שעון החורף שבא לבקר השבוע כבכל שנה הביא איתו את הלילה מוקדם מהצפוי, או למעשה, מוקדם מהרצוי. התניית החשכה בליווי הגשם המרקד בחוץ מזמנים בקלות זמן התכרבלות בספה מול מסך הטלוויזיה. חמושה בנס קפה נשביתי כהרגלי בתוכן האיכותי והמרתק של ערוץ "כאן 11". כל הפקה בת המותג הממלכתי היא פנינה שלא מזכירה כלל את ימי הערוץ הראשון הגוסס. מתכנית אחת לשנייה הבנתי שהערוץ הזה מביא לנו את החיים כמו שהם, ללא אריזת פלסטיק נוצצת ומלאת פרסומות טרחניות.
עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות
יש שם תעוזה וכנות של דוקומנטרי ותוכן, אנשים אמיתיים עם טלאים ופצעים של החיים. כחובבת תשבצים מושבעת חייבת להודות שאני מצליחה לסבול מדי פעם שעשועוני טריוויה, ובפרט כשהם כוללים את עידו רוזנבלום. אז בעודי זורקת תשובות בקול לעבר הטלוויזיה (ומחייכת לעצמי בתחושת ניצחון כשהצלחתי לענות נכון) נקלעתי למפגש טלוויזיוני מעניין עם הצד הפוטוגני והמבריק של נתניהו, הבן. אבנר כמובן, לא יאיר. פרק פתיחת העונה של השעשועון "המרדף" כלל באופן מפתיע, אך לא יומרני, את בנו הצעיר של ראש הממשלה. כמשתתף מן השורה, מלא צניעות וכריזמה נעימה, הצליח אבנר נתניהו להשיב מידת מה של אמפתיה כלפי המשפחה הממלכתית. בענווה מלאת תבונה, הומור וקסם נדמה אבנר כפוטנציאל מרגש למלח הארץ הטיפוסי.
בתור מי שבמשך שנים נמנע במודע מחשיפה תקשורתית, בחר נתניהו ג’וניור להפציע בשעשועון תחרותי שמבטא את יכולותיו הוא, ללא חשיבות לייחוס. הוא אפילו לא הציג עצמו בשמו המלא אלא כ"אבנר", וכשנשאל לתפקיד אביו, ענה בחצי חיוך – "אבא הוא עובד מדינה". להבדיל מאחיו יאיר, נדמה שאבנר מחובר מאוד למציאות ומשווע לפעול בתוכה כאדם רגיל, סטודנט בן 25 מירושלים, "חופר" ענה בשעשוע כשהסביר על השילוב האקדמי של היסטוריה וארכיאולוגיה.
צפו באבנר נתניהו בפרק המדובר:
מה נאמר, כל בן והצ’ייסר שלו! בפרט שהשבוע שוב הוכיח יאיר נתניהו איך מקדמים סערות פייק ניוז מאמנון אברמוביץ’ ועד גדעון סער. יש לי תחושה שאנשי השיווק ויחסי הציבור של נתניהו האב פספסו בגדול את ההשקעה בבן הצעיר, כי אבנר עשה שירות נהדר לאביו יותר מכל הצהרה דרמטית שהתגנבה למהדורת החדשות השנה.
חשבתי לעצמי שיש לי הצעה נפלאה לתכנית אחרת של הערוץ – "סליחה על השאלה". התכנית מבוססת על פורמט אוסטרלי, אבל מותאמת לחברה הישראלית, כאילו הייתה הברקה מקורית מלכתחילה. כל פרק עוסק באנשים בעלי מכנה משותף מסוים מתוך החברה הישראלית. המשתתפים מיישירים מבט למצלמה ומתבקשים לענות על שאלות אנונימיות בעניינם שנאספו מקהל הצופים. הפורמט מאפשר הזדמנות להתמודד עם שאלות שאף אחד לא מעז לשאול בשם התקינות הפוליטית. המענה האותנטי על שאלות ישירות שנוגעות בלב העניין לרוב מנפץ סטריאוטיפים ומפחית חרדות מהאחר ולרוב מעורר הבנה ואמפתיה. למשל באחד הפרקים, שעסק באנשים שהותקפו מינית, עלתה השאלה "למי סיפרת ראשון והאם האמינו לך?" או בפרק אחר כשנשאלו הלומי קרב "האם פגעת פעם במישהו במהלך התקף (פוסט-טראומה)?"
אז לעניין מיודענו, חשבתי שזה יכול להיות מעניין אם יהיה פרק שיעסוק בילדי אישים. זה יהיה מעניין לשמוע איך הם חיים בצל המכיל או הפוגעני של הוריהם המפורסמים והאם באמת שיני בנים תקהינה? אחרי הכול, הם לא בחרו להיוולד להוריהם ומעניין כיצד משפיעה השייכות למשפחת נתניהו, בנאי או גרוסמן?
באופן מפתיע למדי, השיא הטלוויזיוני שלי השבוע היה דווקא גריאטרי ומודה שהופתעתי לראות זִקְנָה מצולמת בפריים טיים ולא בתחקיר על בתי האבות הפוגעניים. מניחה שגם אתם צפיתם או לפחות שמעתם על התכנית הרב-דורית החדשה והמדוברת – "80 וארבע". הרעיון המרכזי של התכנית הוא הקמת גן ילדים בני 4 במרחב של דיור מוגן על מנת לייצר מפגש בין שני קצוות הגיל. התכנית היא למעשה ניסוי חברתי שנמשך לאורך שישה שבועות ומבוסס על הטענה שהמפגש התדיר של ילדים עם זקנים (בני 80 ומעלה) מועיל בצורה משמעותית להתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של הילדים ותורם למצבם הבריאותי והנפשי של הקשישים. הפרק הראשון ששודר השבוע היה מרגש בעוצמתו כי הוא לא היה מנומס ועשוי מדי אלא הציג את הזִקְנָה בלי פילטרים. הסיפורים של המשתתפים חושפים תקופת חיים שרובנו נמנעים או נרתעים ממנה. למעשה, אנחנו מעודדים תרבותית את קידוש הנעורים ושכחנו לכבד את חוכמת זקנינו. רובנו מסתכלים עליהם ברחמים או מבוכה כאילו מרום שנותיהם אינו פסגה אלא שפל.
בעצב רב אף אומר כי ישנה נטייה להתייחס לבני ה-80 ומעלה כבעלי זמן קצוב, במקום להעריך את ניסיונם והדרך הארוכה שעברו, ובעיקר כשאיכות החיים היום מאפשרת אריכות ימים בתפקוד גבוה. לפעמים אף מתייחסים אליהם כמתים-חיים. תכנית כזו בפריים טיים, ובפרט כזו שמעודדת מפגש רב-דורי (לא בהכרח משפחתי כפי שהורגלנו), היא בגדר בשורה ליישום כמדיניות בתכניות חינוכיות. איני מדברת על ביקור חד פעמי של ילדים בפורים בבית אבות אלא על בניית מרחבים קהילתיים שבהם מתקיימים מפגשים, תכנים וחוגים משותפים לטווחי גיל רחבים, ולא בתור בבית המרקחת.
אין ספק, המומחיות של "כאן 11" היא ביכולת לשבור מיתוסים ולעסוק בנושאים שנוגעים לכולנו אך מודחקים אצלנו באופן שיטתי. כאן הקסם תרתי משמע. מאחלת לכולנו סופ"ש חמים ונעים ושבת משפחתית בחיק הילדים, ההורים והסבים והסבתות.
