הריאיון עם רנ”ג (במיל’) יורם שמחון מתקיים דקות ספורות לפני החזרה הגנרלית הראשונה של טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות בהר הרצל. שישה שבועות הוא חיכה לרגע הזה וההתרגשות עולה: “בעוד מספר דקות אנחנו מתחילים”, הוא אומר נרגש, “ההתרגשות בשיאה, שלי וכמובן של כל המשתתפים. אנחנו כבר ימים ארוכים מאוד בחזרות אינטנסיביות מהשעה רבע לשבע בבוקר ועד לשעות הקטנות של הלילה”.
ולמרות ההתרגשות מהמעמד, זה גם קצת מתיש. לא?
“זה מעייף, אין ספק. אבל כל מי שהגיע לפה ידע לקראת מה הוא הלך. כולם חדורי מטרה ומוטיבציה ונותנים מעצמם מעל ומעבר כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר”.
ומה איתך?
“אני גם בשר ודם, אבל הסיפוק עולה על כל העייפות. ללא ספק מדובר בעשייה קשה, אבל אני מאוד נהנה ממנה. שום דבר לא משתווה לראות את הצועדים שלנו מבצעים את כל מה שצריך ונדרש מהם. אנחנו מוציאים לפועל את כל התכניות, כדי שיהיה טקס מכובד לעם ישראל”.
מה דורש ממך התפקיד?
“ברמה המקצועית דורש ממני קשיחות, כי בסופו של דבר אני מפקד על החיילים. ברמה האישית, עזבתי את האישה והילדים וכרגע כל כולי למען הטקס. אני מגיע להר הרצל ביום ראשון וחוזר הביתה רק ביום חמישי”.
“באתי הביתה כמו אורח”
שמחון (50), יליד יבנה, נשוי לחדווה ואבא לארבעה ילדים: אור (22) אופק (18) שקד (14) ושיראל (7). הוא שירת בצה”ל במשך 29 שנים ופרש לפני כשלוש שנים. תחילה הקימו בני הזוג את ביתם ביבנה, אולם בשל העובדה שניהל קריירה צבאית רחוק מהבית, החליטו לפני 18 שנה לעבור לאשקלון: “חדווה אשקלונית, ואני הבאתי אותה ליבנה”, הוא מספר, “היא לא מצאה את עצמה בעיר. הילדים הגדולים נולדו, והיה לה מאוד קשה להסתדר לבד כי יצאתי הביתה פעם בשבוע. היא ביקשה שנעבור לאשקלון, ואני אמרתי לה: ‘תני כתובת ואני מגיע’. היא, כמו תמיד, דאגה להכול ואני באתי כמו אורח והצטרפתי. אני שמח על הבחירה בעיר הזאת. אשקלון היא עיר יפה, משגשגת ומתפתחת. יש בה את כל מה שאזרח במדינת ישראל צריך, וזו עיר שנעים וכיף לחיות בה”.
17 שנה היה שמחון במחנה של יחידת התותחנים בדרום, לאחר מכן יצא ללימודים במכללת אשקלון וכעבור שנתיים חזר לתפקיד מפקד מחנה מל”י לאימונים בזרוע יבשה. “כמו שאמרתי, הייתי אורח בבית”, הוא אומר, “במשך כל השירות הייתי מגיע הביתה פעם בשבוע, חוץ מאשר בשנתיים של הלימודים, שהיו הכי יפות בשירות הצבאי שלי”.
המשפחה שילמה מחיר?
“כן, זה בעיקר ברור לי כשאני מסתכל אחורה היום ורואה את חיי. לא הייתי שותף לגידול הילדים שלי. בזמן הלימודים אשתי ביקשה שאלך לאסיפת הורים של הילד, זאת הייתה פעם ראשונה. התייצבתי מול כיתה ד’ והמתנתי שם עד שעבר לידי חבר של הבן שלי שאמר לי שהוא בכלל בכיתה ה’. הייתי די מנותק ממה שהיה בבית. זאת הזדמנות נהדרת להגיד תודה גדולה לאשתי, שעשתה כברת דרך וגידלה את הילדים לבד”.
