השבוע כולו עמד בסימן בחירות. בחירות לראשות הממשלה כמובן, אבל עבורי גם תזכורת לבחירות בין ראוי ומצוי, אחראי לרשלני, בדלנות ושוויון. בשבוע האחרון בחרתי להילחם בתופעה מעייפת ומיושנת של הנצחת שוביניזם שמרני בעיר.
בחמישי שעבר קפץ בדף הפייסבוק שלי פוסט של קניון גירון המתפאר ב"פינת גברים" שהוקמה בקניון לרווחת גברים בלבד. הפינה הוצבה במרכז הקומה העליונה ועוצבה בקפידה של סלון VIP מזמין. כורסת קטיפה, מסכים שטוחים, הבטחה לבירה ומשחקי פלייסטיישן, לא רע בכלל. רעיון נהדר להקים פינת מנוחה לבאי הקניון. למעשה, בניגוד לקניון המתחרה שבו הוצבו ספסלים לרווחת ציבור המבקרים, זה שנים שאין בקניון גירון מקומות ישיבה, למעט שולחנות האוכל במתחם המיועד לכך. אז מה הפריע לי כל כך? השלטים שממסגרים את הפינה ומיועדים לגברים בלבד מלווים בנוסח הפתטי: "גררה אותך לשופינג? הרווחת! בוא לבירה! מחכים לך בפינת הגברים".
עינב קורן
הקמפיין השיווקי הזול שמקדם מרכז קניות בשלהי שנת 2019 מעיד בעיניי יותר מהכול על זלזול באינטליגנציה של הצרכנים, גברים ונשים גם יחד. התייחסות שטחית להבחנה בין גברים ונשים ששייכת לתקופה שרחוקה מאיתנו שנות אור. לשמחתי הרבה, התקדמנו מאוד מאז המאה הקודמת, שבה נלחמו נשים על זכות ההצבעה לבחירות, הזכות לבחור ולהיבחר, רכישת השכלה, חופש התנועה והתעסוקה ועוד. מיצג מעליב שכזה, שמבדיל בין נשים לגברים ולכאורה נראה גימיק משעשע, הוא גרוע ומסוכן יותר עבור חברה שוויונית (או לפחות כזו ששואפת לשוויון הזדמנויות).
ההנחה שנשים הן חולות שופינג שגוררות את בני הזוג שלהם לקניות היא בעיקר פתטית ושמרנית. או לחלופין המחשבה שא-נשים יוצאים לקניות עם בת או בן הזוג כדי שישמשו קולב אנושי. המסרים הסמויים שנלווים לרעיון מעידים בעיקר על ההנחה שיחסים בין גברים לנשים מסתכמים בזוגיות כפויה, רדודה ודיכוטומית. זה לא רלבנטי יותר לתקופתנו! זו מגמה שיווקית שראויה לשנות ה-50 של המאה הקודמת (מי מכם שצפה במד-מן יודע בדיוק על מה אני מדברת). אז באותם ימים פרסמו טבק באמצעות גברים מאצ’ואיסטים ומוצרי בית ומטבח לנשים קשורות בסינר.
היום נשים וגברים יכולים ליהנות (או שלא ליהנות – אני אישית לא חובבת קניות וכך גם א-נשים נוספים סביבי) באותה מידה מחוויית קנייה, שתיית בירה או משחקי פלייסטיישן על כורסה נינוחה. האכזבה האמיתית שלי נבעה בעיקר מהעובדה שגיליתי שמי שעומדת בהובלתו של מיצג זה היא לא אחרת מאשר אישה. אין לי עניין אישי בה, למעשה היא כלל לא מעניינת אותי, ולכן גם לא אציין את שמה, אני מוטרדת בעיקר ממה שהיא מייצגת.
בשנים האחרונות במסגרת עבודתי ופעילותי החברתית נתקלתי לא פעם בשאלה: האם אשקלון נחשבת לפריפריה? כמי שנולדה וגדלה כאן ובחרה לחיות בעיר, אני מוצאת שאשקלון עודנה פריפריה. בניינים חדשים, מרינה תיירותית, מסעדות מגוונות והיכל תרבות לא ישנו את התפיסה השמרנית והצרה שעליה גדלנו. השינוי צריך להגיע מתוך הרחבת אופקים, פתיחות, סובלנות וכבוד הדדי של א-נשים, בין א-נשים.
