אין לאף אחד מושג ירוק עד מתי היא תהיה כאן, לא לפרופסורים לא לרופאים, לא למדענים, לא לפוליטיקאים ובוודאי לא לנו. בדבר אחד כולם בטוחים, אחרי שהיא תלך (בע”ה) עקבותיה יישארו איתנו שנים ארוכות. אין ספק שהעולם שהיא תשאיר כאן יהיה עולם אחר. אנחנו אוהבים את הקטע של להיות “עם סגולה”, “אור לגויים” וכדומה. פתאום הקטע של “עם לבדד ישכון” מה זה מתאים לנו… כמו כפפה ליד. זה בדיוק הזמן להיות אי של שקט, נפרד מהקטסטרופה הכלל עולמית.
בשפת המומחים אנחנו נמצאים בתוך “אירוע מתגלגל”, יעני מציאות שמשתנה תוך כדי תנועה. למול מציאות שמשתנה תוך כדי תנועה חייבים להתנהל ולקבל החלטות תוך כדי תנועה.
בודקי קורונה. צילום: מוטי מילרוד
אנחנו חיים בתקופה של מספרים. טוב, זה לא חדש כל כך. הטכנולוגיה שמנהלת את חיינו מדברת כל הזמן במספרים. הבעיה הגדולה של ימים אלו היא שהמספרים מדברים לא רק כסף, אלא גם ובעיקר על חיי אדם. סטטיסטיקות, גרפים ועקומות של רמת תחלואה ותמותה מדי בוקר, צהריים וערב. אתה לא יכול לזוז ולו מילימטר אחד מהמידע הזה שתוקף אותך מהבוקר מול מסך הטלוויזיה וממשיך לרדוף אותך ברחוב וברכב בכל תכנית ומהדורת חדשות.
הקשר האלמותי המתקיים מאז ומעולם בין החיים שלנו לכסף שלנו לא הולך להיעלם, אלא אם נחזור חלילה לתקופת האבן. פתאום החרדה המלווה את חיינו כאן וביישובי העוטף בגלל מה ש”עף” מדרום בכל פעם שהחלאות מחליטים לשבור לנו את השגרה הפכה למשחק ילדים למול הפחד מהלא נודע הגדול, הכלל עולמי.
אולי יש מעט נחמה בידיעה שזה תלוי רק בנו. האומנם? רק בהתנהגות ובמשמעת שלנו? אולי, אבל כמו בכביש, זה עדיין תלוי גם בהתנהגות של זה שנוסע מולך. בעת משבר בסדר גודל עולמי נדרש מנהיג עולמי. לשמחתנו, לנו יש כזה. אני בטוח שגם מבקריו ושונאיו הגדולים ביותר שמחים מאוד בסתר ליבם על כך שהוא נמצא על ההגה ולא מישהו אחר. הכותרת מדברת על מספרים. הקורונה תעלה לנו ביוקר רב. אני מניח שככל שהזמן ינקוף והמספרים האמיתיים יחלחלו לתודעה של כולנו, נתחיל להפנים את העומד להיות כאן ביום שאחרי. שאלת המחיר יכולה להיות פחות מפחידה אם נוכל להאמין שהמחיר יהיה רק כלכלי. כשהמספרים מדברים על חיי אדם, אז זה גם כסף, הרבה יותר כסף.
פיני ביטון. צילום: פבל
מה שאני בא לומר כאן, קוראיי היקרים, בואו ניבהל עכשיו ולא אחר כך. בואו ניבהל מספיק כדי לעשות את כל שניתן כדי שזה יעלה לנו רק כסף. להיות אור לגויים זה לא לעשות הפוך מהם. זה לעשות את מה שהם עשו טוב, עוד יותר טוב. אני לא צריך שראש הממשלה הנהדר שלי יבקש ממני בכל ערב לשמור על עצמי, על ילדיי, על נכדיי. אני אמור לקיים את חובתי כלפיהם וכלפיי כל הזמן, בטח בשעה קשה זו “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”.