“לבי היה בבית, והתחושות לא היו קלות”
כאמור, לפני שלוש שנים השתחרר מצה”ל. את תפקיד סגן מנהל הטקס המרכזי הוא קיבל כמעט במקרה. “הייתי אצל חבר, סא”ל במיל’ שמעון מלכה, כשהתקשר אליו סגן אלוף שמעון דרעי וסיפר לו שהוא קיבל את תפקיד מפקד הטקס במקום דוד רוקני המיתולוגי. מלכה סיפר לדרעי שאני נמצא לידו ושאל אם הוא זוכר אותי, כי הייתי לפני הרבה שנים חניך מצטיין אצלו בקורס. הוא זכר, ביקש לדבר איתי והציע לי להיות הסגן שלו. באותה תקופה מי שהיה הסגן הוא רנ”ג צדוק שוקר, שעזב אחרי 37 שנים בנסיבות בריאותיות. נכנסתי לנעליים מאוד גדולות ובהזדמנות זו אני רוצה לאחל לו בריאות איתנה”.
מה הרגשת כשקיבלת את ההצעה?
“קודם כול אמרתי לו שזה מאוד מרגש אותי ומחמיא לי, שאני מחבק את התפקיד בשתי ידיים, אבל צריך להתייעץ עם אשתי. ידעתי שזה ישפיע שוב על חיי היומיום של המשפחה שלי. מעבר לזה, היה לי ברור שלא כל מעסיק יסכים לשחרר עובד שלו בכל שנה לפרק זמן של חודשיים, גם אם זה לתפקיד משמעותי כל כך. אז הבטחתי לתת תשובה תוך כמה ימים”.
קבוצת ה-WhatsApp של "כאן דרום"
רק חדשות ועדכונים, בלי דיבורים ובלי חפירות. הקליקו להצטרפות: https://bit.ly/2VfetxJ
ומה אמרה חדווה?
“שמחה מאוד ותמכה כרגיל. היא יודעת שאני צופה אדוק בכל טקס ולא יוצא מהבית עד שהטקס לא נגמר, החלק הצבאי הכי עניין אותי. היא אמרה לי ,’יורם, לך על זה. אתה ראוי ואנחנו איתך’”.
זמן קצר אחר כך מצא שמחון עבודה חדשה, אצל קבלן גדול ומוכר באשדוד. כבר בריאיון העבודה היה לו חשוב לציין את העובדה שהוא הולך להיות סגן מפקד טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-70 למדינת ישראל: “הם הגיבו בצורה יפה מאוד ואמרו שזה כבוד גדול”, הוא מספר, “חודש לפני נתתי תזכורת שאצטרך לצאת לחזרות ופתאום נאמר לי שהמנכ”לית ‘לא מאשרת’. שמחון התאכזב, אך היה לו ברור מה קודם למה והוא עזב את מקום עבודתו”.
קצת צורם.
“כן, זה היה עצוב מאוד, בעיקר כי אמרתי את זה כבר בשיחת הפתיחה וקיבלו את זה. יחד עם זאת, לא חשבתי פעמיים כשבחרתי לעזוב. התחייבתי ונתתי את המילה שלי למפקד הטקס, שהאמין בי ונתן לי את הזכות הזאת. לקחתי בחשבון גם ויתורים שצריך לעשות. בזמן הזה עשיתי קורס של ממונה בטיחות ומיד אחרי הטקס אני מתחיל מקום עבודה חדש, שם העניין הזה התקבל באהבה והבנה רבה”.
את סוף השבוע האחרון בילה שמחון באשקלון. גם הוא, כמו כל תושבי העיר והאזור, העביר אותו בעיקר במרחב המוגן. ביום ראשון בבוקר התייצב כרגיל במגרש המסדרים בהר הרצל, כשברקע עדיין ההסלמה בדרום ואינספור טילים שנוחתים על העיר שלו. “לבי היה בבית, והתחושות לא היו קלות, אבל בחזרות הייתי נטו עם החיילים. דווקא לאור המצב הביטחוני, תחושת הגאווה להיות סגן מפקד הטקס התחדדה, אנחנו פה כדי להישאר. אנחנו מאמינים וסומכים על הצבא שלנו ועל קברניטי המדינה, שעושים הכי טוב למען המדינה שלנו. אני מאחל חג עצמאות שמח ושקט לכולם”.