הבנט החדש
כשנפתלי בנט החל "לירות בנגמ"ש" במטרה ברורה לאותת לביבי שהוא ורק הוא יהיה שר הביטחון שיחסל את הבעיה שנקראת חמאס/ עזה, לא הסתרתי את הרצון שלי לראות דווקא את איילת שקד בקדמת הבמה כמי שמובילה את הבית היהודי. גם לא הזלתי דמעה כשאותו נפתלי נשאר מחוץ לכנסת לאחר הבחירות. אכזבתי הייתה גדולה בעיקר על אי כניסתה של איילת.
לא אחת כתבתי כאן על ההערכה הרבה שלי לנשים כמנהיגות בפוליטיקה ובכלל ועל איילת בפרט. היום, לאחר התפנית (אפשר לומר מהפך) בהתנהלות של בנט וקבלת ההחלטה היחידה שמתקבלת על הדעת בתנאים שנוצרו, אני יכול כמעט לברך על המוגמר: איילת שקד מנהיגת הימין החדש. ניתן לקבוע בוודאות שמה שגורם לפופולאריות הפוליטית של שקד זה דווקא הניגוד בין המצופה ממנה (תהיי יפה, עדינה ונחמדה) לבין מה שהיא בפועל: נחושה, מנותקת רגשית, עניינית וממוקדת מטרה, פשוט בולדוזרית! המראה העדין, השברירי והיפה שלה באופן מפתיע רק תורם לדימוי הזה כי הוא מגביר את גורם ההפתעה.
פיני ביטון "בלי חשבון"
הקשבתי לנאום שלה בערב ההודעה על החלטה לצאת לדרך כשהיא בראש. באופן לקוני כמעט, בבהירות ובלי הינד עפעף סימנה את המטרה שלה: כיסא ראש הממשלה. ככה אני אוהב פוליטיקאים. חדים, ברורים, מכירים בערך עצמם וגורמים לכל מי שסביבם להכיר בזה.
איילת היא האישה הכי חזקה בפוליטיקה הגברית של ימינו. ההתקפלות של בנט הייתה רק חלק מתהליך שאמור היה לקרות בשלבים מאוחרים יותר במידה שהם היו נכנסים בבחירות הקודמות. הכישלון המהדהד בבחירות הקודמות היה חייב להביא את בנט להכרה בעובדה שרק איילת שקד יכולה להחזיר את הרכבת למסילה. המהלכים של איילת במשרד המשפטים, החיזור של חלק מאנשי הליכוד אחריה (ביטן) לקראת סוף הקדנציה הקודמת, הפכו אותה לחלום הוורוד של הפמיניסטים (כמוני) המאמינים בכוחן וביכולותיהן הייחודיות של הנשים המנהיגות ולסיוט הגדול של מי שעדיין רואים בעצמם ממשיכי ביבי.
לטעמי, חרף אהבתי והערכתי הרבה לביבי נתניהו, התנהלות של הליכוד בעניין איילת שקד הוא מקח טעות. החיבור המחודש של כולנו לתוך הליכוד לא מגדיל את הכוח בעוד ארבעה מנדטים, אפילו לא בשלושה, כניסתה של איילת שקד לשורות הייתה מוסיפה לעניות דעתי לפחות עוד ארבעה מנדטים. חייבים לזכור שציבור מצביעי הליכוד, חרף אהבתו העצומה לביבי, משווע למנהיג הבא. כולם היו רוצים לדעת שיש מי שימשיך את דרכו, תוך שמירה על הכוח האלקטוראלי. כריזמה של מנהיג מתורגמת תמיד לכוח אלקטוראלי. לאיילת שקד יש מזה ובשפע. הגם שסימנתי כאן את ניר ברקת כאחד המועמדים לעתיד, דומה כי גם הוא כמו יתר השרים בליכוד לא מספקים את הסחורה בשלב זה. הכול נכון לעכשיו כמובן.
כך או אחרת, אני כולי תקווה שהימין החדש עם חיבור לבית היהודי או בלעדיו יחזיר את איילת למרכז הבמה ולתפקיד היחיד שבו אני רואה אותה שוב: משרד המשפטים. איילת חייבת להמשיך את המהפכה שהתחילה. היא כבר הוכיחה ולימדה את כולנו איך עושים מהפכות בשקט ובהדרגה. העובדה שהיא הפכה לסיוט של השמאל האליטיסטי, די בה כדי לגרום לכולנו להתפלל לחזרתה לתפקיד שרת המשפטים. לעניין ראשות הממשלה, טוב נו, יש עוד זמן לזה. שנהנה לפחות עוד קדנציה אחת משירותיו של האחד והיחיד, קדנציה שבמהלכה, אני מקווה, ייושרו הדורים בין שקד לבלפור.
מודה ולא עוזב
בניגוד לבקשת הסליחה שלו מיוצאי עדות המזרח בשנת 97', שהייתה לא רק מוצדקת, אלא באה מעמדה של כוח כראש ממשלה, בקשת הסליחה של אהוד ברק מערביי ישראל היא זלזול נוסף באינטליגנציה של הבוחר. מילא לזלזל בבוחרים מצד ימין, שאתם לעיתים מחשיבים אותם לנבערים מדעת, מנשקי מזוזות וקמעות ומשתטחי קברי צדיקים, אבל לזלזל באינטליגנציה של ה"אינטליגנטים" השמאלנים? זה כבר מוגזם.
יש מצב שברגע קריאתכם שורות אלה החבירה למרץ כבר יצאה לדרך. אבל גם אם לא, הרי ברור שהכול סגור מאחורי הקלעים. האיש פשוט איבד את זה, הגחמה הזאת לחזור לפוליטיקה תחילה ולבסוף לכיסא ראש הממשלה מביאה אותו בכל פעם לרדת עוד יותר נמוך. אף על פי שאין לי שום סיבה להאמין שהשמאל יחזור לשלטון בעשורים הקרובים, העובדה שיש אנשים שיעשו כמעט הכול כדי לחזור לקדמת הבמה הפוליטית, ויש מי שקונה את הסחורה המשומשת שלהם, חייבת להדאיג את מי שעתיד המדינה נר לרגליו.
אהוד ברק. צילום: תומר אפלבאום
אנשים כמו אהוד ברק חייבים לעוף חזרה לעסקים שלהם. בלי קשר לשמאל או ימין. מחזה העוועים הזה של התרפסות בפני ערביי ישראל על פי הזמנה של עיסאווי פריג’ היא רק הקדימון. אין לי חלילה דבר נגד ערביי ישראל, בוודאי לא נגד הנאמנים שבהם, אבל התרפסות בפניהם על אירועים שנבעו מהתססה ושלהוב של חברי הכנסת הערבים עצמם תחזק בהם את האמונה בצדקת "דרכם". ודרכם של חברי הכנסת הערבים היא בעיקר לנצל את הדמוקרטיה לשלהוב יצרים, חיזוק הקרעים והעמקת השסע בין האוכלוסיות. זה לחם חוקם, בלי זה הם לא קיימים לצערנו. ואהוד ברק הפך בין לילה לשותף לדרך. אז אהוד, אל תברח, פשוט לך. לך תעשה עוד כמה מיליונים וגאל אותנו מדמותך ההולכת ונשחקת עד עפר. היית רמטכ"ל מוערך וגיבור ישראל. תן לזכור לך את זה.
