אליהו ברדא
אליהו ברדא (משמאל) עם אביו
בעיר מוכר אליהו ברדא בתור הבן של הרב יצחק ברדא, אך השפעתו גדולה, ויש מי שמכנים אותו ראש העירייה בפועל. הרב ברדא, כידוע, הוא פטרונו של ראש העירייה בפועל תומר גלאם ומי שייסד את תנועתו של גלאם.
גורמים פוליטיים מספרים על מעורבותו של ברדא בעיר ועל השפעתו על ההחלטות המתקבלות. בסביבתו של ראש העירייה בפועל דוחים זאת כמובן. אליהו ברדא נוהג לומר שהוא מגיע לעירייה כמו כל תושב העיר. “אבל אני לא מכיר תושב שהקומה הרביעית פתוחה כך בפניו”, אומר אחד הגורמים.
מאז כניסתו של הרב יצחק ברדא לפוליטיקה באמצעות הקמת מפלגה, גבר הזרם של מנהיגי העיר המשחרים לפתחו. בכתבה שנעשתה בעבר על הרב ברדא התבטא בנו כמי שבדרך כלל עוברים דרכו, “הרב יושב ללמוד ועסוק בכתיבת ספרים ואי אפשר להפריע לו בכל רגע. בשבוע שעבר התקשר אליי מישהו ואמר לי, ‘הגעתי מאילת אני בכניסה לאשקלון, איך מגיעים?’ אנחנו משתדלים לסייע לכל אחד, אבל חייב שיהיה סדר, לכן יש שעות קבלה קבועות. נכון שיש מקרים דחופים או מצבים קשים, שהרב עושה השתדלות לעזור, אבל באופן עקרוני יש לרב סדר”.
“אפשר להגיע אל הרב, אבל אם זה נושאים חשובים או פוליטיים אין מצב שזה יעבור לאליהו מתחת לרדאר. הוא גם יכול לתת להיפגש, אבל הוא ידע הכול”, אומר גורם פוליטי.
רועי רביב
רועי רביב בישיבת מועצת העיר
את אתר “אשקלון 10” הכירו תושבים רבים בעיר. האתר הזה היה כאב ראש לא קטן לשלטון של איתמר שמעוני ונכתבה בו ביקורת נוקבת רבה על תפקודו של שמעוני. מאחורי האתר הזה עמד רועי רביב, איש הייטק מאשקלון, שלימים אף נתבע על ידי שמעוני שראה בו מי שפוגע בתדמיתו.
האתר נמכר לאיש העסקים יואל דוידי, וגם כיום כשרביב אינו בעליו של האתר, הוא עצמו עדיין נחשב לדמות משפיעה, כאשר חברים באופוזיציה קשובים לו, והוא מצד שני מסייע להם בהתנהלות התקשורתית.
בדרך כלל לא תראו אותו עומד בפרונט או מושך תשומת לב, כי הוא נוהג לעשות את עבודתו מבלי להשאיר טביעות אצבע. רק פעם אחת הוא הרשה לעצמו לרגע לעמוד במרכז הזירה כאשר תקף במילים את מי שהיה אז סגן ראש העירייה אפי מור במהלך ישיבת מועצה. הדברים הביאו להוצאתו מהישיבה.
את עבודתו בתחום התקשורת הפוליטית בעיר הוא עושה מאחורי הקלעים ולא מן הנמנע כי כמה מהספינים שהוא יצר העסיקו את העיר לא מעט ימים.
אביתר סדון
אביתר סדון, הבעלים של משרד הפרסום "בלאנקו" הוא האיש שהטייקונים המקומיים נתנו בו את אמונם ואת תקציבי העתק שלהם.
המשרד של סדון, שהחל את דרכו לפני מספר שנים כמשרד קטן ומקומי, עם לקוחות מקומיים, הצליח בזכות הכישרון, הרוח הצעירה והייחודיות שלו למשוך אליו גם לקוחות גדולים בקנה מידה ארצי.
