כשאנחנו לבד, מקשיבים לשיר, וברגע מאוד מסוים אנחנו מרגישים כאילו המילים נכתבו ממש עלינו, והלחן גם הוא מתנגן באופן האישי ביותר עבורנו, מכירים?
קחו לדוגמה את השיר “בגלגול הזה” של שלום חנוך. האזינו למילים: “שיהיה לך טוב, שתספיק לאהוב…” מה זה אומר עליי? טוב לי? אני אוהב? זה כנראה יכול לעבוד על כל שיר, וזה אינדיווידואלי לכל אחד מאיתנו. נסו בעצמכם.
אבל מה קורה כשמחדירים את התחושה הזאת לתוך אולם ענקי מלא באנשים? מה אם יש לנו ליווי של הפקה מוזיקלית ומנצחת אישית שמכוונת אותנו לדייק בשיר? יכול להיות שהקולות שלצדנו יהפכו פתאום להרמוניה? ובן—רגע החברים לצדנו ירגישו כמו זמרים, בדיוק כמונו? בקולולם, זה בהחלט קורה.
ברחבה של היכל הספורט העירוני התקבצו ביום שלישי מאות אנשים והמתינו בתור להיכנס פנימה. אנשים שלא נפגשו תקופה ארוכה התחבקו, ואחד אמר לחברו: “אני רואה שאתה בא לשיר”, והחבר ענה לו מיד, “ברור שאני בא, לקולולם!” היו שם מבוגרים, צעירים וגם לא מעט ילדים, חתך הגילים היה מגוון.
אלפי משתתפים. קולולם השבוע בהיכל הספורט באשקלון
גם אנחנו הגענו בהרכב משפחתי מלא, אשתי ושני הילדים (שנתיים וחמש), שמאוד מחוברים למוזיקה. התלבטנו אם האירוע יתאים להם ואם נצליח לשיר כשהם על הכתפיים שלנו רוב הזמן, ובסוף החלטנו לקחת אותם. אכן, הם היו על הכתפיים, כדי שיראו את הכול מהעמדה הגבוה ביותר.
כשהגענו קיבלנו צמידים ודף עם המילים של השיר ונכנסנו. בתוך האולם חילקו את הקהל לשלושה קולות מרכזיים: בס-בריטון (גברים) ושתי קבוצות של סופרן ואלט (נשים). אז התפצלנו.
בשלב הבא כל קבוצה למדה את השיר וערכה עליו חזרה. כדי לשבור מעט את הקרח המנחה שלימד אותנו את מילות השיר ביקש לרגע שנכיר קצת את האדם שלצדנו. לידי עמד בחור דתי שהגיע ממושב שקף ומהצד השני של החדר שמעתי על משפחה שהקדימה והגיעה ממכבים-רעות עד אלינו לאשקלון.
בחזרה התחלנו מהפזמון כי בדרך כלל זה יותר קל. למדנו בית ראשון, בית שני וקטע מעבר. הקול התחמם, כמו שאומרים, ושוב פזמון, ושוב ושוב. שרנו, זייפנו, יחד ולחוד. לשיר בקול זה דבר לא רגיל עבור הרבה אנשים, ויש מקום להתבייש. אבל היתרון היחסי של שירה המונית הוא שגם המקהלה הכי פחות מקצועית בעולם לא יכולה לזייף. ככה זה כשמגוון של קולות משלימים אחד את השני או לפחות נשמעים הרבה יותר טוב מאשר אם כל אחד היה שר לבדו על במה. אני לא זמר, ובאופן אישי, חושב שאני שר בסדר. אבל היתרון בלשיר כקבוצה הוא שיש תחושה שאקבל גיבוי אם אני טועה בצליל, בסולם או אפילו מפספס משפט שלם בשיר, כמו שקרה לי. אז המבוכה שבאה איתי נעלמה מהר מאוד והפכה להתפרצות של שמחה ושירה בקול גדול עד לידי צרידות שהייתי צריך להרגיע בסוף הערב בעזרת כוס תה.
ואז נפגשו כל הקולות שוב להקלטה של חמישה טייקים מסעירים, שמהם יופק בהמשך קליפ מיוחד של השיר. לילך קרקואר הייתה המנצחת על הבמה שלנו. היא הפגינה קשב רב והתעצמה בכל כוחה לחבר את כל הקולות לידי הרמוניה נעימה. בתוך ההיכל עצמו הסתדרנו בשלושה אזורים על פי אותם קולות: הגברים משמאל לבמה, והנשים במרכז וימינה. אשתי עמדה בקצה השני. רצינו לעמוד ולשיר יחד, אז עברתי לאזור של הנשים. אבל מהר מאוד הקולות התערבבו לנו, והפרענו אחד לשנייה או לשאר האנשים ששרו לצדנו, אז חזרתי לקולות הנמוכים באזור של הגברים.
חזרות אחרונות. קולולם השבוע באשקלון
יש לציין שהעיבוד היה מורכב ביותר וכלל בתוכו קולות משניים ומעבר מוזיקלי שדרש דיוק ושמירה על מקצב נכון לאורך זמן. אני מודה שאנחנו הגברים די נפלנו בקטע הזה. כי צעקנו בקול, “עוד ועוד ועוד, עוד ועוד ועוד!” לפי תיבה שחוזרת על עצמה כמה פעמים. בהתחלה נשמענו קצת כמו אוהדי כדורגל מתלהבים שקוראים או שואגים משהו לא ברור. אבל, בסופו של דבר, בניסיונות האחרונים, נשמע שהתגברנו על העניין ושרנו בקצב הנכון. בין לבין הילדים הקטנים שאיתנו נתנו לעתים קול שלישי נוסף ורביעי – טונים של בכי וצווחות – אבל זה היה שווה את ההנאה והחוויה של כולנו.
האירוע הופק על ידי עמותת רוח חדשה כחלק מ"יום מעשים טובים" וצולם במקביל בכמה מוקדים בארץ. בהיכל הספורט באשקלון השתתפו כ-2,500 איש, ובערים דימונה, ראשון לציון, קריית מוצקין וירושלים שרו יחד יותר מ-7,000 זמרים חובבנים. האירוע צולם והוקרן על גבי מסך על הבמה, ואנשים בקהל שרו, התרגשו ונהנו לראות את עצמם מככבים, מנופפים לשלום ושרים לכמה שניות על המרקע. ההנאה הזאת היא בדיוק התוצאה של מה שמשקף את הערכים הבסיסיים של קולולם: שילוב בין פשטות, חיבור ויצירת הרמוניה אנושית.
כאמור, שיר הנושא שנבחר הוא “בגלגול הזה”. חשבו והרגישו עד כמה באמת אנחנו בני מזל בגלגול הזה! אם נכחתם באירוע או שמעתם עליו, כדאי שתספרו ותכינו את מיתרי קולכם. חפשו את ערב הקולולם הבא. ואם כבר תיגעו בחוויה הזו, האזינו באמת לקול הפנימי שלכם, תשירו מכל הלב וחשבו למי תקדישו את השיר.
