כאן מקדמת דנא). הסיפור לקוח מתוך מדרש שיר השירים רבה, ז, דרשה ב (הטקסט מובא בתרגום מארמית לעברית – אתר אגדה):

“מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אַחִים עֲשִׁירִים שֶׁהָיוּ בְּאַשְׁקְלוֹן וְהָיוּ לָהֶם שְׁכֵנִים רָעִים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם.
וְהָיוּ אוֹמְרִים: אֵימָתַי יַעֲלוּ הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלַיִם וְאָנו נִכְנָסִים וּמְקַפְּחִים אֶת בָּתֵּיהֶם וְנוֹטְלִים כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם.
הִגִּיעַ זְמַן וְעָלוּ הָאַחִים.
זִמֵּן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְאָכִים כִּדְמוּתָם וְהָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם.
כְּשֶׁבָּאוּ הָאַחִים מִיְּרוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לְשִׁכְנֵיהֵם דּוֹרוֹנוֹת (מתנות) מִכָּל מָה שֶׁהֵבִיאוּ עִמָּהֶם מִיְּרוּשָׁלַיִם.
אָמְרוּ לָהֶם הַשְּׁכֵנִים: הֵיכָן הֱיִיתֶם?
אָמְרוּ לָהֶם: בִּירוּשָׁלַיִם
אֵימָתַי עֲלִיתֶם?
בְּיוֹם פְּלוֹנִי.
וְאֵימָתַי בָּאתֶם?
בְּיוֹם פְּלוֹנִי.
וְאֶת מִי הִנַּחְתֶּם בְּתוֹךְ בֵּיתְכֶם?
לֹא הִנַּחְנוּ שׁוּם אָדָם.
אָמְרוּ: בָּרוּךְ אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים, שֶׁלֹּא עֲזָבָם וְלֹא יַעַזְבֵם לְעוֹלָם."

אני אוהבת את הסיפור הזה כי יש בו עומק חינוכי מרתק ושיעורים שניתן ללמוד גם בימינו. המסקנה הראשונה המתבקשת היא שאכן נסתרות דרכי האל אבל הן בהחלט יצירתיות. עליתם לרגל לירושלים ונאלצתם להשאיר את הנכס והרכוש מופקר לטובת השכנים תאבי הבצע – אל תדאגו, ה’ סידר לכם סייבורג מלאכי בדמותכם שיתעתע במבקשי הרעה. הערך העיקרי שעולה מן הסיפור הוא הגישה החינוכית המדהימה של האל, כלומר הסמכות. הוא לא מעניש את המאיימים לפגוע, הוא לא מונע מהם בכוח את מימוש כוונותיהם, לא מאשים ומסגיר אותם בפני האחים ואפילו מאפשר להם לקבל מתנות מקורבנות השוד הפוטנציאליים שלהם. לא, הוא לא עושה את כל זה אלא מלמד אותם שיעור על אחריותו של בעל הסמכות כלפי הכפופים לו, הסומכים עליו. שיעור על תחושת המוגנות שיש לאדם כשהריבון פורש עליו את חסותו. הריבון יכול להתגלם ברגישותן של מורה או אם כלפי ילדה בת 7 שנמצאת בלב מחלוקת מורכבת וחשוב שתחוש מוגנת ובטוחה (יותר מכל בדיקת פוליגרף שהמורה תיקח על עצמה). הריבון הוא גם ראש ממשלה שחייב לתת לאזרחיו תחושת מוגנות והוגנות כמי שחיים תחת אחריותה של הממשלה המכהנת ואשר מתווה את דרכיה של המדינה על כל הרשויות הפועלות בתוכה באופן דמוקרטי שנועד לשמור על הסדר. הריבון הוא הרב של כל אחת משתי הקהילות הנאבקות על בית הכנסת בשכונת אגמים שצריכים להבטיח התנהלות רוחנית מכבדת ביניהם ובין חברי קהילתם.

לא פחות מכך, הריבון הוא ראש העירייה של אשקלון שבאחריותו לתת מענים שווים והוגנים לציבור התושבים בעיר. מבלי לחשוד, להאשים, להעדיף או להצדיק אף צד אלא לגרום להם להרגיש תחושת ביטחון ומוגנות כשהם פוקדים את בית הכנסת בשכונת מגוריהם. חג שבועות הוא חג מתן תורה, הוא מייחד את היווסדות האתיקה והמוסר היהודי, שלפני הכל הוא אנושי. עשרת הדיברות הם הבסיס לכינון חברה אנושית מתוקנת שנועדה לשמור על סדר חברתי. זו מהות החג וזו מהות החיים! שיהיה לכולנו חג שמח של מוגנות, הוגנות והגינות!

תגיות:

תגובות

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר