פרשת בשלח – שבת שירה עוסקת בנושאים רבים, ואחד משיאם הוא שירת הים. שירת הים, ששרו משה, מרים וכלל ישראל, בעקבות ניסי ים סוף, נחשבת לשיא, לרגע הכי מוחשי ואינטימי, רגע שאפשר להם להיות קרובים לקב”ה. על הרגע הזה בדיוק נאמר ”ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים” (רש”י ומכילתא). השירה זכתה למעמד עז של התרגשות, אמונה ותודה עד כדי כך שאומרים אותה במלואה בוקר בוקר בתפילת השחרית.
ברשותכם נלך אחורה ונדון בסוגיות חשובות בפרשה – בעקבות מכת הבכורות פרעה משלח את בני ישראל. משה מוביל את העם, והפרשה מתחילה בתיאור עמוד הענן שהלך לפני המחנה ביום, ועמוד האש שהלך לפניו בלילה, כדי שהשיירה לא תלך לאיבוד במדבר. עמוד ענן הוא הסמן למנהיגות טובה המוליכה את הציבור לדרך נכונה, ישרה וטובה.
בכל ארגון, בכל מוסד, בכל חברה ובכל ממשל תמיד נבקש עמוד ענן ועמוד אש. נבקש ממנהיגנו: הפסיקו להיות פופוליסטים. הראו לנו את הדרך הנכונה, הוליכו אותנו נכון – זה הכול.
אייל חסאן. צילום: אורי קריספין
הדברים נכונים במיוחד כעת לפני הבחירות. עמוד האש הוא גם סמל אחר של עוצמה ושינוי מצב. מבחינתי, עדינה בר שלום, בתו של מרן זצק”ל היא עמוד אש וענן: היא מחוללת שינוי ממעלה שנייה. יהיו כאלה שיקראו לה מרדנית, אבל היא לא. היא החליטה ללמוד פסיכולוגיה למרות התנגדות אביה ובעלה, ובהמשך היא ביקשה לחשוף את הבעיות ולנפץ את הקיים בחברה החרדית מבלי לצאת מן המחנה. היא מחוללת מהפכה בקרב בנות החברה החרדית ועושה זאת ברוך ולא בכוח, והכי חשוב: נשארת במחנה. היא בת לגאון הדור, שהבינה כי הקדימה את קהילתה בדרישה לתיקון ולהתחדשות. אבל היא בחרה לתת כבוד לתהליך ולקצב של אנשי המחנה שלה, וכאן גדולתה. עבור רבים עדינה בר שלום, שהדליקה משואה ביום העצמאות לפני חמש שנים וכעת מקימה מפלגה, היא דמות מופת. היא עמוד אש ענקי. הלוואי ורבים ילמדו ממנה כי אפשר לבצע שינויים או מהפכות מבלי “לשרוף את המועדון”.
ובנימה עירונית – בשבוע שעבר נבחר יובל זוזט להיות עמוד האש והענן של מינהל החינוך. יובל צבר גם את הניסיון החשוב בהובלת ספינת החינוך. ליובל, כמו לכולנו, יש יתרונות וחסרונות, ואולם החזון שלו להוביל מערכת עם עקרונות טובים מהעבר יחד עם פעולות שמתחייבות מהקדמה הוא הדרך הנכונה לטעמי. יובל לא צריך המלצות ממני, אבל כמנהיג חינוכי ובהכירי את יובל אני בטוח שהוא ידרוש תיקונים והתחדשות, מבלי לקעקע דברים נהדרים שנעשו בעבר.
ומכאן לנס ים סוף – מכת בכורות הייתה השיא שמחולל את יציאת מצרים, וכעת בני ישראל יוצאים למדבר. ואז הדרמה בשיאה כאשר פרעה מתחרט, רודף אחרי ישראל, והנה לנו שיא חדש – הים נקרע לשניים, נס אדיר שתכליתו: “ויַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ”. נשאלת השאלה: האם מכת הבכורות או נס ים סוף הביאו את יציאת מצרים?
נהוג לומר שמכת הבכורות הביאה ליציאת מצרים הפיזית, וקריעת ים סוף הביאה ליציאת מצרים הפסיכולוגית. בני ישראל היו צריכים לראות “אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם” כדי להאמין בה’. אבל הסבר זה רק מחזק את השאלה: מה יש בקריעת ים סוף שלא היה עד כה? האם המכות האדירות שנחתו על פרעה ומצרים לא הספיקו?
אבל כמה עצוב ששלושה ימים בלבד חלפו מאז קריעת ים סוף, ובני ישראל כבר מתלוננים “מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה’ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם… כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב”. כל כך מהר נשכחה העבדות ועינוייה ?! האם שכחו את כוחו של האל בעשר המכות? ביציאת מצרים? בקריעת ים סוף?
לצערנו, המסקנה המתבקשת מהתנהלות זו היא שהרושם של מעמד, גדול ככל שיהיה, לא מחזיק יותר מאורך המעמד עצמו. יציאת מצרים מחזיקה מעמד בערך עד ההגעה לים סוף. קריעת ים סוף השאירה רושם לשלושה ימים, וכך בהמשך. לכן חשוב להבין כי לתוצאות מגיעים לא בעקבות קולות וברקים או ניסים ונפלאות, אלא דרך עבודה קשה וסיזיפית ולאורך זמן. אתה יכול לארגן אירוע נדיר, טקס מיוחד ולהתמלא גאווה. אבל מיד אחר כך “רד לקרקע” כי יגיעו ימים אפורים ורבים, רק כך תוכל לשמר הצלחות.
עדינה בר שלום. צילום: עופר וקנין
לסיכום, נבקש לומר: אדם יגיע לתפקיד ויצליח בו רק אחרי ניסיון ובשלות לתפקיד. הטמעת חינוך או כל ערך חשוב יושגו רק בעבודה יומיומית קשה ורצופה. בנוסף, נבקש תמיד לזכור כי מנהיגות אסור שתהיה פופוליסטית או “לחם ושעשועים”, אלא תתווה דרך בדיוק כמו שעמוד הענן שימש. ולבסוף, נלמד כי אם רוצים לחולל שינויים או מהפכות יש לעשות זאת ברגישות ובאחריות מבלי “לשבור את הכלים”, בדיוק כפי שעדינה בר שלום פעלה ופועלת.
הכותב הוא מנהל בית הספר בית יחזקאל, מרצה לתנ"ך ויו"ר הסתדרות המורים מרחב אשקלון
