לפני כמעט שנה, בתאריך 20 באפריל, התקיימה אחת ההצבעות החשובות שהתקיימה אי פעם במועצת העיר אשקלון. 23 חברים יש במועצה, רק אחד מהם נעדר מההצבעה הזאת שנועדה לבחור ראש עירייה לאשקלון במקום איתמר שמעוני שהושעה. תושבים רבים היו מרותקים לשידורים החיים בעמודי הפייסבוק המקומיים. אחרים התעדכנו בקבוצות הוואטסאפ, ואחרי שבועות ארוכים של ספקולציות, שמועות ודיווחים כולם היו במתח לדעת מי ייבחר: תומר גלאם או מישל בוסקילה.
אבל באותו הזמן דווקא טלי גלאם, אשתו של תומר, לא הייתה מחוברת לשום כלי תקשורת. “זה היה ביום חמישי. אני הייתי אצל אימא שלי וישבתי בחוץ עם אחים שלי. אימא שלי פתאום קיבלה שיחה מהספרית שלה שאומרת לה, ‘מגיע לכם מזל טוב’. אז אימא שלי שאלה, ‘על מה?’ אז היא אמרה לה, ‘תומר נבחר. את רצינית שאתם לא יודעים? איפה טלי? גם היא לא יודעת?’ אז היא אמרה לה, ‘טלי בחוץ עם הילדים’”.
איך דבר כזה לא סקרן אותך? לא היית במתח?
“אני ידעתי שהוא ייבחר. היה לי ביטחון מלא בזה. אני אפילו ארגנתי את הבית כי ידעתי שיגיעו אנשים כשהוא ייבחר”.
בלי פייסבוק
לא היה פשוט בכלל להושיב את טלי גלאם לריאיון עיתונאי, ובטח לא לריאיון מקיף שחושף אותה לציבור בפעם הראשונה. אף על פי שבעלה הוא פוליטיקאי כבר כמה שנים ולפני שנה הוא נבחר לתפקיד הבכיר ביותר, היא עצמה לא נראתה בשטח ולא הביעה דעה בפייסבוק כי אין לה חשבון ברשת החברתית. האמת היא שקשה לה עם חשיפה, קשה להיות בפרונט, ולכן אך טבעי שכשהיא מסתכלת על נשות ראשי העירייה הקודמים היא רואה מודל חיובי דווקא בפיידד וקנין, אשתו של בני וקנין.
רואה בה דוגמה. בני ופיידד וקנין. צילום: אייל אסרף
גם אחרי שטלי מסכימה לדבר ולהיחשף היא מסבירה, “זה לא פשוט בגלל מי שאני, כי אני אוהבת את הפרטיות שלי. יש כאלה שאוהבים את זה ושמצטלמים ושהבעל הוא סוג של סלב. גם תומר היה לו קשה לו עם זה, אבל לאט לאט הוא התרגל לזה. פעם נאבקתי שלא יראו תמונה שלי, אבל היום אני נמצאת במקום אחר של לתמוך בו ועד הסוף. אני שלמה עם מה שאני עושה ומאמינה בתומר במה שהוא עושה, ולכן אני מוכנה לעשות הכול בשבילו”, היא מסבירה ומוסיפה: “בחודשים הראשונים הרבה אנשים לא ידעו שאני אשתו של תומר, רק אחרי שעלו כמה תמונות שלנו ביחד, אז הגיעו אנשים לעבודה שלי ושאלו, ‘את אשתו של ראש העיר? את אשתו של תומר גלאם?’”
למה את מתכוונת כשאת אומרת שאת מאמינה במה שהוא עושה?
“תומר מאוד חשוב לי, כל התמיכה והשקט הנפשי שאני מעניקה לו זה בגלל שהוא מאוד חשוב לי, ואני רואה את הנתינה ואת הדברים שהוא עושה ודברים שאף ראש עיר שהיה לפניו לא עשה ככה תוך פחות משנה. הוא בא באמת ממקום של לשנות, ממקום של נתינה, של באמת לעזור לאנשים ולחלשים, ולאו דווקא לקבלנים ולשאר. וזה מחמם את הלב. כיף כל יום לשמוע בעבודה או לקבל הודעה בטלפון שאין על תומר ושתומר עשה ככה פה ועשה ככה שם. זה משהו שכיף לשמוע. אני מקבלת כל יום הודעות וואטסאפ מאנשים בחוץ ומחברים על דברים טובים שתומר עושה, ואלה דברים שמחממים את הלב. יש אנשים שאני לא בקשר איתם ושולחים לי צילומים של עבודה חדשה שנעשתה, או כביש בחיים לא נגעו בו”.
