רוחות מלחמה פוליטיות
ברגע כתיבת שורות אלה (רביעי בבוקר) אנחנו אחרי לילה לא של ירי משם ומכאן, כשברקע מרחפת התחושה של הפסקת אש בפתח. כאילו, עוד מאותו דבר. לא משהו לתלות בו תקווה לסופשבוע רגוע. בחדשות ממשיכים לדווח על המצב בשתי זירות הקרב: הפוליטית והעזתית. מטבע הדברים אף פוליטיקאי לא יחמיץ הזדמנות לנצל מצב זה לתועלתו כשביבי הוא היעד העיקרי למטח ההאשמות.
הציבור, שנקעה נפשו מהמצב, ובצדק, מוצא עצמו שוב חצוי בין הרצון “לעשות נקמה בגויים” לחשש מתוצאות המלחמה הממשמשת במידה שתתרחב. ואני עבדכם הנאמן, שכידוע תומך במהלכיו של ראש הממשלה וסומך ידיי על החלטותיו ברגעים כאלה לא מתוך אהבה עיוורת, אלא מתוך ידיעה הנשענת על עובדות העבר שהוא ימשיך ויפעל בשיקול דעת ובאחריות חרף הלחצים מסביב. הוא חייב להיות המבוגר האחראי. המשחק הפוליטי מסביב ממשיך כמובן לדרוש את שלו. אני בהחלט יכול להבין את רצון היריבים לקושש קולות ולנצל מצב ביטחוני מורכב ולא ברור, אבל מפלגת כחול לבן, שכנראה גמרה אומר “להתאבד” על המנדטים החסרים לה כדי להישאר רלוונטית ביום שאחרי, מבצעת מהלכים מכוערים כל כך שאני מתחיל לתהות מה מטרתם הסופית ומה יקרה אם חלילה הם יובילו כאן מדינה.
פיני ביטון. "בלי חשבון"
בתעמולת הכזב מהסוג שכחול לבן מפיצה לאמת אין שום חשיבות. מציגים בליל של “ידיעות”, חצאי אמיתות ושקרים, וזאת רק כדי להוביל את הציבור למסקנות שנקבעו על ידי התועמלן מראש רק כדי ליצור אווירה מורעלת סביב יעד התעמולה, שהוא כידוע אמן הקמפיינים, ולכן כל האמצעים כשרים. בשיטת תעמולה כזו, שאופיינית למשטרים מזוהמים במיוחד, לאמת אין שום חשיבות. הדבר היחיד שחשוב הוא חיסול היריב/ האויב.
לא יודע מה איתכם, אבל אפשר היה להניח לרגע את הבחירות לראשות הממשלה כשבעזה מאיימים שוב להבעיר כאן מלחמה. אבל השמאל הרי לעולם לא יסלח לנתניהו על שהצליח כל כך לנווט עד כאן את הספינה בתוך ים האיומים שמסביב. ערוצי התקשורת המרכזיים שמה לעשות, כבר ברור מעל לכל ספק שהם שמאל אקטיבי, פשוט לא מצליחים לכבוש את יצרם ולשחק משחק הוגן של דיווח נטול פניות והטיות. הראיונות באולפנים ממשיכים וביתר שאת להיות נוקבים ובוטים כשהמרואיין בא מימין, ומסבירי פנים כשהמרואיין מגיע משמאל/ כחול לבן. אין לי מושג לאן הדברים יובילו בסבב הזה ומה יהיה ברגע קריאתכם שורות אלה (איזה קצב מטורף יש לחיים שלנו, אה?), אבל ברור לי מעל לכל ספק שביבי יקבל את ההחלטה הכי אחראית המתבקשת בהסתמך על ניתוח מעמיק ומושכל של כלל הגורמים המלווים אותו, קרי מערכת הביטחון והיועצים המדיניים. ככה עובד מנהיג, ככה מתקבלות החלטות. נחזור לתקשורת, לא מצליח להירגע מהם.