כיום, שבע שנים אחרי הקמתו, המשרד מעסיק 25 עובדים בתחום הפרסום ולפני כשנה וחצי העתיק את מקומו למגדלי 'אלקטרה' בתל אביב. למרות המעבר עדיין מדובר במשרד שמורכב ברובו מתושבי אשקלון וגם סדון עצמו עדיין מתגורר בעיר.
ברשימת הלקוחות המכובדת של המשרד ניתן למצוא את "הכשרה" ו"אלבר" שבבעלות אלי אלעזרא, רשת 'יינות ביתן' שגם היא בבעלות איש העסקים נחום ביתן. המשרד מטפל גם בפרסום של חברות נדל"ן גדולות, שמשקיעות מיליונים בתקציבי הפרסום שלהן.
המשרד מספק את כלל השירותים להם זקוק הלקוח, מתמחה בעולם הדיגיטל והטכנולוגיה, הטמעת מערכות פרסום מורכבות ומחקר אסטרטגי. העבודה נעשית באמצעות צוותי קריאייטיב ופלאנרים, שבונים קמפיינים מעוררי עניין ולא פעם גם כאלה שהפכו לשיחת היום, כמו למשל הקמפיין של חברת ח.א.ש, שגייס את יורם ארבל ועורר עניין ציבורי.
נדב אברמוביץ’
נדב אברמוביץ’, הקמפיינר והיועץ האסטרטגי, זכה להכרה רחבה בבחירות המקומיות האחרונות כאשר הוביל קמפיינים שהנחיתו שלושה ראשי ערים על כיסאם: איתמר שמעוני באשקלון, יאיר רביבו בלוד ואלון דוידי בשדרות. את הקמפיינים הוא הוביל יחד עם שותפו מאור אביגל, שנחבא יותר אל הכלים.
“יועץ אסטרטגי המתמחה בתחום הציבורי, בעל תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני במדיניות ציבורית עם התמחות במנהל כספי מאוניברסיטת בר אילן”, זה מה שמספר עליו האתר של החברה שלו. “יועץ פוליטי בעבר של שמעון פרס, בנוסף שימש ראש אגף ארגון של מפלגת קדימה. מלווה גופים ציבוריים וראשי רשויות ומוביל תהליכי חשיבה אסטרטגיים. בעל יכולת בניית והובלת קמפיינים וניסיון רב בהכנת תכניות אסטרטגיות”.
ההצלחה המטאורית בשנת 2013 סחפה אחריה מועמדים נוספים, ומאז נוספו לרשימה גם ניסן בן חמו בערד, ליאת שוחט באור יהודה, מזכ”לית ארגון המורים יפה בן דוד ועוד. בשנה האחרונה הוא הגיע לעיריית אשדוד ומוגדר כמי שאחראי על ניהול דפי הפייסבוק, אבל יש כבר מי שאומרים שהוא הרבה יותר מזה וכי הוא נמצא שם כדי להכין את הקרקע לבחירות 2018.
בעיריית אשקלון, למשל, הוא המשיך לתת שירות גם לאחר הבחירות בשנת 2013 והיה חלק מהצוות התקשורתי הגדול שליווה את העירייה בראשות איתמר שמעוני. לאחר התפוצצות פרשת שמעוני ועם בחירתו של תומר גלאם, חזר אברמוביץ’ לעבוד עם עיריית אשקלון, והפעם תחת המטרייה של הסכם הגג. האם זה יביא אותו גם להוביל את הקמפיין של תומר גלאם? זאת נדע בהמשך.
שרון עטיה
שרון עטיה עם איתמר שמעוני
לא הרבה ידוע על שרון עטיה, בעל משרד פרסום מאשקלון ויועץ אסטרטגי. עטיה החל את דרכו התקשורתית כעיתונאי מקומי ולימים אף ערך את העיתון “סקופ”. לאחר מכן עבד בייעוץ תקשורתי עם משרד יחסי הציבור “בלזר”, לאחר מכן הקים משרד ייעוץ משלו בשם “אסטרטגיה” ובהמשך את משרד הפרסום “Bee”.
