סמל מאיר עמר, לוחם אש
“אני בן 30, גר באשקלון, נשוי ואבא לשני ילדים. עובד כלוחם אש כבר שש וחצי שנים ורואה בעבודה שלי בתחנת הכיבוי באשקלון שליחות. אנחנו שומרים על האזרחים תמיד ונמצאים עבורם זמינים וערוכים בכל עת. ברגע שהתחלתי את העבודה הזאת הבנתי שהצרכים והנוחות שלי עברו למקום השני, אני כאן קודם כול כי אני מופקד על הצלת חיי אדם, וזה מה שעומד לנגד עינם של כל הלוחמים”.
מתי ידעת שאתה עושה את ליל הסדר בתחנה?
“האמת שבגלל שהמשמרות שלנו הן קבועות 24/48, אז אני כבר יכול לדעת שנה מראש איך ייראו המשמרות שלי, ולכן ידעתי מספיק זמן מראש שאת ליל הסדר אני עושה בתחנה, זה יוצא שגם חג שני אני בעבודה”.
מאכזב לא להיות עם המשפחה?
“לא, ידעתי מראש לאן אני מתגייס וזאת שליחות. חג או לא, תמיד יש מישהו שצריך להיות על המשמר ולתת מענה בעת אירוע חירום, ויצא שזה אני. החג הזה קצת שונה עבורי מחגים קודמים כי הילדה הבכורה שלי קצת גדלה, היום היא הרבה יותר מבינה ורציתי לשבת לידה להסביר לה על החג ועל המנהגים, אבל העברתי את התפקיד הזה לאימא שלה. מזל שאשתי לצדי, תומכת ומעודדת. לילדה עדיין לא סיפרתי שאני לא אהיה איתה, אני לא רוצה שהיא תתאכזב כל כך הרבה זמן לפני”.
יצא שעשית ליל סדר בתחנה?
“בוודאי. במהלך השנים שאני עובד יצא כבר שעשיתי את כל החגים כאן. את כיפור עשיתי כבר ארבע שנים ברצף. בליל הסדר ועד העובדים דואג לנו לארוחה מפנקת ושולחן החג נראה ממש כמו בבית, עם כל המנהגים והשירים. אנחנו מאוד מגובשים, ואם כבר לא לעשות חג בבית – אז לעשות אותו בתחנה”.
היו קריאות באמצע הארוחה?
“יש מקרים, ואז אנחנו כמובן עוזבים הכול ונותנים מענה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיד שהרבה פעמים אנשים לא נזהרים במהלך שריפת החמץ וגורמים לשריפות שעלולות להימשך גם יומיים-שלושה, שבהם אנחנו מוצאים את עצמנו בשטח. אז זה הזמן לפנות לכולם ולבקש לנהוג בזהירות כדי שיהיה לנו חג רגוע ושקט”.
יש כבר תכניות לחול המועד?
“אני כבר למדתי שבעבודה כמו שלנו אסור לתכנן תכניות, כי אתה אף פעם לא יודע מה עלול לקרות. אבל הכוונה היא כמובן להיות כמה שיותר עם אשתי והילדים”.
רס"ר קיריל לרין, שוטר בתחנת אשקלון
“אני נשוי ואבא לילד בן שנה ושלושה חודשים. משרת בתחנת המשטרה באשקלון כבר ארבע וחצי שנים”.
מתי ידעת שתחגוג את ליל הסדר בתחנה?
“כשבוע לפני החג הודיעו לי המפקדים שלי שאני אחגוג את ליל הסדר בתחנה. זה לא קל לדעת שאני משאיר את המשפחה שלי לחגוג את החג בלעדיי, אבל יחד עם זאת, העבודה שלי היא מבחינתי שליחות. הסיפוק שלי הוא מכך שאני יודע שהאזרחים חוגגים, ויש מי ששומר עליהם והם יכולים להרגיש בטוחים וליהנות מחג החירות”.
איך הגיבו בני המשפחה?
“הכנתי את אשתי ואת ההורים שלי מראש שהם לא יזכו לראות אותי בליל הסדר. עבורם זה לא פשוט, כי ברור שכולם רוצים לחגוג את החג ביחד ולא בהרכב חסר. אבל המשפחה שלי מכירה היטב את העבודה שלי ואת כל מה שכרוך בכך ובעיקר את החשיבות שלה, ולכן הם מבינים את הצורך הזה ומקבלים אותו”.
