למי ששכח, יש באשקלון מרכז טניס. זוכרים? פעם היה לנו כאן אלוף ומדורג עולמי (שלמה גליקשטין). המרכז נוסד ב-1981 בסיוע תרומתה הנדיבה של משפחת שרמן מאנגליה ונתמך באופן מסורתי בידי יהודים-בריטים רבים, כחלק אינטגרלי מהשותפות בין העיר אשקלון לבין יהדות בריטניה. הוא הפך מיד עם הקמתו לאטרקציית ספורט מקומית, והנהירה אליו של מאות מילדי אשקלון הייתה אך טבעית. המרכז על ששת המגרשים שבו, כולל אצטדיון ובו 500 מקומות ישיבה, היה תמיד מלא. עם השנים נראה כי הנהירה אל המקום פחתה. דומה היה כי הענף מאבד כאן לאט לאט גובה ועניין אולי גם בשל העובדה שלא צמחו כאן עוד טאלנטים דוגמת שלמה גליקשטיין.
הגם שבמהלך השנים התקיימו ומתקיימות במרכז תחרויות רבות של נוער ומבוגרים, תחרויות ארציות ובינלאומיות, כולל כמובן התחרות הארצית המסורתית לנוער ע"ש משה גליקשטיין ז"ל, אביו של שלמה. בוגרי המקום המפורסמים ביותר הם רונן מורלי ודימה לייפמן. רונן מורלי, שהפך לאחד המאמנים הבכירים בענף וגידל שחקנים כמו הראל לוי, אנדי רם ויוני ארליך, יהפוך גם למנהל פרויקט נבחרות ארצי במרכז הטניס הישראלי – פרויקט שכולל שיתוף פעולה עם כל מרכזי הטניס (סגירת מעגל) להעצמה וחיזוק אוכלוסיות חלשות דרך ענף הספורט הייחודי. דימה לייפמן, שעלה מברית המועצות בגיל 6, החל לשחק במרכז וכיום הוא משופטי הטניס הבכירים בארץ, שופט בתחרויות ברחבי העולם ומנהל מחלקת התחרויות של המרכז לטניס בישראל הכולל.
פיני ביטון. צילום: פבל
ובכל זאת, בשנים האחרונות התחושה המלווה את מי שקשור לספורט היא כי המקום נמצא בדעיכה, אבל זאת רק תחושה, אולי כי הראש והזרקורים של כולנו מופנים רוב הזמן לכדורגל/ כדורסל?
אז למה נדרשתי לנושא הזה דווקא השבוע? האמת היא שלא בדיוק נדרשתי, האמת היא שנחשפתי! נחשפתי לעובדה שהמקום הזה, שמנוהל מיטבית, נפרד השבוע מאחד האנשים הכי מזוהים עם המרכז – מר יוסי מלכה. יוסי מלכה, שהשבוע ציינו את פרישתו, היה קשור בנימי נפשו לענף בכלל ולמרכז בפרט. נחשפתי ליוסי מלכה שסיכם 34 שנות פעילות בתחום. אותו יוסי שגדל בשכונת גבעת ציון ולמד בבית הספר הימי באשדוד ובשנת 1972 התגייס לצבא ושירת בסיני. עם שחרורו מהצבא בשנת 1975 הצטרף לעסק המשפחתי בתחום האינסטלציה – מי לא מכיר את אלי מלכה ז"ל יקיר העיר, האבא, ומשפחת מלכה בכלל, אנשי אינסטלציה בכל רמ"ח איבריהם.
אז נספר קצת על יוסי. אותו יוסי שבשנת 1981 החליט לשנות את מסלולו התעסוקתי והשתלב במרכז הטניס בתחום התחזוקה. בהמשך, כאשר השלים קורס מדריכים במכון וינגייט, החל לשלב הדרכת ילדים נוסף להיותו מנהל המתקן. כעבור שלוש שנים הוצע לו על ידי ההנהלה לעבור למרכז הטניס ברמת השרון ולנהל את המתקן. במקביל התבקש לסייר במרכזי הטניס השונים בארץ ולסייע בתחום תחזוקת המתקנים. בהמשך החל לשמש מנהל המתקנים והרכש של מרכזי הטניס בארץ, וזה התפקיד שבו כיהן עד היום.
יוסי מלכה. אלבום פרטי
במסגרת תפקידו זה קידם, בשיתוף המהנדס מר אורי מזרחי, את הקמתם של כמה מרכזי טניס (אופקים, באר שבע, עכו, יוקנעם, טבריה, סאג’ור ויד אליהו) ופיתוחם ושדרוגם של מרכזים קיימים. פעילות זו כללה חידוש מגרשים מהיסוד, קירוי קירות אימון, שיפוץ והרחבת משרדי המרכז, בניית מגרשי חימר ראשונים מסוגם בארץ, שדרוג האצטדיון ברמת השרון ועוד.