במשך שנים היה עטיה אחד האנשים שלחשו על אוזנו של איתמר שמעוני והוא נחשב ליועץ הצללים שלו. עטיה צעד איתו במשך שנים לא מעטות, עוד מתקופתו של שמעוני במדבר האופוזיציוני. למרות הכריזמה של שמעוני, הפופולריות התקשורתית הרבה שלו מיוחסת לעטיה, שהוביל במידה רבה את הקו התקשורתי שלו.
גם את התהפוכות שעברה הקומה ברביעית בעיר שרד עטיה, והוא החל לנהל את המדיה הדיגיטלית תחת תומר גלאם. בימים אלה הוא מעניק אף ייעוץ תקשורתי למספר דמויות המתכננות לכבוש את רשויות מקומיות בשנת 2018.
אלעד דנוך
אלעד דנוך
אלעד דנוך, בן 33, עו”ד שותף ובעלים במשרד עורכי דין מצליח, שלו שני משרדים – באשקלון ובאר שבע. הוא מכהן גם כיו”ר שלוחת אשקלון בלשכת עורכי הדין וכממלא מקום יו”ר מחוז דרום. רק לאחרונה קיבל דנוך הבעת אמון בדמות מינוי בלשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל (להב) כממונה מחוז דרום.
דנוך אמנם צעיר, אך זוכה להערכה על ידי בכירי העירייה, עם חלקם הוא נפגש בפגישות לא מתוקשרות, שבהן הם משוחחים איתו ושועים לעצותיו. הוא חברו הקרוב של המשנה לראש העירייה משה אטיאס, ויש מי שרואים בו שותף להקמת סיעת “הצעירים” שבראשה עומד אטיאס.
החתונה שלו, שהתקיימה לפני כשנה, היא דוגמה לכוחו העולה כאשר נצפו בה שרי ממשלה, חברי כנסת ופרקליטים בכירים כאשר הם ממלאים את רחבת הריקודים.
רבים הם הקוראים לו לרוץ ולהתמודד בבחירות ולהצטרף לפוליטיקה המקומית, אך נכון לעכשיו הוא מסרב לעשות זאת וממשיך בפעילותו הציבורית בלשכת עורכי הדין ובמשרד שהוא עומד בראשו.
משה ג’רפי
משה ג'רפי
משה ג’רפי, בן 33, הוא עו”ד במקצועו ומנהל אגף בעיריית אשקלון. מדובר באיש עירייה בכל רמ”ח איבריו, שלא בהכרח מזוהה עם ראש עירייה כזה או אחר, ולכן גם שרד את כל תחלופות השלטון שהיו. ג’רפי נתפס כאיש אמון של המערכת, ובין היתר הוא זה שמפקח על התנהלותה של קבוצת הכדורגל הפועל אשקלון.
ג’רפי החל להתערות בעיר במסגרת עבודתו כעיתונאי מקומי, בין היתר בעיתונים “סקופ” ו”זמן הדרום”. אז הוא הכיר מקרוב את בעלי התפקידים בעיר. מעולם העיתונות הוא עבר ללשכתו של ראש עיריית אשדוד יחיאל לסרי ושימש בתפקיד אחד מיועציו. לעיריית אשקלון הוא הגיע בשנת 2014 לתפקיד מנהל אגף תיאום מערכות עירוניות.
אבל התפקיד שהוא ממלא גדול אף יותר והוא נחשב איש אמונם של הנהגת העיר. לא רבים יודעים זאת, אך מאז פיטוריו של איתן קסנטיני מתפקיד יו”ר הקבוצה ואף לפני כן ג’רפי הפך להיות החוט המקשר בין העירייה להפועל אשקלון וזה שלוקח פיקוד כשצריך. הוא נמצא שם כדי לעשות סדר, לייעץ ולקבל החלטות חשובות ומהותיות, יחד עם המנכ”ל דרור אלמלם.
