כבר שני עשורים שד”ר יפים חרך יוצא בכל בוקר מביתו ומגיע מיד למקום עבודתו במחלקת כלי הדם בבית החולים ברזילי. הוא ממשיך בשגרה זו גם בשנתיים האחרונות, אף על פי שבמצבו הוא יכול לשבת בבית ולא לעבוד.
בשנת 2015 חלה ד”ר חרך בסרטן ממאיר שהתגלה בגופו במעי הגס. “זיהו אצלי גידול בשלב די מתקדם, בדרגה מספר 4, עם סימנים של גרורות. עברתי שלושה ניתוחים מורכבים, ולאחר מכן הקרנות וכימותרפיה פעם בשבוע בברזילי לאורך חצי שנה”, הוא מיד משתף בפתיחות רבה. “כעשרה חודשים לא עבדתי. ובשלב מסוים ויתרתי על תפקיד מנהל המחלקה. פשוט לא יכולתי לקחת את זה על עצמי. כיום מנהלת את יחידת כלי הדם ד”ר אינה אקופניק, שנותנת שירות מעולה לציבור”.
כיום, שנה אחרי הניתוחים, ד”ר חרך הוא אדם פעיל שמתנהל באופן עצמאי לחלוטין וכשיר לגמרי לאבחן ולטפל בכל החולים שעוברים תחת ידיו. הוא עדיין עובד בחצי משרה, מקבל חולים ומשתדל לעבוד כרגיל, אף שבעיקרון ברשותו תעודת נכה מלאה של 100 אחוז. הוא מתגאה במחלקה שבראשה עמד ואומר: “אנחנו מקום שפועל ונותן שירות לאזור גדול בדרום. למשל, עדיין לא קיימת מחלקת כלי דם באסותא באשדוד, ולכן זה משמח שמגיעים אלינו, למחלקה רצינית בברזילי, יחסית מרחוק”.
הוא מודע היטב למצבו ואף מציג גישה מיוחדת לחיים בצל המחלה האיומה, “אולי יש יתרון למות בגיל צעיר. כשאתה זקן, רק זוכרים אותך בזמן שהיית משתעל ומחרחר”, הוא אומר בגילוי. “אבל כשצעירים נשארים זיכרונות יפים יותר. לא בטוח אם נותר לי שנה או שנתיים או יותר. תמיד יש נסים. אני לא יודע מה לגביי, אבל כל יום שיש בחיים אני מקבל כמו מתנה ומנסה לתת כמה שאני יכול”.
“עבדתי גם כשאני בעצמי תחת טיפול”
כאמור, הרופא-החולה בעצמו גר ממש סמוך למרכז הרפואי ברזילי. “זה מרגיע ונוח מאוד לגור ליד בית החולים. הנגישות והקרבה נותנים הרגשה טובה לרופא ולמטופלים”, הוא אומר ונזכר ברגעים מסוימים שבהם הוא עומד, מסתכל מהחלון במחלקה, רואה את הבית ומנופף לבני משפחתו לשלום. ובכל זאת, תמיד צריך לקח בחשבון שלתפקיד המסור של רופא ומנהל מחלקה בכל מסגרת שהיא יש את ההשלכות שלו. “אשתי תמיד מספרת שכל כמה ימים אחד משלושת הילדים שלנו שאל: ‘אבא ישן בבית הלילה או לא?’ או ‘מתי הוא בכלל חזר?’”
יתרה מזאת, ד”ר חרך, מספר שקיבל תמיכה עצומה ורוח גבית חמה מהמשפחה שלו לאורך כל שלבי התהליך המורכב שהוא עובר. הוא משתמש בדימוי קטן, דווקא מתוך העולם המקצועי של אשתו, “אשתי היא במאית, ותמיד היא אומרת לי שכשאני נמצא בעבודה, אני מתנהג ופועל כמעט כמו ששחקן עומד על הבמה, אף פעם לא נח”. הוא מוסיף לתאר שהוא נחוש וחדור מטרה: “בתור רופא כונן, הזמינו אותי מספר פעמים, ולפעמים נאלצתי לבוא למרות שהייתי תחת טיפול בעצמי. בעבודה אני מרוכז ומפוקס ומרגיש הרבה יותר קל, ובייחוד בניתוחים. הגוף נותן את ה-100 אחוז שלו, כנראה בזכות האדרנלין שזורם בדם. ועדיין, ביום-יום יכולות להופיע לי הפרעות בתחושה בידיים. אבל שוב, כשאני צריך לנתח, זה מפסיק מיד, לא יודע לאין זה נעלם. אחר כך בבית זה יכול לתקוף אותי שוב”.
התלמיד שניתח אותי
ללא כל ספק השהות של ד”ר חרך בברזילי מחזיקה אותו על הרגליים ומעניקה לו ערך של חיוניות ברמה הגבוהה ביותר, ולאו דווקא בשל הקריבה הפיזית. “לטפל באנשים נותן לי סיפוק. כיף לבוא לבית חולים באווירה משפחתית שכולם מכירים אותי, ואני מכיר את כולם. זה באמת מרגיש לי כמו הבית השני שלי”, הוא משתף בהתרגשות.
