ארבעה ימים לבחירות. הישורת האחרונה. העולם כמרקחה. התקשורת בטירוף. קצב הספינים והידיעות הפייקיות רק הולך ומתגבר. בוטים, חשבונות פיקטיביים, פרופילים מזויפים ומה לא? ראבק! היכולת של אדם מן היישוב לקלוט ולעבד את ה”עושר” המופץ מדי שעה כמעט ולא קיימת.
בינינו, מי יכול? מי יכול כשבכל שעה עגולה נזרקת לך לנייד אס-אם-אס המוביל לאתר שמוביל לידיעה שמפיץ מאן דהוא על עוד חדשה מרעישה שמחזקת או מבטלת את ה”ידיעה” הקודמת. ואנחנו, בני הדור שלי, כבר לא כל כך צעירים ו"כרטיס הזיכרון" שלנו ממילא דחוס עד קצה גבול הקיבולת שלו. אז לפני שמערכת ההפעלה שלי תקרוס, החלטתי לעשות קאט (אפשר גם "דה בולשיט"), לקחת פסק זמן תודעתי ולהתכנס לתוך העיקר, מה שבשבילו נועדו הבחירות האלה. והעיקר הוא, מה יהיה כאן ביום שאחרי.
פיני ביטון. "בלי חשבון"
תמיכתי הבלתי מסויגת בראש הממשלה מר בנימין נתניהו ידועה לכם, קוראיי היקרים. אבל תמיכתי בו מעולם לא סימאה את עיניי עד לכדי עבודת האלילים המעוורת מעריצים. ידוע לי ולכולנו שמדובר בגאון פוליטי. מדובר במנהיג רב עוצמה ובעל יכולת להשפיע על ציבור שלם, ובמקרה של ביבי זה להשפיע גם על מנהיגי עולם, ולהוביל אותו לדרך החשיבה שלו. האיש ענק בכל קנה מידה. גם גדולי מתנגדיו לא יערערו על פסיקתי זו. יחד עם זאת, אפילו עבדכם הנאמן יודע שמדובר באיש מורכב מאוד שההגדרה של צדיק הדור לא מתלבשת עליו לחלוטין. כתבתי כאן פעם שמבחינתי גם אם שתה שמפניות ועישן סיגרים במיליון דולר, אני מעדיף אותו על פני אחרים שאולי טובלים בניקיון מוחלט, אבל עלולים להפיל את כולנו בשל חוסר ניסיונם/ יכולותיהם. מן הידועות היא שביבי הוא אחד הקמפיינרים הטובים בעולם. העובדה שמתייצבות מולו שלוש מפלגות על שלל יועציהן ומובילי דעת הקהל שלהן ללא יכולת אמיתית לדגדג את הפופולריות שלו. פופולריות שרק עולה ועולה, וכל זה לנוכח שלושה כתבי אישום חמורים. כתבי אישום שבניגוד לכל היגיון השפעתם לרעתו לא רק שנעלמה, אלא התהפכה לטובתו. האיש קוסם.
אני גם מאמין שגם אם היה קצת יותר מכלום בהאשמות הללו, הן תימחקנה ומה שיישאר מהן זה אולי איזה נו נו נו בתחום האתיקה בלבד.
יחד עם זאת וכפי שאמרתי, האיש אינו טלית וגם לא פראייר בו זמנית. אני מניח שהקמפיין הלא נקי מנווט בהחלט על ידו. אני מניח שהוא הסיר את הכפפות ויצא למלחמה בידיעה שאין ברירה. רוצים לכלוך? יהיה לכלוך. לא אלאה אתכם, קוראיי היקרים, לגבי מי התחיל ואיך ומתי הכול התחיל. די אם אזכיר את ההפגנות מול בית היועמ”ש. אז כשהקרב הוא קרב חייך, וכמות הרפש הנזרקת עליך מתקבלת בהבנה או מוגדרת כחופש הביטוי, מי יכול להלין על זה שאתה מאתגר אותם כשאתה משתמש במלחמה נגדם דווקא בכלים שלהם?