קצת שקט בבקשה
האמת היא שחככתי רבות בדעתי אם להתייחס לנושא הזה בעצם ימים טרופים אלה. “כחול לבן והרשימה המשותפת”. בכל זאת, מה לא נכתב על ההזיה הפוליטית שבה חוזות עינינו? מי עוד נתקף ברצון להקיא בגלל זה? מי עוד לא התחלחל מספיק מרעיון העוועים הזה? טוב נו, מודה, קשה לי לדלג על זה. האמת היא שאני בא ממקום אחר. אני בא מהמקום של ההחלטה המודעת לעשות הכול שזה לא יקרה. הלב אומר: תן להם, נראה אותם עושים זאת וכורים בור לעצמם. נראה אותם מתעטפים לדיראון עולם בחליפת מכירת כל ערך מוסרי בדרך ל”מטרה הנכספת”: רק לא ביבי.
החיבור ההזוי, לשמחתי, לא מצליח לגרום לי לוותר על המדינה ולהתחיל להמר. גם אני ממלא פה ושם לוטו, טוטו וכאלה, אבל להמר על המדינה? ממש לא. אני סמוך ובטוח שככל שהדבר נוגע לתודעה הציבורית, כחול לבן כמפלגה נצבעה לחלוטין בטהרנות מזויפת. שהאמת וניקיון הכפיים כבר לא דרים בכפיפה אחת עם השעטנז הלא ברור הזה. אבל כמי שעיניו בראשו וכמי שמבין את גודל השעה, אני מתפלל שבעת הזאת תהיה לנו (במהרה ) ממשלה של רוב. ממשלה שבה נמצאים כל הניצים של “יום לפני”.
עדיף לי שבמקום שהמשותפת תומכת הטרור תחגוג את ניצחונה על הימין וגם אם זה זמני. לא רוצה אותם שמחים אפילו יום אחד. יחגוג עמך ישראל. מעדיף קורטוב של צביעות וחיפוש מילים להצדקת הישיבה ביחד של ליברמן והחרדים למשל, על פני אמת מכוערת של מפלגה שלא קיבלה את רצון הרוב היהודי ומדשדשת בצעידתה לבל תפגע חלילה בתומכי הטרור. זה לא נתפס ,לא נדרש. אחדות בעת חירום זה מה שאנחנו צריכים. חשבונות – אחר כך.
עושה שקט
מילה טובה לתומר גלאם, ראש העיר שלנו (אמרתי, לא ארבה בזה, אבל כשמגיע לא אנהג בצביעות של “עיתונאי ניטרלי”).
בימים טרופים אלו, כפי שכתבתי למעלה, אני שמח שיש בהגה השלטון מנהיג עולמי. אין ספק ששעת חירום היא גם שעת מבחן למנהיגים בכל רובד. בשכונה הקטנה שלנו יש מנהיג צנוע שנותן עבודה. ראינו זאת במהלך החורף בימי הקטסטרופה. ראינו זאת במהלך הימים חסרי השקט כשטילים עפו כאן באוויר. ואנחנו רואים זאת בעצם ימים אלו כשהרחוב לא שקט, עסקים קטנים נסגרים והעתיד לוט בערפל.
מן הידועות היא שלראש רשות עירונית אין יכולת לקבל החלטות ששייכות לשלטון המרכזי. כשבעלי עסקים נפגעים בעיר שלך, אתה לא יכול לפצות אותם כספית, אתה יכול לבצע מהלכים מינוריים של הכוונת הציבור לסייע ברמה תודעתית על מנת ליצור מן ערבות הדדית.
השקט שראש המערכת משדר, ההתנהלות הרגועה והנשלטת של המערכות הפועלות תחתיו משדרים החוצה לסביבה הקרובה ולציבור כולו. ציבור שיודע שיש מי שמנהל את העניינים (ברמה המקומית כמובן) והוא נמצא כאן הוא ציבור יותר רגוע. על כך מגיעה מילה טובה למי שנמצא בראש המערכת וגם תקווה קטנה שלא יצטרך לעוד מבחנים מהסוג הזה.
