ביום חמישי האחרון נפתחה בבית עלי התערוכה "פיסת היסטוריה" בסימן 70 שנה לאשקלון. בתערוכה מוצגים פריטים היסטוריים בתולדות אשקלון, כאלה שנשמרו בבתי תושבים לאורך השנים, כמו תמונה מהבנייה של קולנוע אסתר, הודעה על איחוד העיר אשקלון, תמונה של ילדי הגן הראשון במגדל ואפילו מכשירי סיפולוקוס, פטיפונים ומשחקי ילדים היסטוריים.
התערוכה. צילום: אורי קריספין
מי שהגתה את הרעיון היא דפנה עמירה-ביטון, סגנית מינהל אגף תרבות, נוער וספורט בעיריית אשקלון. “כבר 10 שנים שאנחנו מקיימים באשקלון את תכנית ‘אמץ אתר’, במסגרתה לומדים התלמידים על אתרים היסטוריים בעיר, ובמקביל יש לנו את פרויקט ‘סיפורי עירי’ ובו התלמידים בוחרים דמויות משמעותיות ולומדים אודותיהן. כל זה במטרה לחבר את בני הנוער לעיר שלנו, שיכירו ויתגאו במקום שממנו הם באו”, היא מסבירה. “כשהתחלנו לדבר על חגיגות ה-70, הרגשתי שזאת הזדמנות לערוך אירוע שיא של כל הפרויקטים האלה. כך נולדה התערוכה הזאת, שמאגדת בתוכה את ההתפתחות של העיר אשקלון בכל התחומים, היסטוריה, חינוך, תרבות, חזות העיר ועוד”.
התערוכה. צילום: אורי קריספין
“דרך לחגוג 70 בלי זיקוקים”
לפני כמה חודשים יצאה העירייה בקול קורא לתושבים וביקשה מהם להיות שותפים בתערוכה ולהעביר אליה מייצגים רלוונטיים שמספרים את סיפורה של העיר. “אנשים התחילו להביא אביזרים, תמונות ומסמכים היסטוריים. פניתי לאוצרת חנה רביב, והיא התחילה לעשות סדר ולהכין את כל המייצגים, וזה היה מדהים. עשינו גם סרטון עם נקודות ציון חשובות בתולדות המדינה ותולדות העיר. התערוכה עצמה מתמקדת בשתי העיריות שהיו פה פעם, מג’דל ואפרידר, עד שאוחדו לעיר אחת”, אומרת עמירה-ביטון.
תערוכה. צילום: אורי קריספין
“אנחנו רוצים שהילדים ובני הנוער של העיר הזאת וגם התושבים החדשים הרבים שהצטרפו אליה במהלך השנים האחרונות ידעו מאיפה באנו ואיך היה כאן פעם. דאגנו שילדי הגנים ותלמידי בתי הספר היסודיים יגיעו לכאן במרוכז, ומעבר לזה, התערוכה כמובן פתוחה לקהל הרחב. אני חושבת שכולם ימצאו בה עניין, היא מחממת את הלב ומאוד מרגשת. אני חייבת להודות לתושבים, ששיתפו פעולה בצורה מדהימה. ההיענות שלהם הייתה יוצאת דופן ואפילו הייתי אומרת – מפתיעה, אני לא זוכרת שהייתה אי פעם היענות כזאת, בלעדיהם כל זה לא היה קורה. התערוכה הזאת מעוררת המון עניין ותגובות בקרב כולם, אך בעיקר בקרב ותיקי העיר, שחשים שעשו משהו במיוחד עבורם, וזאת עוד דרך לחגוג יום הולדת 70, לא רק על במות עם זיקוקים ואמנים”.
הבתים הראשונים באפרידר. צילומים מההיסטוריה של אשקלון. צילום: אורי קריספין
“קורה פה משהו מיוחד”
“כשדפנה פנתה אליי חשבתי שזאת עוד תערוכה רגילה. אני אקבל תמונות ומייצגים, אכין ואסדר אותם וזהו”, מספרת האוצרת חנה רביב. “אך כשהתחלתי לעבוד עליה, הבנתי שקורה פה משהו מיוחד. לקחתי את זה אפילו כפרויקט אישי, במטרה למצוא עוד ועוד חפצים. דיברתי עם כל מי שרק אפשר וביקרתי בבתים של אנשים, כדי לאסוף כמה שיותר דברים”.
גם חפצים. תערוכת אשקלון. צילום: אורי קריספין
היא עצמה עלתה ארצה בגיל תשע ממרוקו וחיה עם בני משפחתה במעברות. הדברים שאספה הציפו בה תחושת נוסטלגיה והמון זיכרונות, והם אלה שדרבנו אותה בעבודתה. “פגשתי אישה מיוחדת בשם חביבה שמואלי, ששמרה בביתה פריטים ישנים וקישטה בהם את ביתה, והיה פשוט תענוג לראות את זה. אנשים לרוב לא שומרים את הדברים האלה, אבל אלה שכן – מחזיקים בביתם פיסה מההיסטוריה”, אומרת רביב.