בני גנץ. צילום: שמוליק עלמני
אחרי הכול, כשהבחירה בסופו של יום היא בין שני אישים: נתניהו וגנץ (טוב נו, גם לפיד), זה אמור להיות די פשוט, לא? הפערים הרי ברורים וניכרים למרחוק. אז למה צריך את כל הרפש מסביב? למה אי אפשר שכל מועמד יציג את מרכולתו וחלאס לסיפור. האמת נמצאת איפה שהוא באמצע: בין ההכרה ביכולת של קמפיין בחירות נקי לשווק את אותך לבין הידיעה שרק קמפיין נגטיבי מושך את העין ומשאיר אותך במרכז התודעה. על האמיתות האלה מנצחים כל המתפרנסים שמסביב – יועצים, מובילי דעה, אנשי תקשורת ועוד – והרי לך קרב אבוד מראש על מערכת בחירות נקייה.
כשאני מנסה להביט בעין אובייקטיבית על הקמפיין הגלוי של כחול לבן והקמפיין הסמוי שעושה עבורו התקשורת (כן, סמוי חזק ומתוחזק היטב!) למול הקמפיין של ביבי, כולל התמיכה שהוא מקבל מערוצי הימין, אני מקבל מדינה חצויה לשניים.
וואלה? מה חדש? הרי תמיד זה היה ככה, לא? מפת הגושים מאז 1977 סימנה לנו חצי חצי עם יתרון לימין. והמצב כיום אותו דבר, אז למה כל הרעש?
אז ככה, הפעם הפערים בין שמאל לימין היטשטשו עד כמה שכחול לבן מנסה ומצליחה לטשטש. כי הפעם מפלגה גדולה שמורכבת למעשה משלוש מפלגות, אחת ימין ושתיים שמאל/ מרכז, חרטה על דגלה את הסממנים של המפלגה המתחרה. הצבע כחול לבן, המסרים ימין לייט, ומצע שמדבר במספר שפות, יעני לא חלב לא בשר, אבל כתוב בעברית. המלחמה של הליכוד הייתה קודם כול להצביע על ההבדלים הקיימים בין המפלגות. עד כמה היא הצליחה ניתן לראות בסקרים. והיא אכן הצליחה. יחד עם זאת, העובדה שיש עוד הרבה מתלבטים, אפילו כעת, ימים ספורים לפני הבחירות, מביאה לתוצאה העגומה: קרב מאסף עם לכלוכים שלא היו כאן מעולם. העובדה שאסור לפרסם סקרים בעת הזאת לא מוחקת, ואולי אף מחזקת, את העובדה שאפשר ורצוי לפרסם שקרים וכמה שיותר. בקיצור, השם ירחם עלינו בארבעת הימים שנותרו.
בחירות 2019 – טורי דעה:
- תם עידן הפחד | ברק חדריאן
- יפה טבג'ה מאמינה רק לכחלון
- על הפוליטיקאי המוש-חת והפוליטיקאי המוש-מץ | עינב קורן
נחזור לכותרת שבחרתי “למה לי פוליטיקה עכשיו?” (משינה)
אם אנו חפצי חיים ושפיות, ראוי ורצוי מאוד שכל מי שכבר גיבש דעה (רק ביבי, כן?) ייעדר ככל יכולתו מהמסכים ומהמדיה בימים אלה. לקרוא כמובן רק "כאן דרום", לפנות את הזמן הפנוי למשפחה, להכנות לפסח ואם אפשר להשתדל לחייך, גם ובעיקר, לבעלי הדעה השונה מדעתך. ומי שטרם גיבש דעה שייכנס רק למקורות מידע המספרים את מה שהמועמדים מבקשים לספר על עצמם ולא על אחרים.
כי אחרי הכול, יש לנו כאן מדינה וחיים לנהל ביום שאחרי. אנחנו תמיד מלוכדים ואחים בעתות חירום. מבחינתי, העת הזאת הגיעה. אני מעדיף להישאר חבר ביום שלפני הבחירות.
אין לנו ארץ אחרת.
קבוצת ה-WhatsApp של "כאן דרום"
רק חדשות ועדכונים, בלי דיבורים ובלי חפירות. הקליקו להצטרפות: https://bit.ly/2K7kMOD
