עולם הכדורגל בישראל הוכה השבוע די בתדהמה כאשר כדורגלן מכבי תל אביב הכריז על פרישה מכדורגל. בגיל 33 בלבד, שלב יחסית מוקדם עבור כדורגלן, ברק יצחקי בכל זאת הרגיש שזהו זה, הגיעה העת להוריד את המסך על קריירה ענפה, לתלות את הנעליים ולעבור לאתגר חדש. אחרי שקטף תארים בבית”ר ירושלים ובמכבי תל אביב והעביר באותם מועדוני פאר את השנים הטובות בקריירה, יצחקי יכול לפרוש בתחושת גאווה לאור הקילומטראז’ שהותיר מאחוריו. רבים אף שותפים לתחושה שאילולא שתי הפציעות הקשות שחווה, אשר השביתו אותו לפרקי זמן ארוכים בקריירה, עוד היינו יכולים לראות אותו קורע רשתות גם באירופה.
את התקופה הקצרה שבה בילה בבלגיה ובקפריסין הוא יעדיף לבטח לשכוח. יצחקי שיחק בבמות הגדולות ביותר מול הקהלים הטובים ביותר ואף כבש את אחד מהשערים הווירטואוזיים ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי בבעיטת מספרת מול מכבי חיפה, כזו שיזכרו גם בעוד עשרות שנים. ואם מישהו לרגע שכח, מדובר באשקלוני מבטן ולידה, שיצא להגשים חלום והפך לשגריר המוצלח ביותר של העיר.
מאשקלון לאצטדיון טדי
יוסי פרטוק, יו”ר הפועל אשקלון דאז, לא ישכח כל חייו את שיחת הטלפון בינו ובין זה של בית”ר ירושלים מאיר פניג’ל. אותו טלפון שינה ליצחקי את החיים מקצה לקצה. הנער התימני הצנום, שהיה בזמנו רק בן 17, אך עם טונות של כישרון וקסם ברגליים, קיבל את הזדמנות חייו. אחרי שגדל במחלקת הנוער הכחולה של הפועל אשקלון, אך לא הספיק לככב יתר על המידה במדי הקבוצה הבוגרת, למעט שני גביעי טוטו שהספיק ללקט, הצליח לפלס במפתיע את הדרך לבמה המרכזית.
היו ימים. ברק יצחקי עם יוסי פרטוק ושלומי לוי בשידור ברדיו דרום
“אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול”, שחזר פרטוק את השתלשלות הדברים 15 שנה אחורה. “אני הייתי זה שלמעשה הציע לבית”ר את ברק יצחקי ולא להפך. התקשרתי למאיר פניג’ל ואמרתי לו שיש לי ילד צעיר ומוכשר להציע לו. הוא שאל אותי, ‘כמה אתם רוצים עליו?’ זרקתי, ‘100 אלף דולר’. הוא ענה לי, ‘מה, הוא כזה טוב?’ אמרתי לו, ‘תשלח את המאמן שלך שיראה אותו ותחליטו’. וזה מה שהיה. הוא שלח את המאמן אלי כהן לאחד המשחקים, כהן חזר לפניג’ל ואמר לו שברק שחקן בסדר ולא יותר מזה. אמרתי למאיר, ‘קח אותו ב-40 אלף דולר, לא יהיה לך טוב תחזיר אותו ותקבל את הכסף שלך חזרה’. אני זוכר שגם הפועל תל אביב התעניינו במקביל, אבל בגלל שאני אוהד בית”ר אמרתי שבחיים אני לא מוכר אותו לשם, רק לבית”ר. אחרי שבית”ר הסכימו לקנות אותו מבלי לראות אותו, מלבד אלי כהן, נסענו לטדי למשחק סיום העונה בין בית”ר למכבי חיפה. במחצית אמרתי, 'זה הזמן להכיר בין ברק לפניג’ל', ירדנו במדרגות איפה שהמזנון, פניג’ל ראה את ברק ותפס את הראש. אני לא אשכח את זה. הוא אמר לי, ‘מה זה? זה השחקן שקניתי?’ הוא היה בהלם ממבנה הגוף הצנום שלו. בסוף יצא שהם בחנו אותו בפגרה והחליטו לרכוש אותו, הם העבירו למפרק 40 אלף דולר בשלושה או ארבעה צ’קים, ואפילו סיכמנו שעל כל עסקת מכירה עתידית של ברק לקבוצה אחרת יועברו 20 אחוז להפועל אשקלון”.
