הבריכה והקללה: פיני ביטון נגד בריכות השחייה הביתיות

שחור זה יפה

אהבתי את התגובה הנחרצת של ראש העירייה תומר גלאם נגד כתובות הנאצה שהוצמדו השבוע לבית הכנסת של קהילת יוצאי אתיופיה. אהבתי את תגובתו בעיקר בגלל שמקרים כאלה הם סוג של מבחן מנהיגות. מלבד היכולת לנהל עיר, ראש עירייה (בכל העולם בכלל ובישראל בפרט) נבחן ביכולת שלו לזהות מבעוד מועד התפתחות משבר חברתי שעלול לפגוע במרקם העדין ממילא, המתקיים בין האוכלוסיות בעירו. אשקלון היפה שלנו היא עיר מגוונת. מעצם היותה עיר הקולטת עלייה עוד מראשית קום המדינה נוצרה כאן חברה רב תרבותית. עם כל הקושי, דווקא הרב תרבותיות מביאה עמה בשורה לדורות הבאים, בעיקר כשהאוכלוסיות מתערבבות.

פיני ביטון. "בלי חשבון"

התהליך הזה קורה מעצמו רק כשאין "הפרעות", כגון הסתה וגזענות. היכולת של עיר עם פוטנציאל כמו אשקלון למתג את עצמה כעיר תיירות המושכת קהל מהארץ ומהעולם נשענת על "מרחב ציבורי נקי" תרתי משמע. ההתייחסות המיידית והנחרצת של תומר גלאם, יש בה כדי לסמן לכולם עד כמה חשוב הנושא ועל כך מגיעה לו מילה טובה. לעצם העניין, כשהרעיון המרכזי הוא שוויון מלא לכל אזרח במדינה המיוחדת שלנו, הגיע הזמן שהצבע השחור יהיה בסך הכול עוד צבע המוסיף ליופי ולייחוד של קשת הצבעים הישראלית.

לא בא לה שחור

המהלך הפוליטי המכוער של סתיו שפיר בשבוע שעבר, שהיה על גבול ה"כלנתריזם", הציף גם את סוגיית היחס למזרחים בתוך מפלגת העבודה במהלך השנים. הגם שעמיר פרץ נהג באצילות, ולא רק שהתעלם מהמהלך המכוער של הגברת, אלא התעקש לא להעניק למהלך שלה גוון עדתי, לא השתכנעתי שזה לא העניין המרכזי. קריאות הגוועלד המזויפות שלה בדיוק ביום שנוצר החיבור עם גשר הזכירו לי את מפא"י הישנה, המנוכרת והיהירה. עמיר פרץ כבר היה שם. הוא שבע די הרבה מרורים אף שהביא להישגים למפלגה. ניתן לומר שעמיר פרץ הוא היחיד שהצליח לסחוף קולות מהימין, ניתן בהחלט לומר קולות מזרחיים.

העובדה ש"פרענק" יעמוד בראש המפלגה זו חתיכת צפרדע קשה לבליעה. העובדה ששני "פרענקים" ביחד יובילו את המחנה הוותיק זה כבר חתיכת משבר עבור מי שצבע העור עדיין משחק תפקיד באורח החשיבה שלו. יכול להיות שאני לא לגמרי צודק. אבל יכול להיות שאני ממש לא טועה. הגם שהגברת שפיר ניסתה לבטל את הטענה הזאת וציינה שכל מה שעניין אותה זה "להציל את מחנה השמאל", אני משוכנע לחלוטין שאחד השיקולים לבריחה שלה מהמפלגה נטוע עמוק בתחושת התסכול על כך שהמרוקאים השתלטו לה על המפלגה. מה שמחזק את הטיעון שלי זה דווקא החיבור המוזר והצבוע שלה עם מי שעשה עסקים עם פדופיל מורשע. פתאום נעלמה לה הטהרנות הבסיסית לטובת טוהר הגזע?

סתיו שפיר. צילום: תומר אפלבאום

 בריכות המוות

הטרנד החדש הזה גומר לנו את הילדים. כן, פשוט כך. אין לי מילים פחות נחרצות לתאר את הקללה החדשה: בריכות השחייה בבתים פרטיים. מה שהיה נחלת בעלי אמצעים ושועי עולם הפך בימים אלה למוצר כמעט בסיסי בבית קרקע או דירת גן. הקלות שבה ניתן להתקין בריכת שחייה מאולתרת היא גם הקלות הבלתי נסבלת שבה מקפחים את חייהם ילדים ופעוטות בימינו. המגיפה הזאת של בריכות שחייה בקיץ מגדילה בעשרות אחוזים את רמת הסיכון שאליו נחשפים הילדים. הסטטיסטיקות יודעות לבטא את העלייה בכמות הטביעות של ילדים, הסטטיסטיקות לא יודעות לבטא את עולמן החרב של משפחות שלמות.

בעובדה שמדובר על בעיה שלא ניתן לשלוט בה ברמה חוקתית אין כדי למלט את ההנהגה ממציאת פתרונות. אין באמתחתי רעיונות יצירתיים שיפחיתו את רמת הסיכון שאליה חשופים הילדים. אבל אני בטוח שהתייחסות לנושא כבעיה לאומית (זאת באמת בעיה לאומית. 10 ילדים שכבר טבעו למוות בהחלט מספרים על בעיה לאומית) תביא להתכנסות של כלל הגורמים הנוגעים בדבר ומן הסתם תצמיח פתרונות. לא תמיד ניתן למגר תופעה בשלמותה, אבל כשמדובר על אובדן חיים של ילדינו, גם מזעור התופעה יש בו משום בשורה. כולי תקווה שלא נידרש לעלייה במספר האבדות כדי שתהיה התייחסות. האויב כבר כאן.