בשבוע שעבר השתתפתי בפעם הראשונה בסיור סליחות לילי בירושלים. מסע בזמן בתוך הרובע היהודי הישר לתוך ההמון המתפלל בשירה, תפילה והתרגשות עצומה. מול הכותל שכל נימיו פתקים של תחינה, בקשה וכאב עולה תחושה סוחפת גם בקרב הספקנים הכי גדולים. היחד הגואה אחרי חצות מרגיש עירני, שייך ובטוח להיות חלק. זה לא עניין של אמונה או אדיקות אלא התחושה הנעימה שמאפשרת להתמסר לרגע לסיפור של האנשים שהגיעו לכאן, תחנות בזמן ובדרך.
יום כיפור באשקלון הוא חוויה על-זמנית ששרדה נצח של מי שגדל כאן ופקד את הכבישים הרועשים בדממה. אני צמה מגיל 12 באופן די עקבי למעט שני ימי כיפור שבהם כפרתי בהרגל אך שבתי במהרה לענות עצמי כבכל שנה. יש לי ברזומה שני ימי כיפור בירושלים, אחד בתל אביב ואחד בטרק האנאפורנה בייס-קמפ בנפאל. שם דווקא צמתי, החלטה של הרגע האחרון. כי בהרי ההימלאיה המושלגים, בגובה של 4,130 מטר הרגשתי הכי קרובה לאלוהים, הכי קרובה לעצמי.
עינב קורן
את כל יתר ימי הכיפור שלי ביליתי באשקלון. השקט כאן הוא מסוג מדויק, אין שני לו בשום מקום אחר בעולם. הוא אותו השקט הדק שמגיח לעשר דקות גם בתפר של ערבי שישי. נכנע למריחת מכחול השמש מעל הים בגווני כחול, ורוד וכתום. ארוחה מפסקת מתחילה את ההכרה שהכל עוצר לטובת המחשבות וכמובן רב מכר מומלץ. שלוש שעות אחר כך מתחיל המסלול הכמעט שיטתי של לפחות 10 ק”מ בתחנות הקבועות (לימים גיליתי שבאשקלונית מדוברת הוא נקרא “סיבוב זארד”, כלומר, סיבוב דאווין). “נפגשים בסולטן או בברזילי?” מה זה משנה, הרי נגיע גם לשם. “סולטן” זה שם קוד לנ.צ. אשקלוני, רק מי שגדל כאן מחייך לעצמו עכשיו כמו ממתיק סוד.
פעם אפילו היינו נפגשים ב”מזרקות” שלאט לאט יבשו ואז נעלמו כליל. איני מדברת על כיכר המזרקה המהוללת בואכה אשקלונה, אלא על המזרקות שהיו אתר אטרקטיבי לצילומי חתן-כלה ומפגשי כיפור בראשית שנות ה-90. אותן מזרקות על שדרות בן גוריון ליד בניין “בריאת העולם”. אני יודעת שלחלקכם אני נשמעת בוודאי כמו הגדרות תשבץ היגיון או חידות לא ברורות בחדר בריחה, אבל למעשה אני מוליכה אתכם בתחנות כיפור בעיר. גם לנו יש מעין סיור סליחות משלנו, תחנות בזמן ובדרך. היום הועתקה נקודת המפגש הזו לצומת היכל הספורט שגם ללא רכבים, תמיד נראה בתנועה. משם ממשיכים למשטרה. פעם לא הייתה שם כיכר להתפרקד עליה אבל חוץ ממעגל תנועה, האי מול תחנת המשטרה משמש מקום מפגש מרכזי, למשפחות צעירות, חניית עגלות ובימבות.
הדרך המומלצת לכל מיטיב לכת, צם ומתייסר באשקלון היא בכיוון רחוב הנשיא אל הטבעת של אפרידר שמשמשת בעיקר כמסלול אופניים נהדר לילדים, פחות להורים. 400 מטר צפונה על רחוב הנשיא אני נזכרת שיש מי שתמיד מציין שהרחוב קרוי על שם נשיאנו השני, יצחק בן צבי ז”ל. והנה מתחיל הסיפור שאי אז ביום כיפור, אוקטובר 1962 הגיעו הנשיא ורעייתו להתארח בבית הקיט שלהם באשקלון ואף פקדו את בית הכנסת האשכנזי הגדול באפרידר. ואיך שלושה שבועות אחר כך בדיוק נבחר בן צבי לקדנציה שלישית כנשיא, תקדים שלא היה כמותו עד היום בישראל. שועי העיר יכולים לספר לכם שהמתפללים הנרגשים בבית הכנסת שמחו לייחס את בחירתו השלישית לברכות שקיבל בערב כיפור באשקלון (רק חבל שלא ביקשו עבורו אריכות ימים על פני בחירה נשנית כי בצער רב, הוא נפטר בחודש אפריל באותה השנה).
הכי טוב להמשיך דרך שדרות דרום אפריקה, לצעוד בשקט של רחוב קפסטט והשקמה עד עליזה תגר ולחתוך שמאלה לכיוון הקאנטרי קלאב. אפרידר תמיד הייתה מעוז של שקט, בכל התחנות האחרות בדרך ההמון רועש ונשמעות צהלות הילדים, אבל שם נכפה השקט על הצועד. מרחוק נשמע זמזום הולך וגובר ככל שצועדים לאורך רחוב הטייסים עד לבר כוכבא. מפורטה דה סול ולאורך הכביש שמתחבר לטיילת, המוני אנשים ובפרט צעירים מעירים את הכביש המנמנם. פעם המסלול היה מסתיים שם, מציצים בחשיכה לעבר הים מראש הצוק, מתמסרים לרחש הגלים בלילה הסתווי, הסולח.
בסוף שנות ה-90 החלה להיבנות שכונת ברנע (מעבר לרחוב אריה בן אליעזר) והיום זו עיר בפני עצמה. כבר אז החל מסתמן מוקד מפגש חדש בכיפור – הגן העתידני (חייבת להודות שאז הוא נראה חדשני ועתידני – היום פחות), המהדרין אף נפגשים בכיכר הסביבון. אך מקום המפגש העיקרי היום הוא לאורך שדרות ירושלים, בין כיכר היונים לכיכר החדשה שנבנתה הקיץ מול רח’ רחבעם זאבי (משתעשעת במחשבה שהיא נבנתה בדיוק לצורך מקומות ישיבה בכיפור). מותשים ממסלול “הסליחות” שלנו (צעדנו שעות ולאף אחד אין שעון, כל קילומטר עצרנו לשאול את העוברים ושבים: “סליחה, מה השעה?”) חזרנו הביתה, עייפים מכדי לחשוב על אוכל אך מוכנים לצנוח מיד על המיטה, להתעורר אחר הצהריים ולהכריז: “תסלחו לי, אבל זה לא כל כך קשה לצום! ביג דיל – יום אחד בשנה”. בדיוק בזמן לעלות על לבן, ללכת לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר ולקבל סיכת מסלול – כיפור תש”ף.
שיהיה לכולנו כיפור מעניין ומועיל, מי בצום ומי פחות, מי בבית הכנסת ומי בנטפליקס, מי ברגל ומי באופניים, מי בקריאת מוסף העיתון ומי בתפילת מוסף. גמר חתימה טובה!
