תושבי שכונת הסיטי בעיר סובלים כבר שנים ארוכות משלד של מבנה שעומד בלב השכונה. הם התלוננו על המפגע אינספור פעמים, על כך שהוא מביא עמו עכברים, מהווה סכנה בטיחותית לילדים שמסתובבים באזור והפך למוקד עלייה לרגל עבור גורמים מפוקפקים, שנכנסים אליו לעתים ומעבירים בו את הלילות. שנים רבות הוא עומד שם, נדמה כאילו היה שם מאז ומעולם, והרבה ספקולציות והשערות הועלו במהלך השנים הללו.
עכשיו הגיעה גם התשובה בדמות כתב תביעה נגד עיריית אשקלון וכל מי שעמד בראשה בשנים האחרונות ונגד החברה הכלכלית ומי שהיו מנכ"ליה בשנים ההן. את התביעה על סך 10 מיליון שקלים הגישה בחודש שעבר עמותת "גיל הזהב" באמצעות עו"ד אורן מאור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
חורבת גיל הזהב. צילום: אבי ביתן.
ברשימה 11 נתבעים, ובהם ראשי הערים איתמר שמעוני, בני וקנין, רוני מהצרי, מנכ"ל העירייה חיים סופר והמנכ"לים של החברה הכלכלית גלעד אורן, חיים תורג'מן, חיים צבר ויעקב נעים. הללו פעלו לטענת התובעת בהתנהלות בריונית וחסרת תום לב, שגרמה לעמותה, אשר הוקמה לרווחת גמלאי אשקלון, לנזקים כבדים. "הנתבעים, המונעים משיקולים זרים ופסולים, פעלו בכל אמצעי אפשרי כדי לעכב את הפרויקט ולדחות את הקמת המבנה. כתוצאה מכך כיום עומד שלד חלקי של המבנה כאבן שאין לה הופכין וללא יכולת מצד העמותה להמשיך את קידום הפרויקט", נכתב בכתב התביעה.
על הפרק: בית אבות עבור קשישי אשקלון
תחילתה של הסאגה המתמשכת הזאת בשנת בסוף שנות ה-80, אז פנתה עיריית אשקלון למינהל מקרקעי ישראל בבקשה להקצות קרקע בעיר לצורך תכנון והקמת בית אבות.
מכירת הקרקע הותנתה בידי המינהל בשני תנאים: הקמת עמותה לתפעול בית האבות וחתימת העירייה על מסמך שלפיו היא מתחייבת לפקח על הקמת הפרויקט ולנהל אותו. מטרתו של תנאי זה הייתה לוודא כי המבנה שיוקם על הקרקע יהיה בית אבות ולא ייעשה בקרקע כל שימוש אחר.
בהתאם לכך במהלך שנת 1990 החלה קבוצת גמלאים מהעיר בהקמת עמותת "גיל הזהב" במטרה להבטיח את זכויותיהם ורווחתם של הגמלאים והקשישים באשקלון ולאפשר תנאי מגורים נאותים. בהמשך נכנסה העמותה לדין ודברים עם העירייה במטרה לקדם את הקמתו של בית האבות, שהיה עתיד לאכלס קשישים עצמאיים וסיעודיים.
בנסיבות אלה התבקש המינהל להקצות את הקרקע לעמותה ללא מכרז ולקדם חתימה על הסכם פיתוח המגרש.
העסקה אושרה ביולי 1992, אך אז כמובן החלו העיכובים, בין היתר בשל העובדה כי תכנית בניין העיר טרם אושרה וכן לאור השגות שונות שהוגשו למינהל בעניין גובה השומה שנקבעה על המגרש. המינהל אף שקל לבטל את הקצאת המגרש, אך הסכים לבסוף לאפשר את השלמת העסקה. כשנה לאחר מכן אושרה הקצאת הקרקע, והמינהל העביר לעמותה ולעיריית אשקלון טיוטות הסכמי פיתוח וחכירה.
של מי הקרקע הזאת?