"הוא באמת האהבה הראשונה שלי". צילום: אורי קריספין
את לוקחת ללב ביקורת על תומר?
“הייתי לוקחת קשה, היום קצת פחות. זה שאני מתראיינת לכתבה הזאת זה אומר שאני כבר התקדמתי מאז. אני לא צריכה כל הזמן להסתתר”.
הכרת את החיים לצד תומר האזרח, היום את אשתו של ראש העירייה, עד כמה זה שונה?
“בהתחלה אמרו לי, 'את כבר לא תראי אותו', זה צבט לי בלב. בשבוע הראשון אמרו לי את זה כמה אנשים, ותהיתי אם באמת אני מאבדת אותו", היא אומרת ובעיניה נקוות דמעות. "גם כשהוא היה חבר מועצה הוא לא היה הרבה בבית. היינו רגילים שהוא מכין את האוכל בבית. תומר פרפקציוניסט, הכול מתוקתק, והוא מכין את האוכל הכי טעים ואת כל הפינוקים. גם אם הוא בא ב-11 בלילה והגדולים ערים ורעבים, ‘אבא, אני רעב’, ישר הוא מכין להם משהו”.
“ההסכם הקואליציוני שלנו”
הנבואה התגשמה, וטלי כמעט לא רואה אותו בבית. “את מה שיש בינינו אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו. תמיד יש אנשים שאומרים שיש שגרה סוחפת וזה, אבל אצלנו כל יום הוא מחדש, ואנחנו משתדלים לשמר את הזוגיות הזו. אז כן, יש ימים שאני לא רואה אותו, ומגיע הערב וקצת קשה לי. אבל מה שמנחם אותי זו העשייה של תומר. אני רואה את השיפוצים, למשל פה באזור אפרידר. אני לא זוכרת מתי שיפצו פה את הכבישים. אני גאה בו ואני אחריו, ויש ימים קשים גם לו. אבל תומר רואה פה שליחות למען התושבים, והמטרה שלו לשנות את העיר. מגיע לתושבים ראש עיר עובד כדי שיהיה לתושבים כיף לחיות בעיר, ולא כדי שיגידו זה ראש העיר שלנו, אבל הוא בעצם דואג דווקא למישהו מסוים. תראה, יש פה אנשים שמנסים להתמודד שנית לתפקיד, וזה אחרי שהם לא עשו כלום בקדנציה שלהם. אני לא מבינה אותם”.
אבל למרות סדר היום העמוס של תומר, טלי מספרת כי בכל שבוע ביום שישי הם חייבים לצאת לבית קפה ולשבת יחד. “תומר צוחק ואומר לאנשים, ‘יום שישי זה חלק מההסכם הקואליציוני עם אשתי’. אין מצב שאנחנו לא יוצאים לקפה גם עכשיו כשהוא ראש עיר, והרבה אנשים רואים אותנו ומפרגנים. יש ימים שהוא אומר, 'אני אתחיל מוקדם ואני אחזור מאוחר', וזה עושה לי צביטה. אנחנו כמו חבר וחברה שהרגע נפגשנו ועדיין יש ניצוצות. כשהוא אומר שהוא יאחר, זה מיד עושה לי צביטה”.
"בהתחלה אמרו לי, 'את כבר לא תראי אותו', זה צבט לי בלב". צילום: אורי קריספין
לא מפתיע שהיא מספרת שכשהטלפון שלה מצלצל ומנגן את השיר "האהבה הראשונה" של שלמה ארצי זה אומר שתומר מתקשר, "כי הוא באמת האהבה הראשונה שלי".
