הסרט התיעודי 'גן העדן שלי מִשְׁבָרִים', המתעד את חייה של האמנית הבינלאומית, אילנה שפיר ז"ל, קטף לאחרונה את המקום הראשון בפסטיבל הסרטים בניו יורק העוסק בנשים יהודיות.
הסרט, שזכה לפתוח את פסטיבל הסרטים, נוצר על ידי במאית ומפיקה מגרמניה, שבמשך מספר שבועות תיעדו את אילנה שפיר, בסטודיו שלה ובחצר ביתה. במהלך הסרט אנו נחשפים לעבודתה של שפיר ולחייה המרתקים, הקשורים קשר הדוק לאמנות שלה, ולעובדה שהצליחה, למעשה, להנהיג זרם אמנותי חדש ברמה בינלאומית בתחום אמנות המוזאיקה (פסיפס).
בהחלטת השופטים נמסר, כי זהו 'סיפור מרגש ומעורר השראה, הפורש בצורה יפהפייה תמונה נרחבת של חיים מדהימים, ומסופר ברובו על ידי האמנית עצמה'.
במעמד קבלת הזכיה נכחו הבמאית ועורכת הסרט, אנה קתרין שניידר, הצלמת רות גבהרד ולאה שפיר-זהבי, בתה של אילנה שפיר, שסיפרה לקהל שמילא את האולם על הבית ברחוב קפסטט באשקלון, בו חיתה ויצרה האמנית.
אילנה שפיר מאשקלון הייתה שם דבר עולמי בתחום אמנות המוזאיקה, יצירותיה הוצגו בתערוכות יוקרתיות ברחבי העולם, ובגיל 88, אף זכתה לתערוכת הוקרה מיוחדת באיטליה בעיר ראוונה, ערש אמנות המוזאיקה. עד היום, שלוש שנים לאחר פטירתה, מגיעים מידי שבוע אוטובוסים עמוסים במבקרים לביתה, שהפך למעשה למוזיאון המשלב אמנות, היסטוריה יהודית והיסטוריה מקומית. יותר מכל, מציינים המבקרים את המפגש המרגש עם האישיות שהייתה, דרך האמנות שלה ודרך הנוכחות הקורנת מכל פינה ברחבי הבית והגן.
פסטיבל הסרטים לא היה הראשון שגילה את הסרט. הזכויות להקרנה כבר נרכשו על ידי הטלוויזיה הבאוורית, והוא שודר עד כה בגרמניה, אוסטריה ושוויצריה, וזכה לציון גבוה במיוחד מהצופים.
נוסיף כי, לאחרונה נתבשרה המשפחה על ידי יו"ר ועדת השמות סגן ראש העיר, רמי סופר, וחברי ועדת השמות בעיר, דוב גלבוע ומזל אביבי כי שמה של אילנה שפיר ז"ל יונצח באחד מרחובות העיר.
מסרייבו לאשקלון
שפיר נולדה במרץ 1924בסרייבו שביגוסלביה. היא החלה לצייר כבר בגיל 14, ציירה רשומים ודיוקנאות עצמיים שהשאירו רושם רב בקרב מכריה. כשפלשו הנאצים לסרייבו בשנת 1941, הייתה אילנה תלמידת תיכון בת 16 והעיסוק באומנות הפך מהר מאוד למקום מפלט אליו ברחה מהמציאות הקשה של חייה באותה תקופה.
אילנה המשיכה לצייר גם בכפר הקרואטי 'קולה' בו הסתתרה משפחתה במשך כל שנות מלחמת העולם השנייה. הציורים שציירה תמורת קמח ושמן סייעו להישרדות המשפחה אשר ניצלה בנס ובזכות אנשים טובים שלא איבדו צלם אנוש למרות המלחמה הנוראה. בתום המלחמה למדה אילנה באקדמיה לאומנות בזגרב וסיימה לימודי תואר ראשון ושני.
בשנת 1949 עלתה עם משפחתה לארץ. אילנה נישאה ליהושע (סניה) שפיר שעבד בפיתוח חבל הנגב בסוכנות היהודית והם התלהבו מהתכנית להקמת 'אפרידר' עוד בהיותה 'על הנייר'.
בשנת 1952 הגיעו אילנה ויהושע שפיר ביחד עם הורי אילנה לאשקלון והשתקעו בבית ברחוב קפסטט באפרידר.
בין השנים 1949-1960 ציירה אילנה במעברות שהוקמו בקרבת העיר. ציוריה הושפעו מאבדן בני משפחתה שנספו בשואה. הצבע אזל מציוריה באותן שנים בהן הייתה עולה חדשה וכל מה שראתה סביבה היה העצב היהודי העמוק הנסוך על פניהם של פליטים כמוה.