באותה העת פנתה העמותה לקבוצת גבאי, העוסקת ביזמות נדל"ן, על מנת שזו תסייע לה במימון העסקה ותשמש יזמית הפרויקט. בהתאם לכך שילמה העמותה את התשלום שדרש המינהל בסך של יותר מארבעה מיליון שקלים, סכום שמומן כולו על ידי קבוצת גבאי בהסתמך על הסכמות הצדדים. בנוסף, על פי כתב התביעה, נשאה קבוצת גבאי באופן בלעדי בכל הטיפול, ההוצאות והתשלומים משך כ-20 שנה, לרבות הקמת שלד של שתי קומות על הקרקע.
אך בשלב זה, כך לטענת העמותה, בחרה העירייה לעכב את הפרויקט במשך שנה כי לא נתנה את הסכמתה בנוגע לסעיף שמגדיר את תפקידה כיוזמת הפרויקט. "יודגש כי העירייה, אשר לימים ניסתה לגזול מאת העמותה את המגרש המדובר, ביקשה בעת ההיא ובזמן אמת לצמצם את מעורבותה למפקחת בלבד ולא הסכימה להירשם כיוזמת של הפרויקט", הוסבר בכתב התביעה.
עכברים חולדות ושאר מרעין בישין. סלע המחלוקת. צילום: אבי ביתן.
במרץ 1996 פנתה העמותה למינהל וטענה כי נפלה טעות בטיוטת ההסכמים וכי עיריית אשקלון נרשמה כבעלים של מחצית מהזכויות במגרש, בעוד שבהתאם להחלטת הוועדה לפטור ממכרז, נקבע כי העירייה תפקח על הפרויקט, אך לא יהיו לה זכויות בו. המינהל טען בתגובה כי נקבע שהעירייה חייבת להיות צד בהסכם ולפקח ציבורית וכלכלית על הפרויקט וניהולו. אלא שהעירייה הודתה כי אינה צד בעסקה, ולאור דרישת התשלום ממס רכוש הודיעה כי לא חל עליה התשלום הנדרש. עוד הוסיפה כי בקשת המינהל שהעירייה תפקח ציבורית וכלכלית על הפרויקט תיבדק.
בשלב זה החלו עוד ועוד עיכובים בפרויקט, אשר נגרמו בשל סירובה של העירייה לחתום על הסכמי הפיתוח והחכירה. "למותר לציין כי העיכוב גרם לעמותה נזק רב ולחבריה עגמת נפש, שכן אלה ציפו בקוצר רוח להקמת בית האבות בעיר", נכתב בכתב התביעה.
לבסוף נחתם ההסכם המיוחל והמינהל הודיע למס רכוש כי העירייה תהיה אחראית לפיקוח על הפרויקט ועל ניהולו ולא החוכרת. אך למרות זאת ובשל נהלים של המינהל בעת ההיא נרשמה עיריית אשקלון באישור הזכויות כבעלת 50 אחוז מהקרקע, נוסף לעמותה.
הרישום הזה על בעלות הקרקע הוא זה שהביא לסחבת ארוכת השנים, שנמשכת למעשה עד עצם היום הזה. בעוד שהעמותה טענה שוב ושוב שלעירייה אין זכויות על הנכס וכי היא נרשמה כבעלת זכויות מטעמים פרוצדוראליים בלבד, העירייה השתמשה בזכויות הללו ולמעשה מנעה מהפרויקט לצאת לדרך. "העירייה סירבה לשמש חוכרת של המגרש, וכן סירבה לשאת בכל תשלום בנוגע למגרש, שאמור להיות משולם על ידי חוכר המגרש", נכתב.
גם לחברה הכלכלית יד בדבר. גלעד אורן, מנכ"ל החכ"ל. צילום: פבל
"בניגוד להתחייבותה משך 20 השנים שחלפו, מאז סיכלה עיריית אשקלון בחוסר תום לב משווע כל ניסיון מצד התובעת לקדם את הקמת בית האבות בעיר וגרמה לנזקים רבים".
בכתב התביעה נטען כי החברה הכלכלית פעלה בשיתוף פעולה עם העירייה וביקשה להשתלט על המגרש במטרה להקים את הפרויקט באמצעות חברות מקורבות אליה ודרשה מהעמותה סכום מופרך של מיליוני שקלים בגין דמי פיתוח עבור המגרש. עוד נכתב: "בהמשך לניסיונה של החברה הכלכלית 'לחטוף' את המגרש מידיה של העמותה, פנתה החברה הכלכלית למינהל בבקשה כי יעצור את ההליכים המתנהלים למול העמותה בטענה כי זאת לא עמדה בתשלומים".
