פרשת תצוה מתמקדת רובה בבגדים ועוסקת בהרחבה בבגדי הכהן הגדול. הפרשה קובעת שהכוהנים הראשונים יתקדשו לעבודת הכהונה דווקא על ידי לבישת הבגדים. אנחנו מדברים על קדושה, על פוטנציאל לחיבור קרוב ואינטימי יותר עם האלוקות שהבגדים האלה מאפשרים. מה יש בהם בבגדים שהם מאפשרים כזה דבר? מדוע הכהן הגדול זקוק לבגדים מפוארים כל כך? מה פשר ההופעה המאוד מהודרת הזאת? האם לא היה ראוי לבקש מהכוהנים, ובייחוד מהכהן הגדול, שיופיעו בבגדים פשוטים יותר, ללא זהב ואבנים יקרות (כפי שהכהן הגדול היה עושה ביום הכיפורים, כשנכנס לקודש הקודשים).
התורה מסבירה שהלבוש אמור ליצור מראה מכובד ופאר. הרמב”ן מוסיף שהבגדים לבושי מלכות הם.
אייל חסאן. צילום: אורי קריספין
אחד ההסברים לבגדים הייחודיים הינו “לכבוד ולתפארת”. כלומר הכהן הגדול נכנס לתודעה חדשה ומאבד את תודעת האני – הבגד יוצר בכהן את תחושת גודל המעמד ואת תודעת השליחות שלה נועד. בתוך בגדיו המיוחדים שליחותו נשמעת לו. לכל מקום שאליו ילך הכהן הוא יזכור את מי הוא מייצג ומשרת. האבנים הטובות שהכוהנים מוקפים בהן צריכות להזכיר להם שעליהם לשמור אותנו, בני ישראל, בתודעתם. הכהן מתלבש בעבור כולנו, בתפארתו נתרגש כולנו. כל פריט לבוש צריך להיות במקומו ובסדר הנכון. יש לכהן הגדול פעמונים המזכירים לו בלכתו מהיכן קיבל את כבודו. הכול על מנת שלא יסטה, שלא יירדם וירום לבו מעל אחיו חלילה.
למעשה, הפרשה מבהירה כי אחד הכלים שיכולים לסייע לאדם הינו הבגד שילבש. לכן בכל ריאיון עבודה האדם יופיע בלבוש ההולם את התפקיד. כל רופא יופיע בחלוק לבן, ועובדי ציבור רבים, כמו גם טייסים ודיילים, אחיות ועוד, יופיעו בתלבושת אחידה מייצגת ומכובדת.
הלבוש משפיע גם על הלובש עצמו. הטייס הלובש מדי טייס לא ישכח לרגע את חשיבות התנהלותו בגובה אלפי מיילים. מסקנה אחת – “הבגד עושה את האדם“!
מאידך, חשוב לזכור, יש גם סכנה בהתמקדות רבה מדי בהופעה החיצונית. לפעמים מרוב עיסוק בלבושנו נשכח מהו רצוננו הפנימי האמיתי. אולי הבגד הינו תחפושת או כיסוי, ואנו רוצים להרשים את הזולת או את עצמנו בזכות הבגד? מסקנה שנייה: הבגד אינו עושה את האדם, אלא מעשיו!
הפרשה שלנו, שכל כולה קולקטיב של בנייה משותפת של המשכן, עלולה ליצור מוסד אליטיסטי שמגדל משפחת כוהנים אחת בלבד ונותן בידיה כוח רב והון עצום. האם הכוהנים השתמשו בכוחם הגדול בתבונה? האם הבינו שהבגדים אמורים לרסן אותם? לצערנו לא. ראינו גם ראינו שלצד התפקיד הקשה, האחריות וההתעסקות באוצרות העם, כך גם ההתעסקות בפיתויים. ולמרבה הצער, כוהנים לא מעטים נכשלו במשימה, ומעמדם ניתק אותם מההמון. זהו מסר לכל מנהיג – אל תשכח לרסן את כוחך, היזהר להתנתק מההמון.
ועוד מסר בנושא קבלת האחר, השונה, וחשיבות המאחד בתוכנו: הכהן הגדול נושא על חזהו 12 אבנים שונות בצורתן ובצבען. הן סמלם של שבטים שהם שונים באופיים, שמתנקזים יחד אל תוך חזהו-לבו-תודעתו. והמסר: לעיתים החברה הישראלית חווה תופעות של רדיפה והשתקה של קבוצות שלא מתיישרות עם הקו הרעיוני של המנהיגים, מתוך חוסר סובלנות למגוון דעות, צבעים וזהויות, ולכן יש לפרשת תצוה הרבה מה ללמד אותנו. מנהיגות אמיתית היא זו הנושאת על חזה את המגוון שבעם ורואה בו ברכה, חוגגת את שלל צבעי הקשת ושוללת חדגוניות. זה מה שנצפה ממנהיגינו, זה מה שנשאף בארצנו.
הפרשה עוסקת גם בקורבן התמיד. הצורך להעניק ביטוי מוחשי לקשר בין העם לאלוהיו יצר את קורבן התמיד. קשה לרבים לכתוב על קורבנות.
הנפש העדינה שלנו לא אוהבת את זה. קשה לעכל את התזת הדם, את השחיטה ואת הכאב של בעלי החיים. התורה בוודאי לא מטיפה לצמחונות, וצריך לזכור שבמזרח הקדום הקורבנות היו המוניים וכללו גם קורבנות אדם. בכל זאת, מדוע צריך להקריב את קורבן התמיד?
בתורה שלנו לכל דבר יש חשיבות. קורבן התמיד הוא המצאה מקורית שיצרה דפוס שגרה מסודר לעם, סדר יום קבוע, מסגרת ועוגן. ומכאן חשוב שנבין את הצורך בשגרת לימודים, שגרת עבודה ושגרת התנהלות בבית. לשגרה יתרונות רבים – היא מונעת הפתעות ויוצרת תוכן מסודר לחיים. לעומתה, שבירת השגרה, חוסר סדר, איחורים ובלאגן יובילו למיני אנרכיה בכל בית או ארגון.
לכן כשאנו מקפידים על תקנון, כשאנו דורשים סדר, וכשאנו מעירים להורים על איחורים ודורשים משמעת, זכרו את יתרונותיה של המסגרת והשגרה והבינו זאת! השגרה והסדר, המשמעת והתקנון, הם נכס חשוב להצלחה בכול.
לסיום, חברים יקרים, בואו נזכור – הבגד חשוב, ההופעה מחייבת, אבל “הבגד אינו עושה את האדם”, אלא מעשינו. ובנוסף, ראוי שנבין כמה סדר יום, שגרה ומסגרת יומיומית הכרחית לכל התנהלות!
הכותב הוא מנהל בית הספר בית יחזקאל, מרצה לתנ"ך ויו"ר הסתדרות המורים מרחב אשקלון
