ניסים סויסה: "נכמר לבי לראות עצים בריאים שוכבים כפגרים על הכביש"

מה שקורה בנושא פגיעה בעצים באשקלון, עקירה של עצים עתיקים, אקליפטוסים, שקמים, דקלים, ברושים ועוד, לא היה כדבר הזה בשדותינו. שנים עמלנו על נטיעה ושתילה והגדלנו את המסה הירוקה ברחבי העיר. הנוף הגבוה בעיר אשקלון היה מהאפקטיביים ביותר בערי ישראל.

התהליך החל בשלוש השנים האחרונות, בחלקו גיזומים עד כדי השחתה, עקירות של עצים, לכאורה בניגוד לחוק וללא היתרים כנדרש. דבר שלא היה חלק מהדנ"א הארגוני והמקצועי של אגף שפ”ע בעיריית אשקלון.

ניסים סויסה

נכמר לבי כאשר ראיתי עצי תמר עקורים שוכבים ירוקים ובריאים, כפגרים על כביש רבין ואף אחד מכל מאות העובדים שנסעו הלוך ושוב לאורך הכביש לא הזדעק ומחה על התועבה שנעשתה מול עינם. פניתי למנהלים ולפקיד היערות בקק״ל. לצערי קראתי את התגובות של הדוברות, ומבחינתי לא נעשה דבר וזה סימן לבאות. עצים שנעקרו מגני ילדים במהלך שיפוצים, שהיו הדבר הטוב היחיד שהיה בגן, ותחתיהם מתקינים דשא סינתטי והצללת פלסטיק. במקום לשלבם בכל מחיר בשיפוץ כי הם מקטיני הקרינה הטובים ביותר, יצרני החמצן קולטי חלקיקים ומקטינים את הרעש. אז למה? למה לעקור?

למה לא לעקור? עץ כרות באשקלון

לאחרונה הגדילו לעשות והבנתי שבשכונת האגמים לא שותלים עצי דקל כי הם “מלכלכים ומתים ממחלות, והטיפול בהם יקר”. כשנסעתי לבקר בשכונת אגמים אכן ראיתי שכל עצי הדקל שהיו אמורים להיות פשוט הוסרו מהתכניות.

ואם אני כבר מאיר את הנושא, אז אני לא יכול לא להסגיר את תחושת הגירוד שאני חש על עורי כשאני נכנס לעיר ובסלסילות, שפעם פרחו בהן פרחי גרניום ופטוניה, שמעבר לרעננות ששידרו גם פיזרו את ריחם בברכה לכל העוברים והשבים, נשתלו פרחי פלסטיק ששינו את צבעם מירוק לחום לא מוגדר. עם תוספת התאורה סרת הטעם אני חש בכניסה לבית לחם ערב חג המולד (זה מראה נחמד לבית לחם ולחג המולד בחורף, לא לאשקלון כל השנה).

עץ כרות ברחובות אשקלון

פשוט להזכיר לכולם: אשקלון עיר ים-תיכונית עתיקה קולטת עלייה מיום הקמתה, סביבתית, מכילה, סובלנית ומקיימת – אוהבים אותה כך ורוצים שתפרח ותשגשג כך.

בן גוריון: "אין תמורה לעץ עתיק". עצים כרותים באשקלון

אני חייב לצרף ציטוט של בן גוריון במעמד הקמת ״רשות הטבע הגנים״ והכרזת הגן הלאומי הראשון באשקלון: “עץ בן 70 שנכרת – לא יוכל לבוא במקומו שום מבנה מועיל חדש. אין תמורה לעץ עתיק. המשמיד עץ כזה עוקר שורשי אדם. אין שום בניין או חשמל חשוב יותר מעץ איקליפטוס עבות, שקמה ישנה, חורש אלונים. הם שורשי האדם. בניין תוכל להקים כאן או שם – ולעץ בן 100 אין תמורה. אין זו רק ונדליות אלא ערעור העתיד. ובאיזו קלות עוקרים אצלנו. תמיד נמצא שעצים מפריעים למישהו או למשהו, לקו הישר של המדרכה או לחוטי החשמל או לאיזו כיכר קטנה שמישהו יזם בדמיונו קצר הכנפיים”.