בטח כבר שמעתם על עשרות מקרים של התאהבויות דביקות בסגנון של: "אהבה ממבט ראשון". אבל המפגש בין אחות למטופל, במסדרונות המחלקה האורתופדית במרכז הרפואי ברזילי, לפני יותר מעשרים שנה, הוא באמת סיפור ההיכרות המהיר והמיוחד ביותר שנתקלתי בו. וזו לא עוד רומנטיקה שנשפכת מתוך סיפורי אגדות ומחלקות. "בטח, שזו התאהבות ממבט ראשון!" ברקע, צועקות אחיות וחברות לצוות, שמכירות את סיגל ואת פרטי ההיכרות לעומק, בכדי להסביר לי ולשכנע אותי בעוצמת האהבה שהתפרצה בין בני הזוג.
"כשברוך היה מאושפז, האחיות במחלקה המליצו לו עלי", מספרת סיגל, "הן אמרו לו – 'זו בחורה רצינית'. ומהצד השני, הציקו לי – 'תראי, איזה בחור טוב, עם עבודה מסודרת במשרד הביטחון'. אז נכון, הן קצת עזרו לנו בשידוך, למרות שלא היינו צריכים את הסיוע הזה, כי ממילא זה היה קורה".
ברוך וסיגל מכלוף
ברוך מכלוף, אושפז במחלקה האורתופדית בבית-החולים ברזילי, למשך שבוע ימים בלבד, בעקבות כאבים חזקים והתפתחות של דלקת פרקים. באותה תקופה, סיגל החלה את דרכה כאחות בבית-החולים ברזילי, בדיוק באותה המחלקה. כמה משמרות לצידה הספיקו לו להחלים ולבנות איתה משפחה.
ויתר על קשר של שבע שנים בשבילי
"כשברוך השתחרר, יצאנו ביחד לדייט ראשון, זה חלחל לו מיד לראש והוא פעל. האמת, הוא היה בזוגיות אחרת, והחליט להיפרד מהחברה הקודמת שלו. אחרי שלושה, או ארבעה דייטים כבר ידענו שזה הדבר. שמונה חודשים אחר-כך כבר התחתנו" סיגל ממשיכה לתאר להשלים את תמונת החתונה שצולמה במהירות. ומצידו של ברוך, גם החתן מתוודה, "היתה לי חברה במשך שבע שנים, קשר עמוק וארוך. וכשאתה בחור צעיר, אתה לרוב מחפש את הבחורות היפות. אבל כשאתה מתבגר, אתה לאט-לאט, מבין, מחפש ורואה את הפנימיות. להתחתן, זה לכל החיים, אז עשיתי חשבון נפש. חשבתי עם עצמי, 'מה צריך את כל הילדות האלה?' סיגל טיפלה בי, ליוותה אותי והפעילה עלי את קסמיה".
סיגל מכלוף. צילום: מורן נסים, צילום רפואי ברזילי
מכלוף מסביר כיצד המהלך הרומנטי עשה את שלו מהר מאוד. "היא פשוט כבשה אותי. אחרי ארבעה חודשים כבר הצעתי לה נישואין. שיגעתי אותה, היא רצתה קצת זמן, חשבה שאני לא נורמלי או שאני צוחק עליה. כשאתה רואה אישיות ונשמה, מה יש יותר טוב מזה?".
"הוא ידע מיד בהתחלה, וגם אני", אומרת סיגל והופכת מעט נוסטלגית. נזכרת איך אמא של ברוך זיכרונה לברכה, ידעה לראות את טיב הקשר בניהם, "הייתי כמו בת בשבילה ולשמחתי גם היא אמרה לו – שאני האחת בשבילו. ואמא תמיד יודעת".
בחודש תשיעי – ומצילה חיים
"לפני 20 שנה בערך, היינו באירוע וסיגל היתה בהריון, לקראת חודש תשיעי", משחזר ברוך, "זו היתה ברית בבת-ים, והדוד שלה, אח של אבא, פתאום התמוטט במקום, כנראה קיבל התקף לב. זה חרוט לי חזק בזיכרון, היינו בשוק מוחלט, ואנשים התחרפנו ולא ידעו מה לעשות. סיגל ירדה על הברכיים ומיד עשתה לו הנשמה. היא הצילה אותו והחזירה לו את החיים. בזכותה הוא קיבל עוד עשרים שנה במתנה והגיע לגיל 86 בשיבה טובה".