עם זאת, ג’רפי הוא איש צללים, לא אחד שנמצא בפרונט ולא ממהר לקחת קרדיט כשהקבוצה מצליחה. גם כשהוביל וצלח את המשא ומתן מול פרוספר אזגי על רכישת הקבוצה, הוא לא נפנף או התרברב באותו ניצחון גדול, אלא נותר צנוע ומאחורי הקלעים. ייתכן כי דפוס התנהגות זה מתקשר לדבריהם של מקורביו של ג’רפי אשר מגוללים בפנינו כך: “ג’רפי נגד מהלך בו עירייה תרכוש קבוצת כדורגל, אך הוא מבין את המדיניות. לפעמים פקידי עירייה צריכים ליישם את מה שהדרג הבכיר דורש”. לפיכך עושה רושם כי כל זמן שהקבוצה תהיה תחת ניהולה של העירייה, ג’רפי ימשיך להיות האיש החזק והמעורב שהוא היום.
תומר זכריה
תומר זכריה
כבר שנים רבות שאיש הפרסום תומר זכריה, הבעלים של משרד הפרסום “תומס”, מוביל קמפיינים, בהם גם פוליטיים, ומעורה בפוליטיקה המקומית בלי להצטרף אליה. בדרך כלל לא תראו אותו בפרונט, כי הוא נוהג לשבת “מאחורה” ולנהל את מסעות הפרסום או התעמולה שהוא עומד בראשם.
ראשי ערים בהווה ובעב, בעיר אשקלון ומחוצה לה עברו תחת ידיו וניהלו את הקמפיינים שלהם לאור עצותיו וניסיונו. כניסתה של אמו שרה זכריה למועצת העיר תרמה לא מעט למעמדו בעיר, אך מאידך הטילה עליו מגבלות בכל הקשור לעבודה עם העירייה.
גם כשהוא לא מוביל מסע תעמולה עבור מועמד כלשהו, הוא נחשב בעל דעה ובעל עצה שחלק ממקבלי החלטות בעיר לאורך השנים נועצו בו כדי לשמוע ולנהוג כיצד לפעול.
גרגורי ביילין
גרגורי ביילין. צילום: גרגורי ברקן
יש האומרים שאי אפשר להגיע למ”מ ראש העירייה סופה ביילין מבלי לעבור דרך בעלה גרגורי. זה אולי מוגזם מעט לטעון כך, אך אין ספק כי גרגורי נחשב לאיש פעיל ומשמעותי בכל הקשור להחלטותיה הפוליטיות השונות במרוצת השנים. “הוא משתתף לפעמים בישיבות, הוא גם חבר בסיעה ורואים שהיא סומכת עליו ושומעת לעצתו”, אמר גורם המקורב לשניים.
הוא הגיע לארץ באמצע שנות ה-90, התחיל לבנות בשכונת נווה דקלים. לדברי מקורביו, הוא בנה רבים מהבתים הפרטיים בשכונה. הוא נחשב לסוליסט, לא אחד שאוהב להיות בפרונט ולא מוקף ביותר מדי אנשים. בתחום הפוליטי, מלבד אשתו, הוא מכיר גם דמויות בכירות כמו איווט ליברמן ואת סופה לנדבר, אפילו ברמה אישית.
משה פוקס
פוקס משמאל
את תפקיד מנהל מחלקת נכסים ומזכיר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיריית אשקלון ממלא משה פוקס כבר שנים ארוכות. במהלך השנים ביסס פוקס את מעמדו כדמות מפתח בוועדה לתכנון ובנייה, מישהו ששווה לשמור איתו על מערכת יחסית טובה וקשרים אישיים. “כל הפרויקטים החשובים ביותר בעיר עוברים דרכו. מי שיש לו עניין לקדם יודע שפוקס הוא הכתובת, על פיו יישק דבר. הוא יכול לזרז הליכים, אבל יכול גם לתקוע אותם, לאו דווקא בכוונה, פשוט להניח את התיק המדובר אחרון ברשימה או לא להכניס פרויקט מסוים לוועדה, כי חסר מסמך כזה או אחר. אף אחד לא רוצה שהתיק שלו יהיה האחרון, אז מקיימים איתו קשרים בהתאם”, אומר גורם בעירייה.
