גם לרוץ לממ"ד וגם להיות אשמה בזה? זה מוגזם | יפה טבג'ה

אני כותבת את הטור הזה ביום שני, אתם קוראים אותו ביום רביעי או בסוף השבוע – הזמן הוא קריטי לתוכן.

עברנו מערכה לא פשוטה בדרום, ירו עלינו טילים כדי להורגנו. העיר אשקלון ספגה בסבב הזה מחיר קשה. ההרגשה הייתה שהפעם זה מחריף יותר מבפעמים קודמות ושהאינטנסיביות של האזעקות מתחה את חוט הסבלנות לקצו.

יפה טבג'ה. צילום: אדי ישראל

איבדנו תושב עיר, משה אגדי זכרונו לברכה. משה הוא מחיר כבד ששילמנו כתוצאה ממדיניות ביטחון שאיננה מרתיעה. אנחנו כולנו משתתפים בצער המשפחה, שום מילה לא תשמש נחמה לאדם אהוב שאתמול ישב בחיק המשפחה, ויום למחרת לא כאן משום סיבה מוצדקת.

לאויב שלנו אין סלקציה, הם יורים כדי להרוג. איבדנו עוד אזרח, זאיד אלחמאמדה. הוא הגיע לעבודה ולא חזר יותר לביתו. הנשמה שלו יצאה במפעל, משפחתו משלמת את מחיר המלחמה.

כשנכנסים לרשת החברתית רואים בבירור מציאות כפולה: אחת של תושבי הדרום, ואחרת שאין בה אזעקות ומלחמה. היה מצער לראות שנוסף לתקיפות חמאס תושבי הדרום נאלצו “לחטוף” תקיפות מילוליות עם האשמות ואיחולים קשים. “אתם בחרתם ביבי, עכשיו תספגו את הרקטות והטילים ותישארו בממ”דים”. משחר ההיסטוריה ידענו להתאחד כשהיה מעלינו איום חיצוני, הפעם ההרגשה הייתה של מלחמת אחים. אם לא מספיק הפילוג של הפרד ומשול שמנהלים אותנו במגירות: האשכנזי, חרדי, מזרחי, אתיופי, רוסי, ערבי ושבטים נוספים, עכשיו התווספו להם מגירות כמו הדרום ולא הדרום. ואנחנו בתוך תבנית שלא בחרנו. אין ספק שהיום האצבעות קלות על המקלדת, אם כל אחד ואחת היו מגלים אחריות על הדברים שאנחנו רושמים, העולם החדש שיצרנו ברשת היה קצת יותר טוב.

ביום ראשון בלילה חמאס נפרד מאיתנו בטיל אחרון ואז קבע שהגיע הזמן להפסקת אש. יום למחרת כבר חזרנו לשגרה בהנחיות פיקוד העורף שסברו שזה הזמן. אחרי שב-2:00 בלילה ירו עלינו, ב-7:00 בבוקר כבר הורו לנו: “התעוררו התעוררו”, חוזרים לשגרה. ההתראה הייתה קצרה. כמו הלומי קרב עם פוסט טראומ, כל אחד ואחת מאיתנו הגיע למסגרות שמהוות עבורנו שגרה – לימודים, עבודה וכדומה – עם מעבר חד, בדומה לימים שעוטפים אותנו כעת, יום הזיכרון ויום העצמאות. מעצבות ואבלות ליום של שמחה וזיקוקים שמבשרים שגרה.

רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"

הואשמת בעבירה פלילית? משרד עורכי דין אמנון גולן – ההגנה המשפטית שאתה צריך

אולי אנחנו חזקים מספיק כדי לפתוח חלון חדש של שגרה. בדרום החלון החדש הוא שעון חול מתקתק.

תמיד אומרים שהזמן עושה את שלו, אני מקווה שהזמן יעשה את שלו בקבינט הביטחוני ויגיעו תובנות והחלטות שאומרות יותר מ”לבנו איתכם בדרום”, החלטות כאלה ששומרות על הביטחון ועל שלום הציבור. אני מאחלת לנו ימים שקטים יותר.