השבוע האחרון הביא איתו מחשבות על מוסר כפול ומתיחת הגבול בכל הנוגע לאצילות נפש, כבוד ואחריות. סטנדרטים חדשים של אתיקה ומצפון ציבורי. כמו למשל, סגן ראש העיר שחשוב שיתמקד בתיק הרווחה שהוא מחזיק מאשר בפרובוקציית סגידה בצורת רול-אפ של תמונות ראש הממשלה המתנוסס במשרדו. מופלא בעיניי הפער בתפיסה, בעיקר כשאותו נקשרי יצא נחרצות נגד שמעוני מאותם טעמים בדיוק.
איני מתכוונת לעורר דיון סוער על שיקולי דעת או החלטות ראויות של ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום. עם כל הכבוד למעמדו על לוח התמונות הממלכתיות בגן הילדים, הוא לא העניין, אלא הציבור, תושבי המדינה שמשלמים מחירים כבדים על בסיס קבוע.
לצערי הרב, יש שפע קבוצות נפגעות בחברה הישראלית, אחת מהן היא קבוצת העסקים הקטנים. בשבועות האחרונים נתקלתם בוודאי ב"שולמנים" בפייסבוק ובסטיקרים. באוקטובר האחרון נפתחה קבוצת הפייסבוק "אני שולמן" שתפסה תאוצה וצברה עד כה כ-150 אלף חברים – התארגנות אזרחית להצלת העסקים העצמאיים הקטנים שמתמודדים עם מכשולים מצד הממסד הכלכלי בישראל.
עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות
בכל מקום, אך בפרט בערי פריפריה, ברור לכול שעסקים קטנים הם המנוע לצמיחה וליצירת מקומות תעסוקה. המציאות מוכיחה עצמה כבר שנים, באין מקומות תעסוקה חזקים בעיר והרצון הטבעי לחיות ולעבוד בעיר וסביבתה הביאו לתופעה של ריבוי עסקים קטנים ועצמאיים. יזמות עסקית שכזו היא נהדרת כפתרון לתעסוקה מיידית, ניהול אורח חיים עצמאי ומשפחתי וחופש של הגשמה ומימוש עצמי. עסקים עצמאיים מעצם היותם כאלו הם בדרך כלל חדשניים, נמרצים ובעלי כושר הסתגלות לנסיבות משתנות. יתרה מכך, מגוון מסעדות, מכוני קוסמטיקה, בניית ציפורניים, מוסכים, בוטיקים, גלריות ועוד מאפשרים לציבור הרחב בעיר ליהנות משירותים מגוונים ממש ליד הבית.
על פניו נדמה כי המצב הנ"ל הוא בחזקת אידיאלי, כולם מרוויחים מהיזמות העסקית העצמאית. אבל למעשה, המציאות אחרת לגמרי. כמות העסקים שנפתחים ונסגרים חדשות לבקרים היא בלתי נתפסת. יש שיגידו שזה פשוט נובע מהסיבה שלא כל אחד בנוי לנהל עסק עצמאי, והיומרה היא זו שמובילה לכישלון. זו רק סיבה אחת מיני רבות, ובהחלט לא העיקרית. להיות עצמאי בישראל זה להיות תפוז שנסחט עד תום, פעם אחר פעם. הבירוקרטיה מוציאה את המיץ גם מהקליפה שכבר אין בה דבר. המיסוי על כל דבר ועל כל שלב, שאלות רווח והפסד, הגדרות יבשות, תקנות, הגבלות ושאר ירקות. בסוף החודש המילה "רווח" היא כמעט גסה. הוסיפו לזה מציאות ביטחונית שמייתמת את בתי העסק במשך שלושה-ארבעה ימים אחת לחודשיים בממוצע. מספיק יום אחד של ביטול עבודה שמשפיע במקרים רבים על חומרי גלם, הכנות, שכר לכוח אדם, ביטול הזמנות, קביעה מחדש של תורים וכן הלאה.
אז מה הקשר לשולמן?