ההיסוריה של אשקלון בתערוכה. צילום: אורי קריספין
“רציתי שיהיו כמה שיותר דברים שיעוררו אצל הצופה את אותן התחושות שהם עוררו אצלי. לכל אחד יש סיפור סביב הדברים של פעם, זיכרונות גדולים וגם אירועים נקודתיים וקטנים, שנשכחו עם הזמן, אך הם יתעוררו שוב לחיים ברגע שיראו פריט כזה או אחר. למשל כשקיבלתי את העששית נזכרתי איך אחי ואני היינו יושבים לאורה סביב השולחן שקיבלנו מהסוכנות ועושים את שיעורי הבית. היינו רבים עליה, ובכל פעם מישהו מאיתנו היה מושך אותה לכיוון שלו ומחשיך את הצד של האחר. זה זיכרון קטן שפתאום צץ בי ומילא את לבי בצורה שבלתי אפשרי לתאר אותה”.
זיכרון קטן שצץ. צילום: אורי קריספין
אילו עוד דברים הציפו בך זיכרונות?
“הפיילה עם הקשר שבאמצעותה היינו מכבסים פעם כשלא הייתה מכונת כביסה. אני ממש זוכרת את עצמי משפשפת ואחר כך מרתיחה את החיתולים של הילדים שלי. הגרוש עם החור הזכיר לי שהייתי חוזרת מבית הספר ובאופן קבוע עוצרת בקיוסק בדרך הביתה וקונה איתו כוס סודה. ואפרופו סודה, אז קיבלנו גם את מכשיר הסיפולוקס שהיינו מכינים איתו פעם סודה ביתית, ונזכרתי שבחתונה שלי קיבלתי שישה כאלה ולא ידעתי מה לעשות איתם”.
סיפולוקס. ההיסטוריה לא רק של אשקלון. צילום: אורי קריספין
הבאת גם דברים משלך?
“כן. בעלי שמר כסף ישן, שטרות ומטבעות, אז לקחתי אותו לתערוכה. היה לו גם מכשיר רדיו ישן שהוא קיבל מדודה שלו לפני 60 שנה ושמר למזכרת, אז מיד ביקשתי את רשותו לקחת גם אותו לתערוכה. למזלי, זכיתי לשיתוף פעולה מדהים מכל מי שפניתי אליו, אז לא הייתה בעיה לגייס דברים”.
תערוכת צילומים. צילום: אורי קריספין
התערוכה תהיה פתוחה לקהל למשך חודשיים, ורביב בטוחה שכל מי שיגיע ימצא בה עניין מיוחד. “70 שנה אמנם זה לא כל כך הרבה זמן, ואם אני מסתכלת לאחור, זה עבר כהרף עין, אבל כל כך הרבה השתנה בזמן הקצר הזה. התפתחנו בצורה מדהימה, וכמעט אי אפשר להאמין שזה מה שהיה כאן רק לפני כמה שנים, זה שינוי תהומי. מעבר לזה, יש בתערוכה גם מסמכים היסטוריים ונקודות ציון של העיר אשקלון, שחשוב שבעיקר הדור הצעיר יכיר אותן. דפנה נתנה לי יד חופשית, ואני מודה לה על כך. זאת חוויה מיוחדת במינה, ואני מזמינה את כולם לבוא ולקחת בה חלק”.
עוד תמונות:
גן ילדים ראשון במגדל. צילום מתוך התערוכה: אורי קריספין
חוף דלילה לפני 64 שנים. צילום מתוך התערוכה: אורי קריספין
הבתים הראשונים באפרידר. צילומים מההיסטוריה של אשקלון. צילום: אורי קריספין
יצחק בן צבי. צילום מתוך התערוכה. צילום: אורי קריספין
המעברות בגבעת ציון. צילום מתוך התערוכה: אורי קריספין
השוק באשקלון לפני עשרות שנים. צילום מתוך התערוכה: אורי קריספין
בתים ראשונים בשכונת שמשון. צילום מתו התערוכה: אורי קריספין
מקלחת חמה בימים עברו באשקלון. צילום מתוך התערוכה: אורי קריספין
פעם היו גרים באשקלון באוהלים. צילום מתוך התערוכה: אורי קריספין
עצור. גבול לפניך. שלט ישן בפאתי שטח השיפוט של אשקלון. צילום מתוך התערוכה: אורי קריספין
המודעה הראשונה שמוציאה עיריית אשקלון כשהוקמה. צילום מתוך התערוכה: אורי קריספין
שלל תמונות מהיסטוריה של אשקלון. צילום: אורי קריספין
תערוכת הצילומים. צילום: אורי קריספין
התערוכה מוצגת בבית עלי וניתן לבקר בה בימים א'-ו בשעות: 13:00-8:30 ובימי ג' גם בשעות: 21:00-17:00.