כבר יצא לך לעשות את ליל החג בתחנה?
“כן. לפני שנתיים נאלצתי לצאת לעבודה בזמן הארוחה. כשכולם ישבו מסביב לשולחן, אני קמתי, התארגנתי, לבשתי את המדים ויצאתי לעבודה. באותה משמרת זכינו לעזור למשפחה נחמדה שהייתה בדרכה לארוחת החג מחוץ לעיר והייתה מעורבת בתאונת דרכים על כביש 4. למזלם ולשמחתנו, לא היו נפגעים, אבל הרכב שלהם הושבת ולא היה להם איך להגיע. נרתמנו למשימה וסייענו להם להגיע ולחגוג עם בני משפחתם”.
איך נראה ליל הסדר בתחנת המשטרה באשקלון?
“האווירה משפחתית ונעימה. אנחנו משתדלים לשבת ישיבה קצרה ומועילה סביב השולחן על מנת להרגיש את החג, אבל במקביל כל הזמן קשובים למה שמתרחש בחוץ ודרוכים לכל אירוע”.
יש בכלל עבירות בליל הסדר או שגם הפושעים חוגגים?
“יש עבירות כל הזמן ובכל חג. בעיקר מדובר בעבירות של מנוחה לשכנים כי אנשים חוגגים אל תוך הלילה וקצת שוכחים את החוקים. בהחלט יש גם פושעים שלא חוגגים ודווקא מנצלים את העובדה שאזרחים רבים עוזבים את בתיהם והולכים להתארח כדי לפרוץ. חשוב לי ציין גם את עניין האלכוהול, אנשים חוגגים ושותים ואחר כך עולים על ההגה בדרך חזרה הביתה. אתם מסכנים את עצמכם, את המשפחה שלכם וגם נהגים ואזרחים אחרים. תעשו את הכול כדי שנעבור את החג הזה בשמחה ובשלום”.
רס”ר פיני כהן, סוהר בכלא שקמה
“אני בן 34, נשוי ואבא לשניים. התגייסתי לשירות בתי הסוהר לפני ארבע שנים אחרי שסיימתי שירות בצבא קבע. הגעתי לשב”ס מתוך רצון לתרום ולהבין את הצד השני. אני חלק מגוף האמון על שלומם וביטחונם של האסירים, ואני עושה את זה מתוך רצון לשפר את החברה שבה אנחנו חיים. אני משתדל לשמש עבורם דוגמא ומודל, לתת להם אופק חדש ורצון לשאוף למקום טוב יותר”.
מתי ידעת שאתה עושה את ליל הסדר בשקמה?
“בערך שבועיים לפני החג הבנתי שאני במשמרת. בהתחלה התבאסתי, אבל מהר מאוד הבנתי שנכון שזה לא כמו בבית, אבל אני עושה את זה באהבה מאוד גדולה ומתוך הבנה מלאה שאני נמצא במקום שבו צריכים אותי. זאת כמובן גם לא הפעם הראשונה, וכבר לפני שלוש שנים עשיתי ליל סדר בעבודה. אני בא מרקע דתי, אז בהתחלה זה היה מאוד מוזר עבורי, אבל כולם תמכו ועזרו לי להבין שזה כמעט כמו בבית. אמנם המנהגים אחרים, וזה לא נראה דומה, אבל התחושה היא של משפחה שחוגגת יחד. אשתי תחגוג עם הילדים אצל אימא שלה, ואני בטוח שיהיה להם שמח”.
איך נראה חג החירות בתוך כותלי בית הכלא?
“בגדול, האסירים נשארים בהרכב הקבוע שלהם בתוך התאים. לפעמים יש אישור מיוחד לאחד שני תאים, כדי שיחגגו ביחד. הם מנסים להרגיש את החירות בין חומות הכלא, וזאת אכן סיטואציה מורכבת. אבל החג הזה מפיח באסירים סוג של תקווה, והם מבינים שבמוקדם או במאוחר גם הזמן שלהם יגיע. אנחנו נחגוג בחדר האוכל של בית הכלא, עם שולחן ערוך מלא בכל טוב ועם כל המנהגים. יש אצלנו גם סוהרים שאינם יהודים, וכולם לוקחים חלק ומכבדים אחד את השני”.
יש לך כבר תכניות ל-48 השעות שבהן תהיה בבית?
