אנחנו צריכים בכנסת את כרמן אלמקייס | דעה

אין בלתו

אחרי שלא הסתרתי את דעתי האישית על היותי איש ימין והצהרתי ללא מורא ש”הפעם ביבי בכל הכוח”, טרח מישהו לסמס לי וכמעט היה מוכן להתערב שהמדינה אכלה אותה, כי לבני גנץ ויאיר לפיד יש הפעם צוות שיודע לבטא דף מסרים שבלוני ועליי להסביר מדוע למרות כתב החשדות אני עומד על דעתי ש“רק ביבי יכול”, הרי ידוע שבית הקברות מלא בכאלה שאין להם תחליף, אז למה אני עומד על דעתי שלביבי אין כזה בנמצא?

"אני לא זקוק לרב – אני מחפש ראש ממשלה". בנימין נתניהו. צילום: אוליבייה פיטוסי

נכון שלתפקיד ראש ממשלת ישראל היה עדיף איש בעל מוסר מהמעלה הראשונה, מישהו שמזכיר את מנחם בגין ז”ל, מישהו צמחוני כזה, שמעולם לא נאף, מעולם לא שתה, כל חייו דיבר רק אמת ועשה רק צדקה וחסד. היות ואני לא מחפש ולא זקוק לרב עבור בית הכנסת שלנו, אני מחפש ראש ממשלה – ואיך אמר וכתב אחד מחבריי שמבין דבר או שניים בפוליטיקה ומחשיב גם את הפוסטים שעולים ברשתות החברתיות: “בחייאת פיני, תכתוב בטור שלך שאני רוצה שבראש ממשלת ישראל יעמוד בן זונה אמיתי, שידאג לאינטרסים של המדינה. אחד כזה שיכול לעמוד שמונה שנים מול נשיא עוין של המעצמה הגדולה בעולם. אחד כזה שיודע לתחמן ולהקסים את שועי העולם. אחד כזה שאף אחד לא אוהב אותו, אבל כולם רוצים את קרבתו. לא אכפת לי שהוא מקבל מתנות יקרות. לא אכפת לי שאשתו מזמינה חמגשיות ב-360 אלף שקל במשך חמש שנים. מצדי שתזמין חמגשיות במיליון שקל לחודש”.

ואני מוסיף שלא אכפת לי אם אשתו היא מכשפה שרבה עם כל העובדים בבית ראש הממשלה, שהיא לוקחת כביסה לחו”ל כדי לכבס אותה על חשבון המדינה. לא אכפת לי אם הבן שלו הוא בטלן המבקר במועדוני חשפנות. לא אכפת לי אם אומרים עליו שאין לו חברים כי הוא משתמש וזורק. לא אכפת לי גם אם אומרים שהוא שקרן ותחמן. לא אכפת לי שהוא מזמין מזרן יקר מאוד למטוס שהוא טס בו ברחבי העולם! אני רוצה שיגיע לכל מקום רענן ובשיא כוחו. לא אכפת לו שהולכים להזמין עבורו מטוס ב-750 מיליון שקל (או אפילו דולר). הוא שווה כל שקל! אני מסתכל על השורה התחתונה, ומה שאני רואה שם זה אותי ועוד רבים בעולם פעורי פה, גם אם הוא טועה לפעמים (ובינינו, מי לא טועה?), גם אם צעדיו לפעמים מאוד לא ברורים ונפתלים.

פיני ביטון. "בלי חשבון"

בסופו של יום, כשמסכמים את השנים הרבות שבהן שימש שר אוצר, שר חוץ וראש ממשלה, ועכשיו גם שר ביטחון, הוא מקבל תעודת הצטיינות יתרה. לצורך המחשה, סיפור שקראתי השבוע: פעם באו לנשיא ארצות הברית אברהם לינקולן להתלונן על הגנרל הכי טוב שלו. אמרו לו שהוא שותה כל יום ארגז ויסקי. אתם יודעים מה ענה לינקולן? “תבררו לי איזה ויסקי הוא שותה, ואשלח כל יום ארגז כזה לכל אחד מהגנרלים האחרים”, אז… רק ביבי. כי בינינו, בואו נראה מה האלטרנטיבה: גנץ. הרי אפילו בהנחה שגנץ היה רמטכ”ל מעולה, וגם על זה יש מחלוקת, מי מעלה בדעתו שאדם בלי ניסיון ציבורי יכול להיכנס לנעליים כל כך גדולות?

מילא אם היה רץ לראש רשות מקומית, אולי. אבל ראבק, גנץ, מה נסגר איתך? מצטער, אין לנו את הלוקסוס להמר עליך או על מישהו אחר. אין מרווח טעויות כאן! אנחנו המדינה אולי המורכבת בעולם. מדינה קטנה עם בעיות שאין אפילו למעצמות. ביבי הוכיח בשנים האחרונות יכולת וירטואוזית ברמה מדינית וכלכלית. בעניין החברתי יש מה לשפר, אבל בשביל זה להמר על מדינת הלאום היחידה של העם היהודי? המחשבה על גנץ עומד ונואם בעצרת האו”ם כשהוא נזקק לעזרת לחשנית מעוררת פחד יותר מאשר מצחיקה. המחשבה על יאיר לפיד באותה סיטואציה על קופסת שימורים… טוב נו, עדיף לצחוק על זה. בקיצור… ביבי. למה? כי אין לי ארץ אחרת.