ד”ר חרך מכיר מקרוב את טובי הרופאים והמנתחים הבכירים בברזילי, כמו במחלקה שלו, שבה משתמשים בשיטות חדשניות לניתוחים מורכבים בכלי דם. לדבריו, “הצוות שלנו מאוד מסור ומלווה את המטופל בכל תהליך האשפוז במקצועיות, ותמיד ביחס אישי, כדי לעודד את המטופל ואת משפחתו”. ולמרות זאת, הוא מסביר מדוע בחר, באופן טבעי לטעמו, להתנתח בבית חולים אחר, “לא נעים להיות חולה במקום העבודה שלך מול אנשים שמכירים אותך”.
מיד לאחר מכן הוא נזכר ברגע מעט אישי מאחד הניתוחים הראשונים שעבר, “בזמן הניתוח באו רופאים צעירים, עמדו ליד המיטה שלי ואמרו לי, 'ד”ר חרך, שלום, אתה לימדת אותנו!'"
כמרצה לשעבר, עדיין יש לו סיפוק גדול ללמד סטודנטים ורופאים חדשים במקצוע. “גם היום אני לוקח רופאים צעירים ומלמד אותם. הדבר היפה זה שכל בן אדם שרוצה, אפשר ללמד אותו”.
מודל השראה לרופאים אחרים
ד”ר יפים חרך, בן 59, יליד אוקראינה, החל התמחות בכירורגיה כללית בברזילי בשנת 1990; במשך שלוש שנים נוספות ערך התמחויות מגוונות במערך כלי הדם ופעל במספר כוננויות רב בסורוקה. כשחזר למרכז הרפואי ברזילי, קיבל את לידיו את הטיפול במחלקת כלי דם ואף קודם למנהל המחלקה. במשך שנים רבות עבד לצדו של פרופ' בוריס יופה, מנהל עטיר ניסיון ומוערך, וכיום ד”ר חרך פועל תחת חסותו של מנהל המערך הכירורגי הנוכחי ד”ר גיל אוחנה.
אם כבר נכנסנו לפנים המחלקה: מערך כלי הדם בברזילי מעניק טיפול מקיף ומענה רחב למגוון מחלות ופציעות שמצריכות מעקב, טיפול והשגחה ואף מצבים קיצוניים שמחייבים ניתוח. המחלקה קולטת לשורותיה מטופלים ממחלקות הרפואה הדחופה, ממחלקות האשפוז וממרפאות החוץ והשירות לקהילה בכל שעות היממה. לשמחתנו, לרשות המחלקה זמינים חמישה חדרי ניתוח המאפשרים ניתוחים מוזמנים פעמיים בשבוע וכן יום ניתוח מיוחד עבור צנתורים דחופים במקרים של אי-ספיקת כליות סופנית ולשם טיפול בדיאליזה.
בנימה אישית, ד”ר חרך בוחר להזכיר את שמה של ד”ר הגר פטיש ז”ל. הוא מתגאה בדוגמה של רופאה מסורה שניהלה בעבר את יחידת הכירורגיה לכף היד בבית החולים ברזילי. “היא עבדה קשה ודאגה לכל המטופלים שלה, למרות שהייתה חולה מאוד בעצמה”. הוא שוב מצטנע בעצמו ומפרגן לאחרים, “יש עוד רופאים רבים שהם ותיקים אולי כמוני וגם ממשיכים לעבוד פה”. התפקוד המסור שלו, ועוד במצבו הנתון, הוא מודל השראה לרופאים בפרט ומעורר הערכה עצומה באופן כללי.
חובב היסטוריה
כחלק משמעותי מאישיותו ד”ר חרך הוא איש שעוקב אחר ההיסטוריה ואוהב לחקור, לבדוק ולדעת בעצמו. הוא מחפש את הפירוש של שמות ומתעמק במשמעות המיוחדת שמסתתרת לפעמים מאחורי כל מילה ומילה. ויותר מזה, הוא אוהב שאנשים לומדים בעצמם. כהוכחה לכך, במהלך הריאיון הפנה אותי ד”ר חרך לבדוק כמה עובדות מעניינות שגיליתי בעצמי.
כחלק מהעיסוקים והתחביבים שלו הוא מתעניין, בין היתר, בקווים לדמותו של המשורר הרוסי פושקין, שמבחינתו הוא מי שבנה את השפה המודרנית. הוא נוהג להאזין באופן קבוע לשידורים חוזרים של תכנית הרדיו “שעה היסטורית” שהוגשה בהנחיית הפרופ' מיכאל הרסגור, היסטוריון שהתמחה בהיסטוריה של ימי הביניים. כמו כן, הוא אוהב את הטבע ויוצא לטייל המון, “הבן שלי לומד עכשיו להיות מורה דרך, אז לפעמים אנחנו מטיילים באזור השפלה, בבית ג’וברין שקרוב לבית ולפעמים מרחיקים לשטחי עמק האלה או עד לירושלים”.