כהרגלי בקודש, הייתי אמור לכתוב טור המשלב הגיגים על מצב היום הפוליטי-חברתי ובתוך זה גם דברי פרידה מחבר יקר שעזב אותנו השבוע ג’קי זריהן ז”ל. עם כל הרצון שלי להמשיך בשגרה כוונתי הייתה לתת התייחסות לכמה אשקלונים (11, לא פחות) שמתמודדים על מקום בכנסת הבאה, לתת מבט נוסף מזווית אישית וגם כללית על כאלה שמצאתי בהם עניין מעבר למה שכבר ידוע.
ישבתי וכתבתי. לאחר שסיימתי, בבואי לעשות הגהה לטור, משהו בי נצבט, משהו אמר לי, “עזוב הכול, פיני”. השבוע רק ג’קי. למה רק ג’קי? כי ג’קי זריהן ז”ל היה לא עוד חבר. דווקא לכתו השבוע חידדה אצלי את ערכה העליון של חברות אמת.
פיני ביטון. "בלי חשבון"
אז תסלחו לי אם הפעם אנצל את הטור לפרידה בלבד מחבר, שכבר חסר וכמוהו אין.
ג’קי היקר,
אתה ללא ספק היית אחד החברים הכי טובים שלי. ואני היום צריך לכתוב עליך עדות בעיניים דומעות, עדות שתלווה אותך למנוחת עולמים, חברי היקר. אתה, שהיית לי חבר, היית אח, היית סמל ומורה דרך. אמר קהלת: “טוב שם משמן טוב”. אתה היית שמן טוב והותרת שם טוב.
ההמונים שהגיעו ללוויה שלך היו עדות חיה לשם הטוב שהותרת. חבריך הקרובים יותר (שנתמזל מזלי להיות אחד מהם) הם העדים לשמן הטוב שהיית.
ג’קי חברי המיוחד, היית מוכר יותר כיו”ר הנהלת הפועל אשקלון בכדורגל באחת משעותיה היפות וגם כגזבר אי שם בתחילת שנות ה-90. היית גם בעל משרד ראיית חשבון באמצע שנות ה-80 אחרי שעזבת במפתיע את עבודתך כחוקר מס הכנסה בעיר והקמת משרד פרטי.
אין כמעט ותיק באשקלון שלא הכיר אותך או לפחות שמע עליך, דברים טובים כמובן.
מהיום שעזבת שם ניצלת את הידע והקשרים שלך לטובת הפרט. סייעת לרבים כל כך שנפלו בין כיסאות הביורוקרטיה במשרדים השונים. מדי פעם נהגת לבקש מהעובדות במשרדך לגלות איפוק וסובלנות לפונים גם אם זה מפריע לעבודה השוטפת. “היה לו לב רחב כמו הים”, שמעתי מישהו מסנן ליד קברך.
תמכת בכל כך הרבה נזקקים ובעיקר עמדת מאחורי מפעל החסד של אשתך ברוריה ז”ל בימים שעדיין לא ידעו באשקלון מה זה בדיוק מפעל חסד פרטי ושמעו רק על לשכת הסעד. אתה וברוריה, נשמתה עדן, דאגתם לספק מזון לעשרות משפחות שנפלו מתחת לקו העוני. המרתף שבווילה שלכם ברחוב גדעון בן יואש, כמו גם יחידת דיור באותו מרתף, שימשו כתובת לאחסון אספקות מזון שהועבר בסופי שבוע על פי כתובת של נזקקים כפי שנמסרו על ידי משרד הרווחה וגם לרבים שהגיעו ללא רישום. כן, אחי היקר. כל זה עשיתם בלי הנד עפעף ובצנעה האופיינית לכם.
ג'קי זריהן ביום הולדתו לפני שנתיים וחצי במדי הפועל אשקלון
אהדתך העיוורת להפועל אשקלון מצאה אותך מתמסר לניהולה אי שם בשנות ה-90 המוקדמות, גם כשמצאת עצמך לעיתים כאיש היחיד שעבד ללא אגורה, ללא כל תמורה. רק נתת ואת כל הלב. בתקופתך הקבוצה עשתה היסטוריה ועלתה לליגת העל.
מעטים ידעו על תרומותיך בסתר. היית זן נדיר של פעם. מאלה שלעצמם הסתפקו במועט וחיו חיים פשוטים וצנועים, ולאחרים פיזרת סכומי כסף ביד רחבה, אלה יותר מכולם היו שהרגישו בחסרונך.
לפני כארבע שנים נחתה עליך המכה הרפואית שבעקבותיה נותחת ואושפזת במצב קשה מאוד, כולל מעבר לבית לוינשטיין לשיקום ארוך.
התפילות שקרעו את השמיים לשלומך הביאו את הרופאים לקביעה שאתה נס רפואי. כל כך שמחנו כששבת להכרה והתחלת להתאושש. לראות אותך שוב מהלך, גם אם בעזרת מקל הליכה, לשמוע אותך שוב מדבר, גם אם יכולת הדיבור
לא שלמה, היו בבחינת מתנה שאין לה שיעור.
אני מרשה לעצמי להעלות על נס גם את ההירתמות הנשגבת של אחיך אלי היקר. אלי, שקיבל החלטה, סגר את עסקיו ופינה את יומו לטיפול באחיו הגדול בהקרבה ובמסירות שאין כדוגמתן, עשה הכול שתוכל לנהל חיים רגילים לחלוטין. 24 שעות 7 ימים בשבוע, בדאגה לכל צורך, החל מתזונה, הלבשה וכלה בבילויים של היומיום ומעבר לזה. פרויקט של החיים ממש. אלי פשוט נלחם שלא תחווה שום קושי מיותר. מעל הכול הוא נלחם יחד איתך שהחיוך יישאר קבוע על פניך. כולם זכו ליהנות מזיו פניך הקורנות כשישבת בין חברים אצל רוז’ה בקפה (שיבדל”א).
באופן אישי אני אזכור את היום שהתחתנתי לפני 41 שנה, כשהכול היה מוכן ומתוקתק לקראת האירוע, התקשרת אליי ואמרת: “לא יודע מה תכננת, אבל אני הנהג שלך”. חשבתי שצחקת איתי, זוכר? אמרתי לך: “תנוח, ג’קי, יש תקליטן, יש אולם, יש צלם ויש גם נהג”. כשהרגשתי שנעלבת והבנתי שאתה רציני, כמובן שהסכמתי. כזה היית, פשוט בלי יותר מדי טקסים, עושה טוב, וממשיך הלאה.
לומר שאתה כבר חסר בנוף זה אולי נשמע טיפה קלישאתי, אבל זה נכון. לומר שחברים כמוך כבר אין, זה מתבקש, כי זאת עובדה.
חברי היקר והאהוב, נוח בשלום על משכבך והיה מליץ יושר על כל מי שאהב, אוהב ויאהב אותך עד סוף ימיו.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