רומנטיקן וזמר
טלי גלאם, במקור דבוש, נולדה וגדלה באשקלון בגבעת ציון. להורים היה עסק עצמאי בשם "קונדיטוריה מוסקוביץ". אימא שלה עבדה שם ולאחר מכן רכשה את המקום. אבא שלה עבד כנהג משאית ולפני כן כנהג אוטובוס. היא למדה בבית הספר היסודי רמב”ם וכשהייתה בתיכון למדה ברוגוזין. את שירות החובה שלה היא עשתה במשטרה כשוטרת בשירות חובה (שח”מ) בתחנת אשקלון. היא בעלת תואר ראשון בחינוך ובעלת תעודת הוראה. היא ויתרה על העבודה כמורה, אך עדיין העדיפה להישאר בתחום, והיא עובדת כבר 13 שנה כמזכירת בית הספר בית יחזקאל על מאות תלמידיו. “מדובר בעבודה תובענית כי יש 690 ילדים בבית הספר, אבל אני אוהבת את מה שאני עושה. יש לי מנהל תומך ומפרגן”.
את תומר היא הכירה לפני 22 שנה. שלוש שנים הם היו חברים, והם נשואים כבר 19 שנה.
את האמת, מי התחיל עם מי?
“הוא התחיל איתי. היינו גרים אז בגבעת ציון, והיה לנו שכן שהיה חבר של תומר. ותומר דיבר עליי עם השכן כמה פעמים. יום אחד הלכנו אני וחברה ברגל לים, והוא וחברים הלכו ברגל לים, ונפגשנו בדרך, הכרנו, הוא ביקש טלפון, נפגשנו כמה פעמים, ומהר מאוד הוא הכיר את ההורים שלי”. תומר היה אז חייל בשירות חובה ושירת בבסיס ג’וליס. לאחר השחרור הוא התחיל לעבוד בחברת החשמל.
"הביטחון של תומר זה לגמרי אני". צילום: אורי קריספין
מהסיפורים של טלי על תומר הוא מתגלה כרומנטיקן ואפילו מוכשר בתחום המוזיקה. את הצעת הנישואים שלהם הוא עשה בדיוק בחגיגת יום ההולדת שלה במסעדה איטלקית באשקלון. היא כמובן הסכימה, והם התחתנו בגני הצבי, שהיה אז אולם שמחות חדש. ומי שקידש אותם אז היה לא פחות מהרב יעקב אביטן. במהלך החתונה הפתיע אותה תומר ושר לה שיר שהוא כתב והלחין בעצמו. כיום יש להם שלושה ילדים: הגדולה בת 17, האמצעי בן 12.5 והקטן עוד מעט בן 7.
“הרב ברדא הוא כמו אבא”
לאחר שנים ארוכות בחברת החשמל החליט תומר לפני כשבע שנים להיכנס לפוליטיקה, אז כרוטציה במפלגת אחדות ישראל. “תמיד הוא בא לשאול אותי, וגם אז הוא בא ושאל אותי", היא מספרת. “אני באמת אוהבת אותו, ותמיד עומדת מאחורי מה שהוא עושה. אני אף פעם לא אעמוד בדרכו כי הוא עושה טוב לעיר. גם בימים קשים יותר אני רואה איך אנשים אוהבים אותו, כמה מפרגנים לו וכמה העיר חשובה לו. הוא בא באמת כדי לקדם פה דברים בעיר. הוא לא אובססיבי לכיסא הזה. אנשים שואלים אותי מה יקרה אם הוא לא ייבחר, אני אומרת שהוא ייבחר, והעיר תזכה. ואם לא — המשפחה שלו תזכה. הוא איש משפחה, איש שמעורב בבית, שמכין ארוחות בבית”.
"לכל בן אדם יש מישהו שהוא מתייעץ איתו". הרב יצחק ברדא
בבחירות הקרובות תשתתפי? איך למשל תשכנעי מצביע פוטנציאלי?
“אני אגיד לו, 'תסתובב פה בעיר ותראה את העשייה'. תומר הוא אדם שחשובה לו העיר, אפשר לראות שעוד כשהוא היה חבר מועצה הוא עשה פרויקטים, והיו חשובים לו גני השעשועים. כשהוא נכנס לתפקיד גן שעשועים היה כמה צמיגים ומגלשה אחת, והוא שינה את זה. אתה מסתובב בעיר ואתה רואה בעיניים איך הוא שינה וטיפל ונכנס גם לשכונות הישנות. כל כולו למען התושבים, כל היום הוא בשטח, כי זה מה שהוא אוהב, כיף לו לראות את התושבים ולשמוע אותם באופן ישיר. הוא לא אוהב רק לשבת במשרד ולתת הוראות, הוא אוהב לצאת ולראות את העשייה בעיניים. הוא אדם פרפקציוניסט, והוא רוצה לוודא ולראות בעצמו שכל דבר התבצע”.
