פרופ' דורון זמיר מציג: האגף הפנימי ביותר

תוך כדי שאנחנו משוחחים, מקבל פרופ' זמיר עדכונים שוטפים ממספר אנשי צוות שנכנסים למשרדו ומבשרים לו בהתלהבות "מוחמד עבר את שלב ב'". מוחמד סאנלה, הוא מתמחה ממחלקה פנימית ד' שיזכה בקרוב מאוד לקבל את תעודת המומחה שלו. "יש לנו אחוזי הצלחה יפים מאוד במעברים של המתמחים בכל השלבים" מספר זמיר, בעוד ההודעות לטלפון הנייד שלו ממשיכות לזרום.

"באופן טבעי, זו טפיחה גדולה על האגו, אני בהחלט אוהב ומעריך את המתמחים שלנו", מספר הפרופסור ברגשנות כשהוא אוחז בנייד, מצפה, מקווה, נראה במתח ומעט לחוץ, ובעיקר מאחל שגם חליל תרביע, המתמחה השני שמייצג את מחלקתו יעבור. והנה, מגיע הצלצול הגואל וטלפון שמבשר על הצלחה נוספת.

פרופ' זמיר: "אני בהחלט אוהב ומעריך את המתמחים שלנו". מתמחים עם ד"ר יוסף משעל מנהל מחלקה פנימית ב'. צילום: מורן נסים. צילום רפואי, ברזילי

כיום במחלקה פנימית ד' פועל צוות של 8 מתמחים. בעוד כחודשיים, צפויים להיבחן שלושה מהם בבחינות שלב א'. ניחשתם נכון, פרופ' זמיר כבר כוסס ציפורניים ובינתיים מנסה להתאזר בסבלנות. "איך אומרים, התמחות זו 'מחלה' זמנית ולא כל החיים, זה מסלול עם משך שונה בתחומים שונים". הוא יודע כמה המתמחים עובדים קשה ומפרגן להם על פעילותם. "מצב התורנויות היום נע בין 5 ל-6 בחודש. מדובר בלילות שבהם הרופא התורן עובד מסביב לשעון, מרגע סיום שעות העבודה הרגילות ועד למחרת בשמונה בבוקר. למזלם, היום יש חוק שמאפשר להם לישון כשעתיים בלילה במהלך התורנות. השתפרנו, כי לפני כמה שנים בודדות, היו 10 תורניות בחודש".

פרופסור דורון זמיר, מנהל ביסודיות רבה את מחלקה פנימית ד' לאורך 20 השנים האחרונות. "בשנים האחרונות ראינו את הצורך בתוספת של מחלקה רביעית, וכך עשינו", מסביר הפרופ' אשר בנוסף לתפקידו, משמש גם יו"ר האגף הפנימי במרכז הרפואי ברזילי. מה שאומר שהוא האחראי והממונה על החטיבה הכללית של האגף הפנימי, ועל שיתופי הפעולה בין כל המחלקות הפנימיות. "בעבר, היו התנגדויות של חלק ממנהלי המחלקות שיעמוד אדם אחד בראש האגף. אבל יאמר לזכותו של מנהל בית-החולים, ד"ר חזי לוי, שקידם את המהלך בצורה מרשימה ויחד גיבשנו את ההחלטה החשובה הזו". אם נכנס לרגע לנתונים מספריים בתוך המחלקות הפנימיות, נמצא כמות מכובדת של מעל ל-40 מיטות אשפוז בכל הפנימיות. מתוך 620 המיטות שקיימות בכל שטח בית-החולים, חצי מהם שייכות לשירותי הטיפול באגף הפנימי.

"מבנה חדיש ביותר שנראה כמו מבנה שמתאים למאה ה-21". צילום: מורן נסים. צילום רפואי, ברזילי

"אנחנו משתדלים שתהיה פעילות משותפת בין כל המכונים השונים איתם אנחנו עובדים, כמו מכון גסטרו והמכון האונקולוגי. כיום בכל מחלקה פנימית ישנו מכשיר אולטרה-סאונד נייד, נוח וידידותי לשימוש שמאפשר לאנשי הצוות לרכוש ידע חשוב. המכשיר עוזר לנו במתן פעולות מגוונות כמו אקו-לב, הכנסת וריד בצורה יעילה וניקור של נוזלים לתוך הגוף, כמו למשל במקרים בהם אנשים סובלים מדלקת ראיות קשה", מציין זמיר ומדגיש "הופתעתי לגלות, בפגישות הארציות מול מנהלי מחלקות פנימיות, שבמקומות אחרים חסר האמצעי ההכרחי הזה, כולל במרכזים רפואיים גדולים באזור המרכז".

