1. רק מאות בודדות של קולות הצילו את אשקלון מלהפוך רשמית לבדיחה לאומית. עיר שהייתה בוחרת ראש עיר שעומד לדין בגין קבלת שוחד כדי לעמוד בהסכמים שהשתיקה יפה להם בעודו יושב בלשכת ראש העיר, שהביא את הסנגור שלו לשעבר מבאר שבע כדי שיהיה מספר 2 שלו, רק כדי שלכשיושעה, עורך דינו ישמש כבובה שלו וינהל את העיר וכדי להלבין את כל הבוכלטריה הזו הביא גם תת ניצב בדימוס כדי שישווה לעניין ארומה לגיטימית – הייתה הופכת את העיר היקרה לפארסה שלא נראתה כמוה בישראל. נכון שלאיתמר שמעוני עומדת זכות החפות, וראוי שיאבק עליה, אבל מהבית ולא כמי שמקבל מימון מכספי משלם המיסים. לצערנו, כאמור, רק כמה מאות קולות הפרידו בין הקומדיה הזאת מלהפוך לתכנית מציאות. למזלנו, זה קרה. תושבי אשקלון הראו לשמעוני את הדרך החוצה, הפעם רשמית.
מדהים היה לראות ששמעוני מדבר על חשש שעבריינים השתלטו על העיר, בעודו ממשיך להיות בעצמו נאשם בעבירה פלילית שהעונש עליה הוא עד עשר שנות מאסר. מי שיש לו חמאה על הראש ויצא לשמש, כנראה עוד לא פגש את שמעוני. מהיכן היה מביא רכבת קלה לאשקלון, מכיסא הנאשמים בבית משפט המחוזי בתל אביב? הרי ברור היה שביום למחרת בחירתו היה מושעה, אבל למזלנו קולות החיילים עמדו על המשמר וחסכו מהיועץ המשפטי לממשלה את הדיו לשגר את הבקשה למשרד הפנים. למרבה העצב, כמעט 40% מתושבי אשקלון האמינו להוקוס פוקוס של שמעוני, אבל אין מה לדאוג. "לקסם הבא אצטרך חשוד, עורך דין מבאר שבע ושוטר. עכשיו תעצמו עיניים והופ! לאן הם נעלמו? לא חשוב, העיקר שפקחתם עיניים". נאחל רק לשמעוני הצלחה במשפטו, שיצליח להוכיח שלא היה דבר ויחזור אלינו זך ונקי.
2. תומר גלאם הוא תעלומה בעיניי. דמות אלמונית לחלוטין לציבור הרחב, אלמונית מעט פחות לאשקלוני אבל חסר ניסיון ניהולי להוביל עיר מדהימה כמו אשקלון. ויקיפדיה עוד מחפשים פרטים על האיש ושם מפעילים את טובי אנשיהם לאתר מידע נוסף. אבל את מה שלא שמלמדים באוניברסיטה, הבין גלאם לבדו. בעקשות הוא פילס את דרכו בפוליטיקה המקומית. הבין את עוצמת כוחו של הרב יצחק ברדא, הלך על התפר של האהבה למסורת לצד ישראליות אמיתית ויותר משדיבר לשכל, דיבר את הלב של האשקלונים.
לגלאם שיחק קלף לאורך כל הדרך ובהיעדר אלטרנטיבה אמיתית, העמיד את עצמו נגד הכח הפוליטי העצום של שמעוני וניצח את מנגנון הבחירות המשומן שלו. האם אהבה תספיק לנהל עירייה מסובכת ומתוסבכת, עיר שגדלה בקצב מהיר ושרחוקה מלממש עשירית מהפוטנציאל שלה? חמש שנים זה מספיק זמן כדי לבדוק האם דווקא מי שצמח מלמטה יכול להצליח. דבר אחד בטוח: גלאם, קורא מונים בחברת החשמל בעברו, עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: קרא את ההמונים והכניס חשמל לעיר.
3. הצלחה נוספת היא של המועמדים הצעירים – משה אטיאס ואיתי סהר. האחד בולדוזר, מזיז דברים, שצבר קילומטרז' במועצה, השני איש עסקים ועו"ד שהציע אלטרנטיבה שונה. שניהם ניהלו קמפיין נקי, ללא השמצות וסימנו עצמם בעיקר לבחירות הבאות. הסרטונים המבריקים של אטיאס עומדים בסטנדרט של בחירות ארציות ורק על זה מגיע לו ציון לשבח. סהר לעומת זאת עוד חייב להשתפשף, אבל הבעלים של הג'ק הצהיר שהוא מתכוון להפליג במרחב עוד הרבה שנים וטוב שכך. השניים גם חזקים מאוד במועצה וכעת חובת ההוכחה מוטלת עליהם לדאוג לדור הצעיר. בכל מקרה, ברור שאחד מהשניים מהווה יריב ראוי ב-2023 לגלאם ועליהם לנהוג לאורך כל הקדנציה כמי שרואים את עצמם מחליפים את מקומו. אבל בין שמעוני וגלאם, בעיר שהוציאה מתוכה רבים וטובים, מוזר שלא נמצא מועמד שלישי שהוא גם בעל ניסיון וגם מספיק אהוד כדי לגרוף את כל הקופה.
4. ואחרי הכל, המנצחים הגדולים של מערכת הבחירות הם הרבנים. קודם כל הרב יצחק ברדא שהוכיח מעל לכל ספק שהוא השולט בעיר. על פיו ישק דבר ועל פיו ייקבע זהות היושב בקומה הרביעית. יחד עמו הרב אביטן וצרפו להם את הבית היהודי, סה"כ 7 מנדטים למפלגות דתיות או לכאלה הנמתכות על ידי רבנים. אביטן אהוב מאוד, פתוח ולו היה מתמודד בעצמו לראשות העיר לא בטוח שהיה מתאכזב. אך לאור סאגת הקמת קריה חרדית בעיר והמשך מגמה התחזקות הגורמים הדתיים, מישהו חייב לעמוד בפתח כדי לשמור על הסטאטוס קוו שמאיים להישבר. אחרי הבעיטה שקיבל יורם שפר, שבעצמו התמודד בבחירות הקודמות במפלגה של ברדא, לא ברור מי שבמועצת העיר ידאג לכך.
5. בעוד שבפוליטיקה הארצית מפלגות הפונות לקהל יוצאי ברית המועצות כמעט נעלמו מהמפה, באשקלון הן חיות ובועטות מתמיד. סופה ביילין הבלתי נלאית הימרה נכון והקהל שלה אמר 'דא' לגלאם. המשמעות היא שלצד הרבנים, הכח של יוצאי ברית המועצות בעיר רחוק מלהתפוגג.
6. מאוד מרגש שסיעה שכולה מוקדשת לילדים עם צרכים מיוחדים נכנסה למועצה. כל הכבוד, הלוואי ויצליחו.
7. ומילה אחרונה לאבי עייש. אתה עורך דין ונוטריון אז אני פונה אליך בקריאה אישית: מספיק.
הכותב הוא תושב אשקלון לשעבר וכתב המשטרה של עיתון "הארץ"