2005. ברק יצחקי במדי בית"ר ירושלים. צילום: תומר אפלבאום
באותה תקופה המדיניות של בית”ר הייתה לייבא שחקנים צעירים ומבטיחים מבחוץ, זאת בשל התקציב הנמוך שהיה לרשותה. מלבד יצחקי שהגיע מאשקלון, בירושלים נחת גם מאור מליקסון, שהגיע מיבנה, ושלומי ארבייטמן, שהגיע מנתניה. יחד עם אבירם ברוכיאן, שגדל בבית”ר, הפכו הארבעה לשחקנים המובילים באותן שנים ולאחת מההתקפות האטרקטיביות בליגה. הישג השיא של יצחקי בבית”ר, מלבד הזכייה באליפות, היה גם הזכייה בגביע המדינה לאחר ניצחון בגמר על מכבי חיפה. באותה עונה יצחקי גרף גם את תואר מלך השערים של הליגה בצוותא עם אלירן עטר ושמעון אבוחצירה, כשבמאזנו 14 שערים. החיבור לקהל היה יוצא דופן, חיבור שקורה כמעט לכל שחקן שנוחת בבירה ומנפיק מספרים.
סרטון הפרידה שהכינו אוהדי בית"ר ירושלים לברק:
מעבר שיא למכבי תל אביב ושכר של 550 אלף דולר
שנה לאחר הזכייה בגביע הבעיות הכלכליות בבית”ר כבר החלו להעיק על הכוכב הגדול, וזה עשה מעבר מתוקשר במיוחד למכבי תל אביב עבור שכר של 550 אלף דולר לעונה. מכבי תל אביב שילמה עבור כרטיסו של יצחקי כשני מיליון דולרים, המחיר הכי יקר לשחקן ישראלי במעבר בין קבוצות בישראל באותה תקופה. במכבי סבל יצחקי מביש מזל ומפציעה קשה ברצועה הצולבת שהשביתה אותו משך עונה שלמה, אך במצטבר, החלוץ החזיר לצהובים בשתי אליפויות, גביע מדינה ושני גביעי טוטו. שער המספרת הבלתי נשכח שלו מול הירוקים נבחר לשער השבוע באופ”א ונחשב ליפה ביותר בקריירה שלו.
במדי מכבי תל אביב. ברק יצחקי. צילום: ניר קידר
לצד שחקנים מוכשרים כמו ערן זהבי, אלירן עטר וטל בן חיים, יצחקי פרח והיה חלק מקבוצה גדולה שזללה תארים. גם הזימון לנבחרת ישראל לא איחר להגיע, ובמדיה רשם יצחקי 19 הופעות ושער כבר במשחק הבכורה. אלי דסה, אחד מהחברים הקרובים של יצחקי במכבי, הטיב לתאר את הכישרון הרב ברגליים של הפנומן: “ברק יצחקי הוא רונלדיניו הישראלי. לא סתם כולם מודים על הזכות לראות אותו משחק, אבל עוד יותר מודים אלו שזכו לראות ולחוות אותו יום יום, כמוני. החיוך השובב והשובה אחרי עוד צ’יפ לא הגיוני או סתם מספרת לחיבורים, אבל מעל הכול, הרצון שלו להפוך את כל הסובבים אותו לטובים יותר בלי טיפת אגו ולעיתים גם על חשבונו. אבדה ענקית לכל אוהדי הכדורגל, אבל בקרוב כולם יגלו את מה שכל מי שמכיר אותו מקרוב יודע – הגאונות שלו היא לא רק על המגרש”.
השם ברק יצחקי הפך למותג
את הפועל אשקלון, קבוצת נעוריו, הוא פגש בכמה מפגשים לאורך הקריירה, אך לא תמיד התקבל בברכה באצטדיון סלה. ייתכן שהסיבה נעוצה בכך שיצחקי לא כיכב בהפועל אשקלון, ובשל כך לאוהדים לא היה חסד נעורים לזכור לו. גם ההתנתקות שלו מהעיר שבה גדל לא תרמה ליחס שקיבל.
יצחקי מקבל מיו"ר הפועל אשקלון דאז, איתן קסנטיני חולצה ממוסגרת. צילום: אורי קריספין
יצחקי אמנם גדל באשקלון ונחשב לאחד מהנציגים הבכירים של העיר, אך הוא העדיף להעתיק את מגוריו לעיר הגדולה ולהתנתק מחברי העבר. יצחקי התחבר לברנז’ה התל-אביבית ואט אט קיבע לעצמו מעמד של מגה כוכב. הוא התחבר לאייל גולן, הזמר של המדינה, הפך לאחד מחבריו הקרובים והחל להסתובב במקומות בילוי נחשבים יחד עם אנשי העולם הגדול. עם אשתו ספיר, דוגמנית ואשקלונית אף היא, סללו השניים את דרכם יחד למעמדו כסלב בנוף הארצי.