תחנת אחיות. צילום: מורן נסים. צילום רפואי ברזילי
"זה נותן לי סיפוק ועושה לי טוב", מדגישה סיגל את גודל האושר שזכתה לתת ולקבל יחד, "זה מרגש לעזור לאנשים ולהציל חיים, בטח במשפחה שלנו", אומרת בהתרגשות כאחות במשרה מלאה וכאשת משפחה מסורה.
אחות מסורה לעבודה
סיגל למדה בבית ספר לאחיות בכפר-סילבר, ובעלת ותק מרשים של שלושים שנה בברזילי, עברה בין המחלקה האונקולוגית לבין האורתופדית ותרמה במשך השנים מניסיונה הרב. ברוך הוא פנסיונר של המשטרה, וכיום מעביר את זמנו כנהג מונית. לשניים, נולדו חמישה ילדים בתווך מגוון, כשהגדול ביניהם בן 27, ואילו הקטנה בת 11. "הם הפכו מהר מאוד לילדים עצמאיים ומעורבים בחיים אחד של השני. הם יודעים שכשאמא עובדת, צריך לדעת להסתדר", מוסיפה סיגל. "גם אחרי 30 שנה באים בכיף לעבודה. אני מרגישה כמו משפחה, בברזילי, משפחה שנייה, כי באמת רוב הזמן אנחנו פה, אז זה בית שני. אני אוהבת את המסגרת הזאת, למרות הקושי של המשמרות והחגים שאנחנו כאן, הכל באהבה".
"סיגל לא מצליחה להתנתק אחרי עבודה." מעיד עליה ברוך, "אין אחד שיתקשר ויבקש את עזרת והיא לא תעזור לו. היא כל-כך מכבדת את החולים, לא סתם ברמה של 'קח את האקמול וגמרנו'. היא נותנת אוזן קשבת, מתחברת לאנשים ובודקת מה הם באמת צריכים. שואלת מטופלים בדיוק מה הם רוצים: 'רוצה לשותת תה? לא! אז קפה? לא! אז רק מים. אז היא תביא לו את המים שביקש".
סיגל וברוך מכלוף בימים ההם. צילום מהאלבום המשפחתי
"גם מחוץ לשעות העבודה, היא עושה דברים בהתנדבות. חולים מאושפזים, חברים ומכרים מתייעצים איתה" ברוך כמעט מלשין עליה מתוך פרגון מלא, כמובן, "אם היא יכולה, היא תמיד עוזרת מרצונה החופשי. זאת סיגל. יש לה בעיה אורתופדית בברך, ואמרתי לה כמה פעמים, 'לכי תטפלי בעצמך', והיא לא מוכנה להרפות מהעבודה ונותנת מעצמה. זה האופי שלה, נטו לתת את הנשמה, אני זכיתי".
מייעצת לכולם. סיגל מכלוף. צילום: מורן נסים, צילום רפואי ברזילי
כאמור, סיגל וברוך חיים בזוגיות מאושרת, כבר עשרים ושמונה שנים יחד. "במשמרות הפוכות, בשעות מטורפות בלילות, מחליפים משמרת וכמה מילים בחדר מדרגות וממשיכים לעוד יום. העבודה היא חלק גדול מהשגרה" מתאר ברוך. "בתקופות של חגים, בכל יום כיפור סיגל היתה מתנדבת לעבוד. זה אומר ללכת ולחזור בבוקר ברגל, אחרי משמרת לילה ארוכה. מה זה אם לא הקרבה ואהבה? סיגל נולדה בשביל המקצוע הזה, נולדה להיות אחות. אני אומר, אם היא כבשה אותי אז זה ברור שתכבוש כל אחד. זה האישיות, וזו כל הזוגיות שלנו", ברוך ממשיך להחמיא לזוגתו ומחייך לעצמו לקראת סיום, "בכל זאת, יצא משהו טוב מהאשפוז שלי, המון נתינה ואהבה".