בנוסף, פעל בשיתוף מחלקת התחרויות בראשותו של מר דני גלי בארגון תחרויות בכל הרמות בארץ ובחו"ל, כגון גביע דיוויס ופדרציה, כמו גם תחרויות באוזבקיסטן, שתחרות גביע הנשיא הייתה בין התחרויות הגדולות בעולם בהן השתתפו שחקנים מהשורה הראשונה. בנוסף גייס ספונסרים לקיום תחרויות כמו קוקה קולה, ניצן פרידברג, ניסקו ועוד
בשנים שבין 2006 ו-2011 הוא ניהל את מרכז הטניס באשקלון. יוסי, שהמרכז באשקלון היה קרוב ללבו, שם לעצמו למטרה להרחיב את פעילויות המרכז ולהנגיש את פעילות הטניס לאוכלוסיות ייחודיות. כחלק ממימוש מטרה זו פעל בשיתוף מחלקת הספורט של עיריית אשקלון וקוימה תחרות בינלאומית לטניס כיסאות גלגלים לשלב את מרכז הטניס בפעילויות שונות ומגוונות בעיר אשקלון, כגון טניס חופים, כנפיים של קרמבו, ציפורי לילה, הזמנת ילדים מהקהילה האתיופית ומהשכונות הוותיקות בעיר ועידודם להשתלב בקבוצות טניס בשיתוף חברת ד.ס.ו.ר, קיום תחרויות אזוריות, ארציות ובינלאומיות. וגם קיום תחרות לאנשים המתמודדים עם מוגבלות לראשונה באשקלון – תחום הקרוב ללבו של יוסי שראה בשילוב אנשים המתמודדים עם מוגבלות ערך עליון.
פעילויות אלו ורבות אחרות מסכמות פעילות של 34 שנים כעובד מרכז הטניס וגם חושפות את העושר הקיים כאן מתחת לעינינו. אז נסכם בברכה והוקרה לאיש היקר ועם איחולי בריאות כמובן. ולכם, הורים יקרים, שלחו את הילדים לשם, המקום הוא פנינה רוחשת ספורט ופעילות ענפה ובכלל, מי יודע? אולי השלמה גליקשטיין הבא נמצא בכלל בין ילדי הקוראים היקרים.
לחקור הכול
נאומו חוצב הלהבות של שר המשפטים אמיר אוחנה ימשיך כנראה ללוות כאן את כל הפאנלים בכל הערוצים. מן הסתם בזמן כתיבת שורות אלה יושבים אנשים במערכות שונות ומנתחים את משמעות נאומו. מצד המתנגדים יאמרו שזו הסתה של ממונה כנגד מי שהוא אחראי עליו. המצדדים מן הסתם יחזקו את השר על דבריו ועל זכותו לבקר גם את המערכת עליה הוא אחראי.
אני ברשותכם מבקש להתנתק מזכותו או חובתו לומר את שאמר, אני בא מהמקום של האזרח הקטן (והפעם בלי קשר לתמיכתי הבלתי מסויגת בנתניהו). תראה, אדוני היועמ"ש, על דבר אחד כמעט כל אזרח במדינה הזאת מסכים: כל הטענות כנגד נתניהו כבר מוכרות לכולם, והן נמצאות על שולחנך וממתינות להחלטתך. במקביל, יש יותר מדי סימני שאלה באשר לטענות (שלא הופרכו לחלוטין) כנגד לפיד (מוזס), גנץ (המימד החמישי), ליברמן, סער ועוד כל מיני. מה יקרה אם פשוט תקום ותאמר: "הכול ייבדק. הכול ייחקר". הרי לא מדובר בהקצאת מיליונים כדי להתחיל חקירה. מדובר בסך הכול בפתיחת חקירה וחיפוש קצה חוט לגבי מה שנטען כלפיהם. הרי גם אני, לו הייתי בוחר כחול לבן, הייתי רוצה להיות בטוח שאין ספק לגבי יושרם של מנהיגיה. למה לי לבחור כשסימני שאלה, והם לא מעטים, מרחפים מעל ראשי נבחריי? יתרה מזאת, לו הייתי בוחר כחול לבן, הייתי רוצה שביבי יפסיק לומר את המשפט: "לא ביבי, לא חוקרים". לא ככה?