עבודתו של פוקס אילצה אותו לא פעם להתמודד עם סיטואציות מורכבות ולא נעימות. לפני כשנתיים הוא התלונן כי הוכה בפניו על ידי קבלן מקומי שהגיע למשרדו על מנת להביע את חוסר שביעות רצונו מכך שפרויקט שביצע לא עלה לדיון של הוועדה המקומית בשל מסמכים שהיו חסרים. לטענת פוקס, הוא חטף אגרוף בפניו והגיש על כך תלונה במשטרה. בחודש מאי שנה שעבר בשעה 4 לפנות בוקר הוצת רכבו של פוקס בזמן שחנה בחניית ביתו. צוותי הכיבוי גילו במקום גלון עם חומר דליק.
שמעון בן חיים
איתמר שמעוני ושמעון בן חיים. צילום: דוד לוי
שמעון בן חיים הוא הבעלים של המקומון “אובייקטיבי”, שמסקר את אשקלון ולאחרונה נכנס גם לעיר שדרות. בבעלותו גם עיתון מקומי באזור הצפון, שמתפרסם תחת אותו שם, והוא מתכוון לפתוח עיתונים נוספים ברחבי הארץ.
קודם להקמת המקומון אי שם בשנת 2014, היה בן חיים בעליו של המקומון “קול אשקלון”, שהוקם על בסיסו של עיתון מגזרי בשם “המומלצים”. “קול אשקלון” היה מזוהה עם המועמד לראשות העירייה דאז איתמר שמעוני, שהתמודד לראשות מול בני וקנין. במהלך מערכת הבחירות סיקר העיתון את כישלונותיו של וקנין וקידם את המועמדות של שמעוני. בהמשך נמכר העיתון לאיש העסקים יואל דוידי.
בן חיים היה לוחש על אוזנו של איתמר שמעוני עוד הרבה לפני שנבחר לראשות העירייה, הוא נחשב מקורב למנכ”ל העירייה חיים סופר, ובין השניים התקיים קשר קרוב. במהלך התפוצצות פרשת שמעוני, שעסקה בין היתר בשוק התקשורת המקומי, זומן בן חיים למסור עדות בתור בעליהם של עיתונים מקומיים.
בימים כתיקונים מסתובב בן חיים באירועים של כל המי ומי, מחייך יפה ומרים כוסית, כאשר לצדו יושבות דמויות בעלות השפעה רבה בעיר. הוא משתדל מאוד ששמו לא ייקשר למישהו ספציפי, מאלה שמתכוונים להגיע לקומה הרביעית בבניין העירייה ולהתיישב על כס ראש העירייה.
מרקו סויסה
מרקו סויסה
הנהג האישי של ראש העירייה בפועל תומר גלאם. הנהגים האישיים של אישי ציבור, פוליטיקאים ואנשי עסקים הופכים מהר מאוד לאנשי סודם ושלומם של המעסיקים שלהם. הם מלווים אותם בכל שעה, מגיעים איתם לכנסים, אירועים ופגישות אישיות והופכים בתוך זמן קצר ליד ימינם. מרקו (מורדי) סויסה היה הבעלים של חנות לאביזרי אמבטיה בעיר וחבר טוב של גלאם.
הוא מונה לנהגו של גלאם בחודש אפריל האחרון, שבוע בדיוק לאחר שגלאם עצמו נבחר לתפקיד ראש העירייה בפועל. סויסה הוא מינוי אישי של גלאם, ולכן לא היה צורך לצאת למכרז לתפקיד. בתוך
חודשים ספורים הפך סויסה לאיש הקרוב ביותר לגלאם ולכזה שמרכז עבורו באופן לא פורמלי פניות של בעלי עניין ותושבים. “יודעים שמרקו תמיד איתו, אז יותר קל להעביר מסרים לתומר דרכו”, אומר גורם בעירייה. “זה לא התפקיד הרשמי שלו, אבל בגלל שהוא מקורב לתומר ויש לו דיבור איתו, יצא שהוא הרבה מעבר לנהג”.
שמו של סויסה עלה בשבועות האחרונים לכותרות, לאחר שאופירה אשתו נבחרה לפני כחודשיים למנהלת רשת המתנ”סים “פיכמה”. “אומרים שיש לה את הניסיון, אבל עצם זה שהיא אשתו של מרקו, אסור היה לתת לזה קרות, זה לא נראה טוב”, אומר אותו גורם.