"כדי להתייעל, הוספנו מספר סוגים של פגישות במחלקות. כמו פגישת עדכון אחת לשבועיים, שמטרתה להביא את המומחה לטיפול הנכון בנושא מסוים. בשגרה מתקיימת פגישה בין- מחלקתית בכל שבוע והוספנו מספר קורסים וימי עיון כדי לרענן ולעניין את הצוות. מקצוע הפנימית הוא רחב. לרוב מנהלי הפנימיות הבכירים יש תת-מקצוע או תחום התמחות נוסף".

אין צורך להתעקש עם כל האבחנות

למנהל הפנימית, חשוב להדגים איך לעתים הכללה לא נכונה עשויה להטעות ואף להכשיל את האבחנה שלנו. "זה סיפור על בחור קתולי ממוצא אירי, שהגיע לברזילי עם צהבת, כשפניו בוהקים בגוון צהבהב בולט" הוא מוסיף לתאר "במבט ראשון, אחת ההשערות הייתה כי מדובר במכור לטיפה המרה, שהגיע עקב שתייה וצריכת אלכוהול מוגברת. אבל בהמשך, אחרי כמה בדיקות, התברר לנו שהוא לקח אנדרוגנים – שהם סטרואידים. הסתבר שהוא התגרש לאחרונה ורצה לעשות שינוי כדי להרגיש מיוחד יותר במדינה חדשה שבא אליה".

"תמיד כדאי להיוועץ עם רופא מומחה". צילום: מורן נסים. צילום רפואי, ברזילי

"לפעמים הרפואה מלמדת אותך מהדיוטות'", אומר פרופ' זמיר, ומבלי לפגוע באיש מתכוון לאותם אנשים שהם לא בעלי ידע וניסיון בתחום המקצועי שלך ומיד הוא נותן דוגמא נוספת. "היה מקרה של חולה שביקש טיפול נגד צרבת קשה בגרון. אחרי מספר שבועות, המטופל ידע להפעיל שיקול דעת בנטילת התרופות שקיבל", מנהל המחלקה מודה ומתוודה, "זה מסוג המטופלים שלימדו אותנו שלפעמים ניתן לאפשר להם להוריד מינון או להפסיק טיפול מרצונם, אם הם רואים בעצמם שיפור לאחר תקופה מסוימת", אבל הוא גם מזהיר, "תמיד כדאי להיוועץ עם רופא מומחה. רק חשוב לא פחות להרגיש את הגוף שלך".

לבנות את הגוף במקום להרוס

"פגשתי מספר בני 17 שעדיין לא סיימו את תהליך הגדילה של הגוף שלהם, ובשל אימון מוגזם הם חוו כאבי שרירים חזקים, פגיעה בכליות, ועד לכאלה שיצרו לעצמם פגיעה חמורה בכבד". לדבריו, לאחרונה ישנה תופעה בולטת שהרבה מטופלים 'בודי-בילדרים' (bodybuilding) שמתאמנים על פיתוח מסיבי של מסת גוף, מגיעים לאשפוז הישר מחדרי כושר ומאושפזים עם בעיות של רבדומיוליזיס, או במילים פשוטות יותר, תמס של השריר. "בספר הלימוד הקלאסי של לימוד פנימית מופיע כי הסיבה השכיחה להפרעות בתפקודי כבד לצעירים, היא שימוש בסטרואידים אנאבוליים בוני-גוף", מצטט הפרופסור כשהוא מצטער בשביל אותם חובבי משקולות חסרי פרופורציות ואומר: "חבל שאין להם את האנשים הנכונים שמכוונים אותם לאימון נכון". בשביל למצוא את האיזון בחיים, תמיד יש את מי שעומד מנגד, "יש גם אנשים שמנסים כל מיני דיאטות חדשות ומוגזמות. אנחנו כאן כדי לסייע ולטפל. אבל לא הכל בשליטתנו".

עדיין חושב מדי פעם על קסאמים

פרופסור דורון זמיר, 60, הוא מומחה בכיר לגסטרו, מתגורר בגדרה, נשוי בשנית לרופאת עור, ולו חמישה ילדים. הוא מרצה מעל לעשור באוניברסיטת בן-גוריון, נהנה ללמד סטודנטים צעירים ולהכשיר את הדור הבא של הרפואה. הוא חובב היסטוריה מושבע וקורא נלהב של ספרות מתח. דואג להזכיר לנו את מקומנו הגאוגרפי ואת השקט היחסי שבינתיים נשמר בגזרתנו המתוחה.