כשערוצי התקשורת המרכזיים בישראל פשוט לא מסוגלים יותר לדווח באובייקטיביות – לפחות בכל הנוגע לראש הממשלה ולליכוד – ולתת לציבור לשפוט בעצמו את העובדות. וכשכל כותרת וכל ציטוט חייבים לעבור קודם כול דרך מסנני האג’נדה של המערכת לפני שהם מופצים לעם, אתה תוהה: למה הם עושים זאת? מתוך מה? תאוות נקם על שלטון ימין לאורך עשורים שלמים. מה רע לכם? כלום אתם לא נהנים גם מחיי רווחה במדינה המתקדמת ביותר באזור? אתם הרי מתגאים בתקשורת חופשית ודמוקרטית, בזמן שאתם עצמכם מתנהגים כמו חברים בכת אנטי דמוקרטית. איך זה מסתדר? נשגב מבינתי ומרתיח בו זמנית. קחו לדוגמה את הספינים והצביעות של עיתונאי ישראל לאחר הכרזת הנשיא טראמפ על ההכרה בריבונות הישראלית בגולן:
התמונה הייתה מדהימה. בעיצומו של רגע משמעותי עבור מדינת ישראל יושבים פרשנים ועיתונאים ישראלים חמורי סבר ומחפשים כל דרך אפשרית כדי להסביר לציבור עד כמה זה רע לנו. יש לך צביעות גדולה מזו? יש לך התערבות בוטה מזו בבחירות? ולמען מי? למען מפלגה שעוד בטרם התחילה לצעוד כבר איבדה את הדרך?
שוב, חברים, קטונתי מלייעץ למנהיג ברמתו של ביבי. לכן אם יבחר במניעת עוד מלחמה והסבב שוב יהיה קצר או אם יבחר לכבוש את עזה, אני חותם בשתי ידיים על כל החלטה שלו, על אף כי הייתי שמח לו הייתי רואה איך בתיהם של כל עשירי עזה וחבריהם של הניה וסנוואר משוטחים. פשוט, להתסיס את חבריו של הניה ואת כל עשירי עזה נגד מנהיגי חמאס והג’יהאד האסלאמי, פגיעה ישירה בכיס ובנכסים, ופחות לראות פגיעות בפאתי עזה וברחובות בית חנון ורפיח. בקיצור אני סומך עליך, אדוני ראש הממשלה.
“מהרסייך ומחרבייך”
הייתי אמור לכתוב “במעבר חד”, אבל לצערי אין באמת מעבר חד בבואי לכתוב על התנהלות בנט והימין החדש בדיוק אחרי שאני מסיים לכתוב על כחול לבן. מר בנט היקר: כלוחם ואיש סיירת לשעבר, כלום לא הבנת את עומקו ועוצמתו של הביטוי “לירות בתוך הנגמ”ש”? כשאתה מתלהם ומתקשקש בכל ערוץ מזדמן על היכולת שלך לחסל את החמאס בדיוק בזמן שמתנהלת כאן מערכה שאותה מנהלת ממשלה שאתה חבר בה, אתה יוצא אהבל פעמיים. פעם אחת כי כולם יודעים שהיית שם בקבינט, ואתה עדיין שם, וכלום לא עשית, לא כי עצרו אותך, אלא כי מה שנעשה זה בדיוק מה שהיה צריך. עובדה: מעולם לא קמת והתפטרת. מעולם לא עשית משהו שהזיז אותך מהאפשרות להיות קרוב למיקרופון כשר ולא כאופוזיציונר אמיתי. פעם שנייה אתה יוצא אהבל, כי אתה חושב שכולם אהבלים. חלאס לזלזל באינטליגנציה של הציבור. הציבור חכם, ואתה גם רואה זאת בסקרים! פרגנתי לך על העובדה שהצבת בקדמת הבמה במפלגתך שתי נשים חזקות. עכשיו אפרגן לך יותר אם תיקח טיפה לאחור ותיתן להן לנהל את העניינים, כי במקרה שלך אתה לא ממש יוצא גבר, אז?
זמן סוכר
ולא רק רוחות מלחמה. להבדיל אלפי הבדלות, משהו קטן שמחמם את הלב. אליצור אשקלון ואבי סוכר המשיכו במומנטום שלהם עם ניצחון אדיר על מכבי חיפה והבטיחו בכך את הישארותם בליגה הלאומית. זה לא סוד שאני מעורב בנעשה. יחד עם דורון נקשרי מחזיק תיק הספורט שנירתם ורתם את ראש העיר תומר גלאם למשימה שבעתיד נראה את אליצור אשקלון כקבוצה הייצוגית כשהמטרה הסופית לסייע ולקדם את אליצור איתו אשקלון לפסגות, קרי להעפיל לליגה הבכירה ולהשתלב בעתיד הלא כל כך רחוק בליגה האירופית באחד המפעלים, והכול בתקציב שפוי.
על התועלת ועל התכנית הכללית עוד נרחיב, אך ברגע זה יש לתת את כל הקרדיט על ההצלחה להישאר בליגה ואף לנסות בכל זאת להעפיל כבר העונה לליגה בכירה ליו”ר הקבוצה עו”ד מיקי שרביט וכל הצוות המקצועי בראשותו של אבי סוכר המאמן שהפך קבוצה בינונית לתלכיד של חבורת גברים מלהיבה ותוססת, שאפו לכם!