הסללה של תפקידים ומאפיינים נשיים וגבריים היא מכת מדינה, אבל יותר קל להנציח מגמות כאלה בערי פריפריה. האמינו לי, מיצג כזה לא היה עובר במרכז. פריפריה היא לא מרחב גיאוגרפי, אלא תודעה. ולצערי, אנחנו שבויים בה. תגובתה של מנהלת השיווק לזעזוע שלי הייתה בוטה וגסה וזכיתי להאשמות בסגנון "ממורמרת ומתוסכלת", "לא מבינה שיווק גאוני", או כשפרסמתי פוסט מאוכזב בנושא, טענה כך: "מוריד מערכך להוציא פוסט כל כך מכוער על עסק מקומי. לא שלפוסט הזה יש באמת ערך כלשהו פרט לשיתוף חברות ממורמרות שמחפשות במה להתעסק כל היום ועל מי לרדת. קצת אהבת חינם לא תזיק".
הבעת דעה אישית גם ובפרט כשאינה מתיישבת עם חברות עסקיות אינה קשורה באהבת חינם, וצריך להיזהר בשימוש הנפוץ ונטול ההקשר במושג הזה. נאה דורש, נאה מקיים. כאמור היא כשלעצמה לא מעניינת, ואני לא מתרגשת כבר שנים ממגננות אגוצנטריות וחסרות אחריות. בחרתי להתייחס לנושא ולעורר את המודעות לעניין כי מדובר במרחב ציבורי בעיר שכל יום פוקדים אותו אלפים ובפרט ילדים ונוער. זה עצוב שבשם הגימיק השיווקי מופעלת מניפולציה זולה על הציבור במטרה להגדיל רווחים. ניצול ציני שמריח רע לטובת דריסת ערך כמו שוויון.
מכירים את המשפט: בכל צחוק יש אמת? זה בדיוק המסר שעובר לילדים שנחשפים לפינה הזו – אימא היא חולת קניות רדודה, ואבא, שבדרך כלל מחזיק לה את התיק וגם משלם, זקוק למנוחה ממנה בפעילות הגברית החשובה – שתיית בירה ומולטימדיה. האם כך את מעוניינים לעצב את תודעת ילדיכם? האם כך מתנהלים היחסים בביתכם בשנת 2019? תארו לכם שהיו מקימים פינת בנים או בנות באחד מבתי הספר בעיר? כולנו היינו מתרעמים ומזדעזעים מהשיקול הלא חינוכי בעליל. כשפניתי לאנשי חינוך בעיר בנושא – נוכחתי לצערי שרובם מעדיפים לשתוק ולא לגנות בפומבי. היו שהסכימו איתי וענו בהכנעה ש"אין מה לעשות, ככה נראה המרחב הציבורי שלנו ועלינו להשקיע בחינוך". נכון, אנחנו חייבים להשקיע בחינוך, וחלק מהותי מזה הוא להוות מודל לחיקוי לילדנו וללמד אותם כיצד ערכים מתגשמים במציאות, שיש לנו הזכות להביע מחאה בלי לחשוש. חלקם התעלמו מפנייתי, וחלקם השכילו להציע לי להתעלם בצביעות רבה כשדף הפייסבוק שלהם קורא לשוויון הזדמנויות מגדרי או לחלופין הם מצטטים את אלברט איינשטיין: "העולם בסכנה לא בגלל אנשים שעושים רע, אלא בגלל אלה שמסתכלים עליהם ולא עושים דבר".
יתרה מכך, התופעה המכוערת של השחתת שלטי החוצות בעיר שנושאים תמונות נשים היא בבחינת ונדליזם של הדרת נשים לכאורה בשם הדת. לכן נשגב מבינתי גינוי בלעדי של השחתת השלטים ומנגד מחיאות כפיים להדרת נשים חילונית-קפיטליסטית במרחב הציבורי שלנו. אני בוחרת לחנך את ילדיי בצורה ערכית ועקבית, בוחרת לחיות במרחב שבו אף אחד או אחת לא יבקשו להשתיק דעות וביקורת. ובפעם הבאה, בעוד ארבע שנים, אני אבחר בעיר מנהיגות אמיצה ולא פחדנית.
