סמוך לגדר ההיקפית של בית החולים ברזילי, בקרבת מתחם שופ, מתגוררת משפחת לרר זה כעשור שנים. שער הכניסה שליד ביתם נקרא, אם לא ידעתם, "שער לרר" על שם אותה משפחה, ומדובר בכניסה מוכרת המפורסמת במפת בית החולים ומאפשרת גישה נוחה מהצד הדרומי לכלל המחלקות במתחם בית החולים.
לא מדובר בנוחות של קיצור דרך עבור בני המשפחה, אלא היא מיועדת יותר עבור אותם מלווים העושים את הדרך ההפוכה מבית החולים אל בית המשפחה, שבה הם מתארחים בסופי שבוע. כן, ממש כך. לתוך ביתם, אל תוך הפרטיות שלהם, מכניסים בני המשפחה בכל סוף שבוע משפחות ומלווים של מאושפזים ואת כל מי שזקוק לארוחה חמה או למקום לינה בקרבת המרכז הרפואי.
האישה ריקי היא אשת הוראה במקצועה במשך 22 שנים וסגנית מנהל בית חב”ד. היא מתארת אורח חיים של פתיחות ונתינה שאליו התרגלו בביתם, “מנהלי המחלקות, הרופאים וצוות האחיות יודעים לכוון ישר אלינו. אנשים דופקים בדלת ויכולים להגיע בכל שעה שהם רוצים ולאכול ארוחות שבת”, מספרת ריקי. “יש לנו קומת אירוח שמיועדת ללינה. בלילה יכולים לישון אצלנו לפעמים אפילו 20 אנשים. ישנה תחלופה רבה; יש כאלה שישנו בלילה ולמחרת, מוקדם בבוקר, יגיעו אחרים. רק מחליפים מצעים ומגיעים על בסיס מקום פנוי. כולם מוזמנים, אבל רק בשבת”.
הבעל אברימי הוא אומן בעבודת ברזל שמשחזר עבודות מתכת מיוחדות, שאותן ביצע בין היתר עבור מלון פלאזה בניו יורק והמלון העתיק והמפואר וולדורף אסטוריה בירושלים. במקביל לפעילות הענפה שלו הוא מצליח לפנות זמן, להסתובב במחלקות ברזילי ולענות לעשרות טלפונים ביום. בזכות הקשר הצמוד שנרקם עם הרופאים אברימי עוזר בזירוז הליכים רפואיים דחופים וממליץ לאנשים בכל רחבי הארץ על המומחים והשירותים המעולים בברזילי. במרכז הרפואי מכבדים אותו מאוד, ומכנים אותו “הפירר של ברזילי”.
עגלה חמה ומסיבות חנוכה
כאמור, מיד אחרי כניסת שבת, בני משפחת לרר מחלקים כריכים ומרק חם בכל המחלקות, מבניין האשפוז וכלה במחלקות הילדים והיולדות. אם תרצו להזמין, הרשימות מתהוות ביום שישי. כמו כן, הם מקבלים מרשמים מחולים, נוסעים בעצמם לבית המרקחת וקונים את התרופות הנדרשות, גם תרופות מיוחדות שלא כלולות בסל הבריאות והכרחיות עבור אנשים שאין להם את היכולת הכלכלית הנדרשת לכך. הרבה מבקשות הרופאים מגיעות מהמרכז לילד ומיועדות עבור ילדים קטנים עם צרכים מיוחדים.
לחצו כאן להורדת האפליקציה של "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד
לחצו כאן להורדת האפליקצייה של "כאן דרום אשקלון" באייפון
בשנתיים האחרונות ריקי החליטה לקחת חופש מעבודתה כדי למסד את הפעילות של המשפחה ולהפוך אותה לעמותה של ממש בשם "ושמחת". הזוג לרר חרט על דגל העמותה “לשמח חולים, מאושפזים ובני משפחותיהם”. העמותה פועלת במתכונת מלאה זה שלוש שנים. “רצינו להתקדם עם הנתינה שלנו, לכן ארגנו עגלה חמה של משקאות כדי להקל על המלווים. שיחסכו, חבל שיוציאו את הכסף הזה”, מספרת ריקי.
בנוסף, ריקי ואברימי עורכים אירועי הפרשת חלה במחלקת נשים ומארגנים פעילויות מיוחדות על פי הווי החגים, כמו תקיעת שופר, מסיבות חנוכה, תחפושות בפורים וחלוקת מצות. פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח, הם מכינים ומחלקים יותר מ-1,000 סלי מזון לציבור בית החולים. בנוסף, לעמותה יש שיתופי פעולה עם בתי ספר במטרה לעודד התנדבות של תלמידים. תלמידים ממגמות מוזיקה מגיעים עם כלי נגינה כדי לנגן לחולים, ולמחלקת ילדים מביאים פעמים רבות מפעילים וליצנים כדי לשמח את הצעירים. לפני כשנה צילם כתב חדשות 10 בדרום אלמוג בוקר כתבה במסגרת הפינה שלו “משהו קטן וטוב” ותיעד את הפעילות הנרחבת של העמותה.