רוני מהצרי. צילום: בן עזיזי.
"ניסיון בוטה וחמור מצד החכ"ל"
ביוני 1999 נחתם הסכם עם חברת "נופי זהב" שבשליטת קבוצת גבאי, ולפיו התחייבה החברה להקים את הפרויקט בשני שלבים ולשאת בתשלומים ובתמורה לקבל את זכויות העמותה במגרש. היתר הבנייה התקבל על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אשקלון בנובמבר 1999, כשהעמותה היא בעלת ההיתר.
מיד עם קבלת ההיתר פעלה קבוצת גבאי לקידום הפרויקט, ביצעה במקום עבודות ואף הקימה שלד של שתי קומות. אלא שאז העבירה החברה הכלכלית טיוטת הסכם עקרונות בינה ובין העמותה, ולפיו היא תהיה זו שתקים את הפרויקט ותסדיר את העברת הזכויות בקרקע על שמה. "מדובר בראיה נוספת לניסיון הבוטה והחמור מצד החברה הכלכלית לגזול את הפרויקט ואת הקרקע מידי העמותה", נכתב בכתב התביעה.
בני וקנין. צילום: דוד לוי.
עוד נכתב כי נודע לעמותה שהחברה הכלכלית יוזמת הקמת בית אבות בעצמה, ומאחר שאינה מעוניינת בתחרות בתחום זה בחרה להערים קשיים על בניית בית האבות.
במהלך השנים שבה וביקשה העמותה כי המינהל יתקן את אישור הזכויות לנכס, כך שלא יכללו בו זכויות כלשהן של העירייה במקרקעין. תשובתו של המינהל הייתה: "בזמנו בעת ביצוע העסקה הנוהג היה לצרף את העירייה לעסקה וכך נעשה".
במהלך השנים האריך המינהל מספר פעמים את תוקפו של הסכם הפיתוח, וקבוצת גבאי אף מימנה עבור העמותה משך כל השנים את כל ההוצאות שנדרשו לקידומו.
יש אור ירוק
בחודש יולי 2015 היה נראה שיש אור בקצה המנהרה בעקבות פגישה שנערכה בין נציגי העירייה והעמותה וקבוצת גבאי. הדיון נערך בוועדה לתכנון ובנייה, ובו השתתפו גם ראש העיר ומנכ"ל החברה הכלכלית. "בהחלטת הוועדה צוין כי ראש העיר מעוניין לקדם את הקמת בית האבות וכי הוא נותן 'אור ירוק' להתקדמותו כולל מתן הקלות על פי חוק", נכתב בכתב התביעה.
בהתאם לכך העבירה קבוצת גבאי למשרדי העירייה את כל המסמכים הנדרשים, לרבות האישורים באשר להארכת ההסכם מול רשות מקרקעי ישראל.
חיים תורג'מן. צילום: דוד לוי.
אלא שגם בשלב זה הפרויקט נתקע שוב, והעירייה סירבה לחתום על המסמכים לצורך הארכת הסכם הפיתוח עם המינהל. "מדובר בהתנהלות פסולה ובלתי ראויה של כל גוף, לבטח גוף ציבורי", נכתב. זמן קצר לאחר מכן התקיימה פגישה במינהל בהשתתפות מהנדס העיר אשקלון, ובה ביקשה העירייה להפקיע את הקרקע ולקבלה לידיה.
"בקשה זו לרישום זכויות כלשהן בקרקע על ידי העירייה מהווה למעשה גזל וניסיון תרמית, שכן עיריית אשקלון אינה חתומה על הסכם החכירה, לא שילמה למינהל מקרקעי ישראל עבור זכויות כלשהן בקרקע, ובהתאם לכך מעולם לא הוענקו לה זכויות. עיריית אשקלון מעולם לא פעלה על מנת לקדם את הקמת בית האבות ואף עשתה כל שלאל ידה על מנת לעכב את הקמתו ולעצור אותו", נכתב בכתב התביעה.
