אחד מסיפורי התנ"ך המוכרים ביותר הוא סיפורו של נחשון בן עמינדב. הימים ימי יציאת מצרים, בני ישראל הגיעו לים סוף ואז, כך על פי התלמוד, עמדו ראשי השבטים, שעה שהמצרים רודפים אחריהם והתווכחו מי יקפוץ ראשון למים. בזמן שהתווכחו קפץ נחשון בן עמינדב, שהיה נשיא שבט יהודה, ורק כשהמים הגיעו לצווארו נבקע ים סוף לשניים, וכל העם חצה את הים. נחשון קפץ והפך לסמל לאומץ בעם היהודי.
רועי צאיג. צילום: פבל
ההתרחשות הפוליטית בימים האחרונים עשויה להזכיר ולו במעט את אותו סיפור. בנמשל ראש הממשלה בנימין נתניהו חבול פוליטית לאחר שלא הצליח פעמיים להרכיב ממשלה. מתחת לפני השטח גוברים הקולות כי אולי נתניהו הוא אינו האיש הנכון לעמוד בראשות הליכוד. איש אינו יוצא בפומבי ומביע את מחשבתו, מלבד סער, שכבר לפני למעלה מחודש ציוץ שלו בטוויטר במילים “אני מוכן” הצביעו על העתיד. סער, בקפיצה נחשונית (על שמו של נחשון), קפץ למים והשבוע יצא רשמית בקמפיין הפריימריז שיתקיים שבוע הבא. הוא מצד אחד, וראש הממשלה נתניהו מן העבר האחר. אט אט, נכון לכתיבת שורות אלו, מצטרפים אנשים בליכוד לסער. זה החל עם יואב קיש, ראשי ערים כראשון לציון, ממלא מקומו של ד”ר לסרי באשדוד גבי כנפו. על פי הפרסומים, גם ח”כ חיים כץ עם סער, והם לא היחידים. לא נביא אני ולא בן נביא, ואני מתקשה להמר אם אכן יבקע סער את הים וינצח, מה שכלל לא בטוח, אבל האומץ הפוליטי שלו ראוי להערכה.
ראשון התומכים בסער היה מישל בוסקילה, המשנה לראש העירייה שלנו. בוסקילה הודיע מיד “אני תומך בסער”. נכון, השניים מקורבים, אבל מישל בוודאי הביט בנתונים לפני שיצא פומבית במהלך שגם יכול להזיק לו פוליטית. בשנים האחרונות תרם סער לאשקלון לא פחות מנתניהו, אלא דווקא יותר. מרשים, בטח לאור העבודה שהאיש היה כארבע שנים מחוץ לפוליטיקה. כשר חינוך העניק עצמאות אקדמית למכללת אשקלון, פעל להבאת תקציב של שבעה מיליון שקלים בכל שנה למכללה למשך שנים רבות קדימה, תקצב את העירייה לבניית שלושה בתי ספר, אישר תקנים למרכז השיקום באשקלון ועוד. ברור שכראש ממשלה נתניהו מעורב ואחראי מחד גיסא, מאידך גיסא ראש הממשלה נתניהו לא הביא בשורה גדולה לאשקלון בימי כהונתו.
איש אינו יכול לחשוד בבוסקילה שטובת העיר אשקלון אינה לנגד עיניו. הוא נפגש השכם והערב עם חבריו שרי הליכוד, מסייע במה שניתן לעיר, הביא לא פעם תקציבים וכן – וזו ממש לא בושה – מנצל וניצל את קשריו בעבר עם סער כדי לסייע לעיר הולדתו. זהו ללא ספק תפקידו כנבחר ציבור. למעשה, בוסקילה הוא ללא תחרות השגריר מספר אחת של העיר. גם אם יפסיד סער לנתניהו, בפעולותיו הוא מיתג עצמו כיורשו של נתניהו, ואין לי ספק שכך הוא ייתפס בציבור ביום שאחרי. באותו יום, במוקדם או במאוחר, העיר אשקלון תרוויח מהמהלך הזה, שכן סמכו על בוסקילה שהוא לא יהסס להמשיך ולדאוג לאשקלון, בטח כשחברו בתפקיד ראש הממשלה. עכשיו תשאלו: ומה אם יפסיד סער? אז זהו שלא נורא, ראש העירייה בפועל תומר גלאם הצהיר על תמיכה בנתניהו, כך שהיחסים עם אשקלון לא ממש ייפגעו. אבל בינינו, למה שאת מה שנתניהו לא נתן עד עכשיו פתאום הוא ייתן?
"פתאום הוא ייתן?". נתניהו עם תומר גלאם. צילום: סיון מטודי
אפשר לבקר את מישל או לא, להסכים או להתנגד למהלך. אבל דבר אחד בטוח: במעשהו – בדיוק כמו חברו גדעון סער – הוא בהחלט גילה אומץ מנהיגותי, ולא פחות מכך דוגמה טובה לערך החברות, ערך שכבר נשחק בפוליטיקה הצינית שלנו. כאלה פוליטיקאים בדיוק העיר אשקלון צריכה.
הכותב הוא בעל משרד האסטרטגיה ויחסי הציבור "צאיג תקשורת" ומומחה בקמפיינים פוליטיים
