בעיר שבה טהרת הספורט היא כדורגל או כדורסל ספק גדול כמה מכם נחשפו והתוודעו לענף נוסף הקרוי לקרוס (Lacrosse). אמנם הוא עדיין לא נכנס לתודעה ונחשב לפחות פופולרי גם במקומות אחרים בארץ, אך הוא ענף תחרותי שיביא לעיר אשקלון כבוד גדול ביולי 2019, כאשר ספורטאים מ-21 מדינות שונות יגיעו העירה לרגל טורניר אליפות אירופה בלקרוס לנשים.
הלקרוס נמצא כיום בשלבי פיתוח בישראל. הוא משוחק בלא מעט ערים ברחבי הארץ, אך עדיין לא נחשב לעוצמתי ומושך קהל. בבולטימור שבארצות הברית למשל,מדובר בספורט הקיץ הלאומי, ומקור המשחק הוא למעשה צפון אמריקה. כיום הוא נחשב לאחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר בארה”ב. מדובר בספורט קבוצתי, שבו השחקנים משתמשים במקל שבקצהו רשת כדי למסור ולתפוס כדור גומי קשיח במטרה להכניסו לתוך שער הקבוצה היריבה.
במתנ”ס וולדנברג באשקלון מתאמנת קבוצת הלקרוס המקומית פעמיים בשבוע. השחקנים המשתייכים לסגל נבחרת ישראל זוכים לשלושה אימונים נוספים, כאשר בכל יום מתקיימים גם אימוני כושר. אחת מהתקוות האשקלוניות בענף היא גבריאלה צ’יבן, צעירה בת 18, שהסתקרנה לגלות מה טומן הענף. לפני ארבע שנים וחצי היא החלה את דרכה וכבר הספיקה להשתתף בתחרויות מעבר לים. רגעי השיא שלה הם אליפויות העולם יחד עם נבחרת ישראל בסקוטלנד לפני שלוש שנים ובאנגליה בקיץ האחרון, שבו הגיעה הנבחרת למקום השישי והמכובד.
עשתה היסטוריה. גבריאלה צ'יבן
צ’יבן, בוגרת מקיף ד’, רשמה גם היסטוריה פרטית, והיא הישראלית הראשונה בתחום הלקרוס שקיבלה מעמד של ספורטאית פעילה בצה”ל. “אני מצליחה לשלב את הלקרוס עם הצבא כי קיבלתי תפקיד שתומך בספורט”, היא מספרת. “אני יוצאת לאימונים, לתחרויות, בשבוע הבא יש טורניר בבודפשט שאני יוצאת אליו עם הנבחרת. הצבא עוזר ומתחשב”.
צ’יבן עוסקת בענף שבו קשה עד בלתי אפשרי להתפרנס, בעיקר כיוון שהוא משוחק בארץ הקודש. המשפחה והחברים שלה תומכים, מגלים עניין ואף מגיעים למשחקים, אבל צ’יבן מבינה שכרגע זה רק בגדר תחביב. “בארצות הברית זה ספורט מאוד גדול וחזק, שם יש ליגות ממש רציניות ושם אנשים חיים מזה ומתפרנסים. פה פחות”.
קבוצת הלקרוס של אשקלון. צילום באדיבות אתר sportpic.co.il
בולטימור היא העיר התאומה של אשקלון, ושתי הערים עורכות פגישות לפרקים. הקהילה היהודית בבולטימור פעילה מאוד בחיזוק הקשר בין הערים, ולא במקרה ענף הלקרוס הושרש בישראל בידי אותה קהילה. “המאמנים שמגיעים לפה מבולטימור נוהגים לעשות סבבים בבתי ספר בעיר”, מספרת צ’יבן. “הם מכירים לתלמידים את הספורט, כי מדובר בספורט שהוא יחסית חדש ולא מספיק מוכר בישראל. הילדים ממש לא יודעים מה זה. אבל זה מושך לעין. זה אולי לא הכדורגל והכדורסל שכולם רגילים אליו, אבל זה משהו שהוא קצת אחר”.
לפני חמש שנים, במסגרת אותה שותפות, היה חשוב לשני הצדדים לפתח את הענף באשקלון. יו”ר השותפות מושיקו גיאת נשאל בזמנו אם יהיה מעוניין ללכת צעד קדימה ולהקים נבחרת לקרוס באשקלון במקביל לזו בבולטימור. “נעניתי לכך ואף ביקשתי להיכנס לתחרות של האולימפיאדה”, הוא משתף. “אמרו שזה בעייתי מכמה סיבות. אמרתי שאני לא מתכוון לוותר ושנגיש מועמדות כל שנה. יש לנו תשתיות, בתי מלון, הכול. אנחנו נעמוד בזה”.
ראש העירייה בפועל, תומר גלאם, עם אנשי איגוד הלקרוס ושותפות בולטימור
בשנה הרביעית למועמדות הוא קיבל הודעה שישראל נכנסה לתחרות בצורה רצינית וחזקה. את אליפות העולם לגברים זכתה לעשות העיר נתניה כבר ב-2018, ואילו אליפות העולם לנשים תתקיים ביולי 2019 באשקלון. “זוהי מלחמה שניצחנו אחרי כברת דרך”, אומר גיאת. “עיריית אשקלון נכנסה לסיפור בצורה יוצאת מן הכלל, וכל אנשי המקצוע שם נתנו יד לסיפור הזה. אנחנו נמצאים כרגע במצב שנתניה זכו בגברים, אבל הם נכנסו לשוקת שבורה כי כל המתקנים שלהם לא מספיק תקניים. הם פנו אליי שלפחות את האימונים ניתן להם לעשות באשקלון והסכמנו. התחרות שלהם תיערך בווינגייט, כי נתניה לא יכולה לספק להם את המתקנים. אצלנו זה לא יקרה”.
על הציפייה הגדולה לתחרות שתיערך באשקלון בקיץ הבא אמר גיאת: “יגיעו בין 15 ל-20 אלף אתלטים לאשקלון. אנחנו מתכננים את האירוע כאולימפיאדה של ממש. זה יהיה ססגוני וגדול. התחרויות ייערכו באצטדיון ובמתנ”סים במשך 10 ימים. תהיה חגיגה אמיתית של ספורט”.