ואם כבר גולן, הרי שהזמר ניצל השבוע את הרגעים האחרונים של יצחקי ככדורגלן כדי לחשוף את סיפור ההיכרות הפיקנטי בין השניים. “לעולם לא אשכח את הרגע שישבתי באקסייט באילת, והגעת עם כמה שחקנים של בית”ר למועדון”, הוא כתב בעמוד האינסטגרם שלו. “היית בן 17 וחצי ואמרתי לאבירם ברוכיאן, ‘תקרא רגע לתימני הקטן הזה אליי’. אז סיפרת לי שכשהיית ילד בן 12 רדפת אחרי האוטו שלי כשיצאתי מהופעה בבריזה באשקלון. צחקנו על זה, ומאותו רגע הפכת לאח קטן ואהוב שלי”.
יוצא לדרך חדשה. ברק יצחקי. צילום: אורי קריספין
במסיבת העיתונאים שכינס השבוע והודיע יצחקי על פרישתו לא ראינו דמעות זולגות מעיניו, אך הרגשנו את ההתרגשות הרבה שאחזה בו. מה שלא היה אפשר לפספס היו גילויי האהדה שקיבל מכל קצוות הארץ וגילויי התמיכה ברשתות החברתיות. אוהדים, שחקנים, חברים קרובים – ובעצם, מי לא? – איחלו ליצחקי הצלחה בדרך החדשה שלו כסקאוט במכבי תל אביב. עבורנו, תושבי אשקלון, ברק יישאר תמיד הנער התימני הקטן, נמוך הקומה, שהתחיל לבעוט בכדור בדשא המקומי ויצא להגשים חלום של עיר שלמה. כמה סמלי שאת השער הלפני אחרון שלו בקריירה הוא כבש דווקא מול קבוצת נעוריו.
“שער הנגיחה של יצחקי הביא גביע אל הלובי של אצטדיון סלה!”/ שלומי לוי
את ההיכרות עם האח הקטן של דקל יצחקי עשיתי בעקבות יחסי החברות עם האח הגדול והמפורסם במשפחה באותם ימים וגם בשל העבודה העיתונאית שלי, כעורך מדור הספורט של המקומון "סקופ". מהר מאוד נכנס שחקן הנוער הצנום והחייכן אל הלב שלי. סיקור משחקיו בנוער ועלייתו לבוגרים היו אצלי דבר שבשגרה. האהבה הגדולה ניצתה באותו יום, בגמר גביע הטוטו של הליגה הארצית. הטנדר של מקום העבודה דאז בהיכל התרבות עמד לרשותי, ואל הנסיעה בחרתי לצרף את החבר-הקולגה סימון טטרו, ויחד לצלילי הדיסק החדש של עמיר בניון נסענו אל המגרש בהרצליה. נסענו להביא גביע. הקבוצה המנומנמת של הפועל אשקלון באותם זמנים לא סימנה אותות של פייבוריטים בטוחים. הגענו, כמו תמיד, עם המון ביטחון, הרבה אופטימיות ושקית גרעינים. כניסתו של ברק יצחקי אל כר הדשא מילאה לנו בעיקר את הלב, הרגשנו תחושת סיפוק שהנה עוד שחקן בית מקבל צ׳אנס לעתיד ורוד יותר למועדון. מספר פעולות מבריקות, נגיעת אמן בכדור והמון חוצפה חיובית נתנו לנו להבין שמשהו גדול צומח לנו בחממה המקומית. שער הניצחון שכבש יצחקי, השחקן הנמוך במגרש, בנגיחה הביא אל הלובי של אצטדיון סלה גביע! ולנו הוא נתן תחושת גאווה משל זכינו בגביע הליברטדורס.
ברק יצחקי ושלומי לוי בצעירותם עם הגביע
הסיקור המאסיבי לאירועי גביע הטוטו והראיונות התכופים עם ברק יצחקי העמיקו את קשרי העבודה והפכו עד מהרה את הקשר לחברי. המעבר שלו לבית״ר ירושלים תמורת נזיד עדשים צבט בלב לרבים מאוהדי הפועל אשקלון, ואצלי העצב היה מהול בשמחה. את כתבת הפרידה שלו מהפועל אשקלון ערכתי כמבצע צבאי. התחנה המרכזית באשקלון נסגרה למספר דקות, אוטובוס ממותג של בית״ר ירושלים הובא במיוחד מהבירה, והצילומים לכתבה התבצעו תוך כדי שעשרות אנשים הממתינים ברציף לאוטובוס מסתקרנים בנעשה ושואלים פשר ההתקהלות סביב החייל הצעיר. היום, 15 שנה אחרי, אני בטוח שאין אחד במדינה שלא יודע מי זה ברק יצחקי.