אירוח והלוויה
ובחזרה להכנסת האורחים בביתם: לזוג לרר חשוב להדגיש כי כל צורכי השבת לא קשורים לעמותה. "במלונית החינמית" הם מוציאים מכספם הפרטי ונותנים באהבה מלאה וללא כל רווח, כמובן מלבד הערך המוסף של הנתינה. ביתר שעות הפעילות העמותה מקבלת בשמחה עזרה של אנשים שנותנים גם תרומות כספיות למימון השותף של העמותה. “ישנו מערך קבוע של נשים מתנדבות שמבקשות בעצמן להסתובב עם עגלת המזון. יש תחושה של כבוד אצל מי שמניע את עגלת הנתינה הזו”.
בסלון בית משפחת לרר מונח "ספר אורחים", ובו כותבים המתארחים דברי הערכה ותודה לאחר השהות בבית. “למדנו להכיר קשת רחבה של אנשים, ולכל אחד יש סיפור חיים מעניין”, אומרת ריקי.
היא משחזרת סיפור רגיש במיוחד על משפחה אחת שהתאכסנה בביתם בעקבות חוויה של אובדן פתאומי: “אבא בן 42, קם בבוקר לעבודה לחלוקה של לחם בחמש בבוקר. מצאו אותו מוטל על הרצפה ברחוב, קיבל דום לב ובצהריים עוד אירוע לבבי. שמונה בני משפחה שלו הגיעו אלינו. מיד התארגנו עם אוכל בשבילם. לצערנו לא הצליחו להציל אותו, והוא נפטר חצי שעה אחרי כניסת שבת. ההורים, האלמנה ובני המשפחה שלו ישבו איתנו לארוחת שישי. היה עצוב, אבל הם ביקשו שננהל את השבת בדיוק כפי שאנחנו רגילים”.
לא נעים לומר, אבל האירוח בבית הפך לרגע לביקור אבלים. המשפחה האבלה ארגנה את כל טקס הלוויה מביתם, דבר שגרם לטלטלה רגשית גדולה מאוד לבני משפחת לרר, “זו הייתה אחת השבתות הקשות. בשלב מסוים חשבתי שיכול להיות שאני חוטאת לילדים שלי. אז אספנו אותם ושאלנו: ‘אולי נוותר על האירוח בשבת?’ הם אמרו שקשה לעשות את המעבר ולהתחיל ככה שבוע חדש, אבל בכל זאת לא רוצים לוותר!”.
המלונית החדשה תוריד מהעומס
לריקי ואברימי חמישה ילדים, מקצתם כבר נשואים כיום והביאו עבורם דור המשך של ארבעה נכדים. ללא ספק, הביקורים הללו חישלו ולימדו כל אחד מהם. “במשך כל השנים כולם היו שותפים, מעורבים והושיטו יד לעשייה באהבה גדולה. פעם אם משהו מבני הבית רצה לנוח, הוא היה צריך לצאת בעצמו מהבית, או כשרצינו לצאת, היינו מביאים זוג שיארח במקומנו ורק אז יוצאים”. כיום במשפחת לרר משתדלים לעשות את ההפרדה. “היום אנחנו מודיעים לצוות הרופאים שיש לנו תכניות, שאנחנו יוצאים להתאוורר וצריכים להיטען קצת”.
כפועל יוצא של עשייה, למשפחת לרר יש קשר ישיר עם דוברת בית החולים הגברת איילת קדר ועם המנהל ד”ר חזי לוי. גם ראשי העירייה, כמו איתמר שמעוני בעבר ותומר גלאם כיום, תמיד נתנו יד ותרמו מזמנם לטובת קידום העמותה. לשמחתנו, בימים אלה עושים בשבילם מהלכים משמעותיים לקבל מגרש חדש מול הפתח של מבנה המיון החדש. לפי התכנית, המבנה המיועד יהפוך למלונית שתשרת את העמותה בשטח המרכז הרפואי ברזילי.
אם ניכנס לעומק לפרטי המלונית, מתוכנן בניין של כמה קומות שישמש לחדרי אירוח, ובו חדר אוכל מרווח שיאפשר פעילות במהלך כל השבוע. “לאנשים יהיה איפה להתארח. המתכונת תהיה שהיקף הפעילות יהיה גדול יותר ונוכל לפעול במלונית של ברזילי”. ריקי ממשיכה להיות אופטימית מתמיד. יש רק דבר עיקרי אחד שמאוד חשוב לה להדגיש והוא לכנות את ברזילי "בית מרפא" ולא "בית חולים". “אנחנו חושבים ופועלים בגישה חיובית, ולכן אומרים לכל מי שנמצא מסביבנו: ברזילי הוא בית מרפא מעולה”.
השאלה המתבקשת כמובן היא: האם מבנה המלונית החדשה יחליף את האירוח בבית? ריקי אומרת שלא ממש, אך אין ספק שהפעילות תפחת, “כנראה שנצטרך למצוא את המינון הנכון, אנחנו לא רוצים לסגור לגמרי את הבית”.
ומה חושבים בני הזוג לרר על ברזילי? “בברזילי יש רפואה מקצועית”, הם מפרגנים. “קיימים הרבה דברים חשובים ברפואה, אבל היחס והאנושיות פה הם מעל הכול. אין אותם בכל מקום, ואנחנו יכולים להעיד על כך. מקווים שהבניין החדש ייתן מענה לאוכלוסייה הרחבה כבית ומקום נחמה”.