המושג "שולמן ישלם" מקורו בשנות ה-50 של המאה ה-20, ומשמעותו היא "הסר דאגה מלבך, יש מי שישלם במקומך". בהקשר הנוכחי של בעלי העסקים הקטנים – "יש פראייר שישלם במקומך – אותם/ן בעלי/ות עסקים עצמאיים".
כל מטבע לשון מבוסס על סיפור טוב, ובמקרה זה מדובר באדם אמיתי – מרדכי שולמן. שולמן היה תושב גבעתיים, בן למשפחה מכובדת ואמידה, שהידרדר לעבריינות וביריונות. שולמן נהג להסתובב עם חבורת בריונים במסעדות ובבתי קפה ולהזמין כיד המלך. כשהיה מקבל את החשבון היה אומר: "אל תדאגו, שולמן ישלם" והתכוון ככל הנראה לאביו, אבל כאמור איש לא שילם את החשבון.
מחאת העסקים העצמאיים
בקבוצת הפייסבוק הסבו את הביטוי לכך ששולמן הוא הקורבן דווקא. שולמן הוא העסקים הקטנים בישראל שמתקשים לשרוד וסופגים את המחיר הכבד בגלל כלכלה שוחקת, פוליטיקה לא יציבה, מאבקי כוחות ופראיירים תורנים שהחרישו את קולם עד כה.
גם אני שולמן. מעבר להיותי שכירה, אני גם עצמאית (לא מתנהלת באופן מוחלט כעצמאית בדיוק בגלל הפחד שבקריסה הכרוכה בכך). אני מבינה היטב את התסכול, הייאוש והכאב של בעלי העסקים הקטנים ואני מורידה בפניהם את הכובע על העמידה האיתנה, חודש אחרי חודש, אל מול מערך ההוצאות וההכנסות. עם זאת, גם אני לקחתי בערבון מוגבל (תרתי משמע) את ההצהרות של דרעי על הקלות מס עבור תושבי אשקלון. זה עשוי להיות פתרון מצוין, אבל בואו נכיר במציאות, אנחנו פיונים, כלי משחק, בתעמולה מזדמנת של פוליטקאים. לכן איני מתרשמת ממפגני תמיכה במנהיגות מושחתת, הצהרות והבטחות שווא לאוזני ההמון, אלא דורשת עשייה משמעותית מנבחרינו. ביבי הוא לא העניין, והמיקוד באיש לטוב ולרע הפך טרחני ומעיק. יותר מזה, העיסוק שלו בעצמו כבר לא מאפשר לנו לראות את עצמנו, לטפל לעומק בבעיות ממושכות שנגררות שנים ורק מחריפות. משרד הכלכלה והתעשייה בנה מדד עשיית עסקים ברשויות מקומיות שבודק עד כמה מדיניות הרשות תורמת לסביבה עסקית ידידותית לעסקים קטנים.
המדד מדרג רשויות בעלות מספר העסקים העצמאיים הרב ביותר (אשקלון כמובן בפנים) לפי ארבעה פרמטרים שנבדקו: שביעות רצון, מכרזים, ארנונה ונגישות המידע. הדירוג העדכני של אשקלון משנת 2018 עומד על שבע מתוך 14 רשויות, כאשר שביעות הרצון של בעלי העסקים עומד על 11 מתוך 14. המדד הזה הוא כלי עבור הרשות לניתוח הביצועים ושיפור המדיניות הכלכלית שלה.
מצפה מכם, נבחרי העיר, להסתכל לשולמנים בעיניים ולהתוות מדיניות של קדימות מכרזים לבעלי עסקים מקומיים, עידוד הלוואות והקלות עבורם, תהליך רישוי עסקים ידידותי, איכות שירות וזמינות גבוהה, הדרכה והכשרה ועוד.
שתהיה לנו שבת שלום של מנוחה מעבודה, נטולת דאגות פרנסה ומלאת ביטחון והנאה ממה שהשגנו ועמלנו עבורו כל השבוע!