את רואה את הביקורת הקשה שמוטחת על תפקודו, איך את לוקחת את זה?
“אני כמעט ולא רואה תקשורת, רוב העיתונים לא מגיעים אליי הביתה. אני מאמינה שהוא מתחזק יותר, וזה מפריע לאנשים. אם זו ביקורת עניינית על תקלה, אז אני מאמינה שתומר יגיב לה. אני יודעת מי זה תומר: אדם ישר שבא במטרה לעשות לטובת העיר. הכיסא הוא לא המטרה שלו. להזכירך, היינו בחוץ פעם אחת, הוא הודיע שהוא מתפטר, והוא כבר היה בדרך לחזור לחברת החשמל. זאת הייתה החלטה של שנינו, והוא קיבל את ברכת הדרך של הרב. ויום אחד הוא בא ואמר שהייתה לו שיחה עם הרב, והרב ביקש ממנו לחזור. הוא דיבר איתי ושאל אם אני מסכימה. אני חשבתי על זה והרגיש לי שהוא כן צריך לחזור לשם ושאם הרב ביקש, אז זה מלמעלה. מיד אחרי שהוא חזר להיות סגן ראש העיר, עם כל התפקידים החדשים, אז קרה מה שקרה עם כל המפכה שקרתה בעירייה. אז זה לא משהו שהיה מלמעלה?”.
"אנו רואים בזה שליחות ציבורית". צילום: אורי קריספין
הכריחו אותו אז לכתוב מכתב התנצלות, איך הרגשת עם זה?
“אם זה טוב לתומר, אז אני שם מאחוריו. נכון שהיה לי רע עם זה. למה להתנצל על משהו שאתה בסדר בו? למה לכתוב את המכתב הזה? אבל לפעמים, גם באופן אישי, צריך לעשות דברים שאתה לא אוהב לעשות אבל למען מטרה טובה. לא צריך להיות יהיר ולומר 'אני לא אתנצל'. הוא ואיתמר ישבו ביחד, והיו ביניהם הבנות, והוא חזר להיות סגן וירד מהוועדה, כי יש דברים שהם מעבר לאגו. עובדה שאחרי התקופה הזאת הוא מי שמנהל את העיר. אנו רואים בזה שליחות ציבורית, למרות שהמשפחה משלמת מחיר על זה”.
טלי מכירה רבות את הביקורת שנמתחת על תומר בשל כך שמנהיג המפלגה שלו הוא רב חרדי, הרב יצחק ברדא. “הרב זה כמו אבא בשבילו. זה לא כמו שמזלזלים בזה, שאומרים שהוא לא עושה צעד בלי לשאול הרב ושהרב מכתיב לו — ממש לא. הרב נותן לו את ברכת הדרך. לכל בן אדם יש מישהו שהוא מתייעץ איתו, אם זה הרב שלו או החבר שלו. והרב הוא לגמרי אבא”.
“בסוף כולם יהיו עם תומר”
בשבועיים האחרונים היא נתקלה במבול של ביקורת על רקע ההודעה של משה אטיאס, איש אמונו של תומר, שרמז כי הוא מתכוון להתמודד לתפקיד ראש העירייה. “קיבלתי הודעה מאחי: ‘השבוע כל העיתונים מלכלכים על תומר’. אמרתי, ‘בסדר, שילכלכו. כנראה שתומר באמת במרכז ובאמת מעניין אותם ויש מה לומר. אמרתי לו שכולם יהיו איתו בסופו של דבר. ואני בטוחה בזה”.
זה מזכיר את הביטחון של תומר בתחילת סיבוב הבחירות במועצה, כאשר רובם המכריע של חברי המועצה לא הביאו אותו בחשבון, אבל הוא לא מצמץ והלך עד הסוף. טלי מספרת כי היא זו שעמדה מאחוריו והעניקה לו את הביטחון. “הביטחון של תומר זה לגמרי אני”, היא אומרת.