צילום: מורן נסים. צילום רפואי, ברזילי

"לעבוד בבית חולים תחת איום של מתקפת טילים, זה משימה מאתגרת בשגרה או בחירום. חייבים לשמור על מידה של רצינות ושפיות, אחרת נשתגע", הוא משתעשע קלות מאירוע שקרה במחלקתו ומשתף "כמה בנות מהצוות הרפואי קראו לי והצביעו למעלה לכיוון חלון שהיה מאחורי מטופל שיישב בחדר מספר 11. הן אמרו לי, 'תראה, תראה אותו נופל', כבר התחלתי לכעוס כי חשבתי שהם מכוונים את האצבע על אחד החולים, ואז מהחלון ראיתי שבדיוק היה יירוט של קסאם".

הוא צוחק רק לרגע ומיד עובר לאירוע הטראומתי באמת, "בזמן המלחמה ב- 2006, מטופלת שלי אמרה לי: 'שמעת שנפל טיל בגדרה?' אז עניתי לה: 'בחייך, גדרה זו עיר גדולה'. אז היא הדגישה בפני: 'לא. ממש ברחוב שלך!' אחר-כך, הסתבר לי שזה פגע בעמוד חשמל שצמוד לבית שלי". לדבריו של פרופ' זמיר, המלחמות השאירו בנו הרבה חוויות, לטוב ולרע. "כבר התרגלנו למצבים האלה של רעש פתאומי שמקפיץ אותנו. ואנחנו מתמלאים חרדה, משתדלים לא לחשוב על הטראומה שנגרמת לנו. ובכל זאת, זה גם משהו שמלכד אנשים".

מה השלב הבא במחלקה מבחינתך?
"המיון החדש שינה את פני הדברים. יש מבנה חדיש ביותר שנראה כמו מבנה שמתאים למאה ה-21 ולא כמו בניין של המאה ה-19".

פרופ' זמיר, שרגיל לעבוד בפריפריה, מתאר מדוע הגיע לברזילי. "אני אוהב לראות את הפנים של ישראל בכללותה. מגזרים שונים, עולים חדשים, ערבים, זה הרבה יותר מגוון ומעניין. בית-החולים ברזילי התחדש בצורה ראויה לציון בשנים האחרונות, בהרבה נקודות מצוינות בפרסונל ובמכונים השונים. אני מאמין שהשינוי יימשך ויכנס גם בפנימיות, למרות שהיא מחלקה לאשפוז מעט שגרתית. שביעות הרצון של האוכלוסייה עלתה באופן ברור. השיפור במלונאות, בתנאים של הצוות הרפואי ובטכנולוגיה, הם פרמטרים שמשפיעים על המצב הבריאותי והנפשי של המטופלים, מורידים באופן משמעותי תסכול ואגרסיות".

"פעם הייתי המנהל הכי צעיר והיום אני בין הוותיקים". צילום: מורן נסים. צילום רפואי, ברזילי

"צריך שיפור משמעותי נוסף בתנאי האשפוז. הכוונה לשהייה נוחה יותר ולחלוקה טובה בנוכחות החולים בחדרים. השאיפה היא שיטפלו בחולה אחד עד שניים בחדר. אולי זה קצת גדול על ישראל, אבל בהחלט הגיע הזמן שזה יקרה", מציג פרופ' זמיר את חזונו ובין לבין משקף את המציאות היומיומית.

"היום המצב הוא 3 מיטות בחדר, למרות שיש לנו כמה חדרים בודדים. צריך עוד כמה תקנים של רופאים לכל מחלקה פנימית" מוסיף המנהל לרשימת היעדים שלו "אני נזכר שהיו זמנים שמטופלים אושפזו בחדרים גדולים מאוד עם 6 או 7 מיטות. זה מזכיר לי תנאים של טיפול בתנאי שטח או קרב. כמו חדרי לידה של פעם, כשאשתי ילדה, היו רק מחיצות והיינו שומעים את הצעקות של היולדות מטר ממך", ולמרות זאת נשמע אופטימי ומעודד, "אז בכל זאת, השתפרנו רבות בהרבה בחינות".

צילום: מורן נסים. צילום רפואי, ברזילי

"בשנתיים האחרונות ישנה תחלופה ורענון של רופאים ומנהלים שיצאו לפנסיה, והצוות נהיה צעיר יותר. פרופסור זמיר נשמע פתאום נוסטלגי לקראת סיום, "פעם הייתי המנהל הכי צעיר והיום אני בין הוותיקים. הדרך שלי התחילה בפריפריה ונמשכת פה, זה חלק מהמסלול שאני מאמין בו. זה די פשוט, כשהיה מכרז למציאת מנהל מחלקה חדש בברזילי, הגשתי, ראיינו איתי, המקום מצא חן בעיני, התקבלתי ומאז נשארתי. הרבה בזכות אווירה ידידותית ומשפחתית".