בעקבות כך שלחה העמותה מכתב לעיריית אשקלון ולמינהל, ובו הבהירה כי נודע לה שהעירייה מנסה לקבל לידיה את המגרש ולהירשם כבעליו על מנת לעשות בו שימושים אחרים כרצונה, וזאת בניגוד לייעודו, וכי העירייה מתבקשת לחדול לאלתר מכל ניסיון להירשם כבעלת הזכויות בקרקע.
שמעוני בישיבת המועצה השבוע. צילום: דוד לוי.
כחמישה חודשים לאחר שניתן ה"אור הירוק" מהעירייה הציגה קבוצת גבאי מטעם העמותה ובאמצעות אנשי מקצוע בקשה להיתר למחלקת הרישוי, אך לטענת העמותה, המחלקה המשפטית של העירייה סירבה לעשות כן וזאת מבלי לתת נימוק לעניין.
כשנה לאחר מכן פנתה העמותה במכתב ליועצת המשפטית של העירייה בדרישה שתאשר למחלקת הרישוי לשבץ את התכנית שהוגשה על ידי קבוצת גבאי, כך שניתן יהיה לקדם את ביצוע הפרויקט.
לאחר בקשה חוזרת נתבקשה העמותה להשלים מסמכים, בקשה שהייתה לטענת עורך דינה של העמותה נעדרת ביסוס. בהמשך, לטענת העמותה, ביקשה העירייה דרישות שונות נוספות מתוקף היותה מפקחת על הפרויקט.
לטענת העמותה התנהלות זו גרמה לה בסופו של דבר לפנות לבית המשפט, וכך נכתב בסיכומו של כתב התביעה: "התנהלות הנתבעים גרמה לתובעת נזקים רבים, ובהם חוסר יכולת לנהוג בקרקע 'מנהג בעלים' ולהקים את הפרויקט שתוכנן לרווחת חברי העמותה, וזאת לאחר שלאורך השנים הושקעו כספים ומאמצים רבים בניסיון להוציא פרויקט חשוב זה לפועל. בנסיבות אלה ומשהעירייה, החברה הכלכלית ובעלי תפקידים המכהנים בגופים אלה לאורך כל השנים הרלוונטיות ממשיכים במסע ארוך השנים שמטרתו הפקעת זכויותיה של העמותה שלא כדין, לא נותרה בידי התובעת כל ברירה אלא לפנות לבית המשפט על מנת שיחייב את הנתבעים לפצות את התובעת בגין נזקים כבדים, וכן יורה לעירייה לאשר בפני רשות מקרקעי ישראל כי אינה בעלת זכויות במקרקעין ובהתאם לכך יעודכן מרשם המקרקעין".
חיים תורג'מן מסר בתגובה: "לא היה מקום להגיש תביעה ולכן הגשנו בקשה לדחות אותה על הסף. עמותת 'גיל הזהב' קיבלה את המגרש להקים בית אבות, החלה לבנות ועצרה באמצע. אם הם היו ממשיכים לבנות, אז להפך, היינו שמחים שיש מישהו שרוצה לבנות בית אבות באשקלון. הנושא הזה, בכל אופן יתברר בבית המשפט".
מנכ"ל העירייה, חיים סופר. צילום: דוד לוי.
רוני מהצרי מסר בתגובה: "זה נראה לא הגיוני שכל ראשי הערים היו נגד העמותה. בשלב הראשוני, הנהלת העירייה, עוד לפני תקופתי, עמדה אז לצד העמותה שהייתה אז ותמכה בה ואף לקחה על עצמה את הפיקוח על הפרויקט. זה שהם טוענים שכל ראשי הערים וכל המנכ"לים של החברה הכלכלית הפריעו, זה רק אומר דרשני".
מעיריית אשקלון נמסר: "איננו דנים בתקשורת בתביעות שהוגשו. העירייה תמסור את עמדתה, כמקובל, לבית המשפט".
יעקב נעים סירב להגיב. חיים צבר אמר שכאשר יגיע כתב התביעה לידיו הוא יגיב. את תגובתם של איתמר שמעוני ובני וקנין לא ניתן היה להשיג.