"זה שאני מתראיינת לכתבה הזאת זה אומר שאני כבר התקדמתי". צילום: אורי קריספין
אחד המאפיינים של תומר הוא העממיות שלו, הוא נתפס כמי שמדבר בגובה העיניים. יש מי שרואה בזה חיסרון, ויש מי שרואה בזה יתרון בעיר כמו אשקלון, שבה התושבים חמים יותר וישירים יותר. “אני זוכרת שכשהוא נבחר ואמרו לו שהוא צריך עניבות וג’קטים, הלכנו לקנות יחד. הוא לבש את זה פעם ופעמיים וחזר ואמר לי, ‘טלי, אני לא מתחבר לזה’. אמרתי לו ,‘תומר, אני לא מבינה, בחרו בתומר גלאם, אז תישאר תומר גלאם. לא צריך להיות מישהו אחר’. כמובן שיש מקומות שצריך להיות עם חולצה מכופתרת ולא עם פולו או טישרט, אבל העניבה זה כבר היה יותר מדי. ביום שישי הוא נשאב מיד לחולצות הפולו. על העניבות הוא ויתר, לא נראה לי שהוא יחזור לזה. לא העניבה עושה את הבן אדם, העשייה שלו עושה אותו, העיניים הטובות שלו ומה שהוא משדר החוצה. בכל מקום שהוא נמצא בחוץ ונואם ומדבר עם אנשים ונמצא איתם בפגישות, אז העיניים שלו, הפשטות והענווה שיש בו – זה החינוך שהוא קיבל בבית”.
איך הילדים מסתדרים עם זה? נתקלים בדברים בבית הספר?
“הילד קצת בהפועל אשקלון, הוא אוהד שרוף והוא גם מתאמן שם. הוא חשוף לפייסבוק ולעיתונות, והוא לפעמים בא בגלל שכתבו משהו, ואני אומרת לו: ‘דביר, לא להתייחס, אנשים מקנאים. הם רואים שאבא מצליח, אז הם כותבים את זה. זה בסדר שהם כותבים, פשוט לא להתייחס’”.
גלאם מספרת כי לעתים המשפחה שותפה לבקרה שעושה תומר ברחבי העיר גם בשעות לא שגרתיות. “העיר מאוד חשובה לתומר. אם אנחנו חוזרים מאירוע, אז עושים חצי שעה סיבוב בעיר לראות אם פרויקטים התבצעו או לא. לפני שבועיים חזרנו באחת בלילה, שלושת הילדים היו מאחורה, והוא לקח אותנו עד למגדל לראות כביש שנסלל שם. לפעמים הילד אומר לי, ‘פה אבא עוד לא סידר’, אבל אני אומרת לו, ‘אי אפשר להגיע לכל מקום’. ביום שישי, אחרי שהוא מפזר את הילדים, הוא עושה סיבוב של חצי שעה בכל העיר ובודק פרויקטים, לראות מה התבצע. העיר חשובה לו ולכן היציבות השלטונית חשובה כך שלא יתחלף פה שוב ראש העיר. תראה, תומר הגיע ממקום שבו לא היו להם אמצעים להיות בחוגים, ולכן כל הקטע של חינוך, תרבות וחוגים זה משהו שממש חשוב לו. הוא אומר, ‘אני בתור ילד לא היה לי, ואני לא רוצה שיהיה ילד בעיר שבה אני מכהן כראש עיר שלא תהיה לו את האפשרות ואת האמצעים להיות בקייטנה או בחוג מסוים’. לכן הוא מוריד את מחיר הצהרונים והקייטנות. אתה רואה שינויים, ולא רק בכבישים, אלא גם בחינוך, בגני השעשועים, גני ילדים. תומר הוא אדם מאוד רגיש”.
מהשיחה הזאת מתגלה שגם את רגישה, ועוד מעט נכנסים לתקופת בחירות, החרבות יישלפו. את כבר נערכת לכוננות ספיגה?
“זה יפריע לי ויעשה לי רע, כי אני יודעת שזה אדם שבא לעשות טוב לעיר, אז למה ללכלך? למה זה מפריע לכם? מילא אם יכתבו משהו שהוא באמת עשה והוא שלילי, אז בסדר. אבל אם זה סתם בשביל ללכלך, זה יכאב לי. קל זה לא יהיה, ואני מקווה שזה לא ישפיע”.