“כמובן, להיות עם המשפחה ועם הילדים, להשלים איתם זמן איכות וליהנות מהחופש כמה שיותר”.
אינה גוייכמן, אחות במחלקה האורתופדית בבית החולים ברזילי
“אני אחות כבר 11 שנה, בכל השנים הללו עובדת במחלקה האורתופדית בבית החולים ברזילי. נשואה ואימא לשלושה: בני עשר, ארבע ותינוק בן תשעה חודשים. העבודה כוללת טיפול בחולים ודאגה לכל הצרכים שלהם בכל שעות היממה, בחגים ובשבתות. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, ותמיד אומרת שמי שלא עושה את זה באהבה – אין לו מה לעשות כאן והוא גם לא יכול לשרוד, כי זאת עבודה מאוד לא קלה. התמורה שאני מקבלת היא הסיפוק הכי גדול שלי, וזה מה שנותן לי את הכוח לחזור יום מחרת לעבודה”.
מתי ידעת שאת עושה את ליל הסדר בבית החולים?
“בכל שבוע יש את סידור העבודה לשבוע שלאחר מכן, אז כבר בשבוע שעבר ידעתי שאני אהיה בבית החולים בליל הסדר. האמת שדי ידעתי מראש שזה יקרה, כי כולם צריכים לתת חג כלשהו ולהירתם למערכת, אז יצא שאצלי זה ליל הסדר. אנחנו תמיד מוכנים לדברים מסוג זה, מי שעובד בעבודה כזאת מוכן לכל תרחיש. לא התאכזבתי כי אני כבר רגילה שזה חלק מהעבודה. המחלקה שלנו כוללת ברובה מטופלים שהם אנשים בריאים ושקרה להם משהו פתאומי שגרם לאשפוזם, גם הם תכננו לחגוג את החג בבית וגם מהם נבצר, אז אנחנו שם איתם ועושים את הכול כדי שיהיה להם נעים ונוח”.
איך ייראה החג שלך?
“את החג עושים דווקא אצלנו בבית, אז אני כבר התחלתי להתארגן. אני אעשה את הכול, אכין ואבשל, ורגע לפני שכולם ישבו מסביב לשולחן ויחגגו אני אשים את המדים ואצא למשמרת. זה לא קל, אבל כאן באה לידי ביטוי הנתינה שלנו, זה משהו שהוא מעבר לעוד עבודה. אל בית החולים מגיעים אנשים דתיים, שעוברים חדר-חדר ועושים קידוש, כי המטופלים שלנו לא ניידים. גם אנחנו כצוות לא שוכחות להגיד חג שמח עם המון חיוך ומילה טובה. גם המטופלים נהנים בערב החג ממנות חגיגיות מחדר האוכל שאנחנו מחלקות להם, ואז מתפנות לארוחת החג שלנו. אנחנו יושבות סביב שולחן חגיגי, ובדרך כלל כל אחת גם מביאה מאכלים שהיא הכינה בבית. זה לא הבית, אבל זה לגמרי כמו משפחה”.
כבר יצא לך לעשות חג בבית החולים?
“בוודאי, כל מיני חגים וגם את ליל הסדר חגגתי במהלך השנים בברזילי מספר פעמים. אגב, גם בני המשפחה שלנו מוזמנים לסדר כאן בבית החולים, אבל לרוב כולם בוחרים שלא להגיע. בעלי והילדים דווקא הפתיעו אותי לפני כמה שנים, הם הגיעו להגיד חג שמח, נתנו לי חיבוק ונשיקה והלכו. זה היה מאוד מרגש”.
איך המשפחה והילדים מגיבים?
“הם מאוד תומכים ומבינים את המצב, למרות שלילדים שלי לא קל לוותר עליי ובטח שלא בחגים. הם מכירים את העבודה שלי ויודעים שהחולים צריכים אותי. ייאמר לזכותה של מנהלת המחלקה שלנו שהיא הנהיגה מסורת שבכל חג פורים הילדים של העובדים מגיעים לבית החולים למסיבה שאחריה הם מחלקים משלוחי מנות למטופלים. אז הילדים שלי לוקחים בזה חלק, ודרך זה הם גם נחשפים למה שאני עושה ולומדים שאין זכות גדולה יותר מאשר לעזור ולהיות שם עבור מי שצריך אותך ברגעים הקשים שלו”.