פסיקה בררנית

הפסילה של חבר הכנסת בן ארי על ידי היועמ"ש באה כאילו בהמשך ישיר להתנהלותו בתיקי נתניהו.

אין לי הרבה מילים טובות על בן ארי, בטח לא אחרי התבטאויותיו הנוגעות לסירוב פקודה וגם אלו שמריחות ריח חריף של גזענות. אנחנו אנשי ימין, לא פשיסטים. אבל שוב, ראבק אדון יועמ”ש: איך בדיוק אתה מצפה שנקבל החלטה שמסתמכת על סעיף 7 א' לחוק הכנסת, כשבאותה נשימה אתה מוותר למפלגות הערביות (בל”ד ורע”ם תע”ל), שנופלות בדיוק באותו סעיף. כלום הביטוי "פסיקה בררנית" כבר לא עושה עליך רושם? אדון יועמ”ש, בוא ניגש ברשותך לסעיף 7 א' ככתבו וכלשונו:
“רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:
1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
2) הסתה לגזענות;
3) תמיכה במאבק מזוין, של מדינה או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל”.

עכשיו, בוא נעשה סדר אדון יועמ”ש: לפי פסקה 2 (הסתה לגזענות), אתה פוסל את בן ארי. וואלה, בסדר, אני איתך. יש הצדקה.

אם כך, בוא נלך לפסקה 1 – שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אם תמצא חבר כנסת אחד מהרשימות הערביות שלא שולל את קיומה של מדינה ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אני מוותר לך. אבל זהו, שאין כזה, אדון יועמ”ש. ברגע שיהיה ח”כ ערבי שמקבל את העובדה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית הוא כבר לא יהיה ח”כ ערבי, כי הוא יסולק מהרשימה. אפילו אחמד טיבי הפרגמטיסט ענה לשאלה בנושא זה: "בשום פנים ואופן". מדינת ישראל מבחינתו היא מדינת כל אזרחיה ובשום פנים ואופן לא מקובלת עליו כמדינת הלאום של העם היהודי. יש יותר אבסורד מזה?

הבעיה היא לא בך, אדון היועמ”ש. הבעיה היא בכל ממשלות ישראל, כולל זו של ביבי כיום. הם עשו שמיניות באוויר כדי להשעות ח”כים ערביים על התבטאויות פה ושם, אבל מעולם לא התעמתו עם הבעיה האמיתית: חוק יסוד הכנסת שלא מיושם הלכה למעשה. ולמה זה? אולי כי זה סוג של בלון תבערה, אולי הם פוחדים מהשלכות, אבל כמו בכל נושא, כשעסוקים כל הזמן בכיבוי שריפות, אתה נשאר עם המטף ביד כשהפירומן ישן טוב תמיד… עד הפעם הבאה. מבחינתי, בבחירות האלה הסוגיה הזאת צריכה לתפוס מקום מרכזי, ויפה שעה אחת קודם.

חומר מקומי

בין שלל המועמדים לכנסת בבחירות הארציות יש לפחות עשרה מועמדים שהם בני אשקלון או נולדו כאן. את רובם אתם מכירים. אחת שצדה את עיניי ודווקא לא מוכרת כל כך היא הגב’ כרמן אלמקייס.

כרמן, ילידת אשקלון, היא יוצרת קולנוע ופעילה חברתית שהצטרפה לפוליטיקה זה מכבר. לפני כשבועיים ניהלתי עמה שיחה, בעיקר כי סוקרנתי. טוב, נו, וגם כי היא “משלנו” ואני כ”מחזיק תיק הסימפתיה למצליחנים מקומיים” כמובן שלא התאפקתי.

האמת היא שהופתעתי לגלות בחורה כריזמטית עם חיוך נערי ותפיסות עולם מוצקות המשלבות ראייה רחבה של מקומנו כאן וייעודנו בכלל. היא הייתה פעילה במספר תנועות חברתיות, בהן תנועת “לא נחמדים – לא נחמדות”, תנועה שהקימה את מאהל לוינסקי כשהיא בין היוזמות של הסיפור. הייתה שם מלחמה על נושא הדיור הציבורי והעוני, חד הוריות ועוד. זה כלל פעולות אקטיביות מאוד, הפגנות חריפות ועימותים מול פולטיקאים. ראוי בהחלט.

העובדה שנולדה באשקלון למשפחה מזרחית עם כל הקשיים והייתה חשופה לפעילות של אביה, שחטא גם הוא בפעילות חברתית, מן הסתם הבעירה בעצמותיה את אש המאבק למען החלשים. המאבקים שניהלה יחד עם חבריה הביאו אותה לקדמת הבמה, כולל עימותים מול חברי כנסת בוועדות השונות. היה זה אך טבעי שבסוף תלך לפוליטיקה. היום היא ניגשת לבחירות ברשימת “גשר”. רשימה שכנראה לא תעבור את אחוז החסימה. תכל’ס, חבל. חבל שאחת כזאת לא תהיה שם. אנחנו צריכים בכנסת הרבה כרמן אלמקייס. מי יודע אולי הטור כאן יהיה בחינת סנונית דוחפת, להצבעה חברתית. א. כי זה חשוב מאוד; ב. כי היא משלנו.