כך או כך, סויסה הוא כבר מזמן לא רק “הנהג של”, אלא איש שמשפיע ופועל מאחורי הקלעים עבור בקשות המגיעות אליו מגורמים רבים, הרואים בו מי שיכול להזיז דברים. הוא עצמו רואה בפעילות הזאת שליחות למען הציבור הפונה אליו שמחפש לפעמים עזרה בדברים הקטנים. “אני רואה את זה בצורה חיובית”, אומר גורם פוליטי. “במקום שהוא יעבוד רק כנהג ובשאר היום ישחק סוליטר, יש פה בן אדם שמגדיל ראש ועוזר ומסייע לכל מי שפונה. כן ירבו”.
אורן אלעזרא
אורן אלעזרא. צילום: יח"צ
אורן אלעזרא הוא מנכ”ל חברת “אלבר”, האחיין של איש העסקים אלי אלעזרא. לפני כשלוש שנים, בינואר 2015, מונה עו”ד אורן אלעזרא לתפקיד המנכ”ל, כשהוא בן 32 בלבד. הוא לא נחת לתפקיד משום מקום, אלא מילא שורה של תפקידים בחברה עוד קודם לכן. טרם מינויו למנכ”ל היה אלעזרא האחיין מנהל הפיתוח העסקי של החברה במשך שנתיים וחצי וקודם לכן מנכ”ל קבוצת “אלעזרא החזקות” וכן שימש יועץ ליו”ר הדירקטריון “הכשרה ביטוח”.
זמן לא רב לאחר כניסתו לתפקיד הוא נתקל במהמורה בדמות חקירה של רשות המיסים, אבל מאז לא נשמע עוד דבר בנוגע אליה, ואורן נהג להסביר כי מדובר במאבק עסקי וכי הכול יתברר בסופו של דבר כעורבא פרח.
בינתיים ב”אלבר” ממשיכים בעשייה וכובשים יעדים נוספים. בחודש אוגוסט האחרון הודיעה החברה כי היא השלימה את העסקה, ובמסגרתה תהפוך לנציגת חברת השכרת הרכב הבינלאומית ‘יורופקאר’’.
בעבר, לאחר שמונה למנכ”ל קבוצת אלעזרא, כשהוא בסך הכול בן 28, אמר עליו הדוד אלי: “אורן מזכיר לי את עצמי בגיל 24 כשמוניתי למנכ”ל החברה הכלכלית של העיר אשקלון. אני מאמין בקידום של אנשים צעירים ומוכשרים, ואורן הוא דוגמה למינוי ראוי על סמך כישוריו, אישיותו הבוגרת והאחראית, הישגיו המקצועיים וכישרונו הרב, שלבטח יעזור לו להצליח בתפקיד החדש”.
אז על כוחו ומעמדו של אלי אלעזרא בזירה המקומית והעסקית אין צורך להכביר במילים, אמנם הוא עדיין צעיר ופרישתו מעסקיו לא נראית באופק, אך נדמה שכשזה יקרה, יהיה זה אורן שככל הנראה יהפוך לאיש שיעמוד בראשה של האימפריה.
מיקי שרביט
מיקי שרביט
לפני שלוש שנים, עת נוסדה אליצור איתו אשקלון, נכנס לתודעה הדי מצומצמת של תושבי אשקלון השם “מיקי שרביט”. שמו של אחיו איתמר ז”ל, שזכור היטב כמנהל המשק המסור של אליצור אשקלון המיתולוגית, הונצח על שמו של הפרויקט החדש, ועם המהלך הזה הפך מיקי עצמו לאחת מהדמויות הפעילות בקבוצת הכדורסל.
כיום אליצור איתו מנוהלת בעיקר על ידי שרביט ואבישר מרציאנו. השניים הם חברי הנהלה ללא תפקידים מוגדרים, כאשר מרציאנו הוא האיש המוחצן והמוכר יותר, ושרביט, לעומת זאת, עושה לא מעט, אך חשוף הרבה פחות. הוא נוכח באימונים, מנהל משאים ומתנים עם שחקנים, ידו ניכרת בכל החלטה במועדון והוא מעורב בעיקר רגשית. מבחינתו לא מדובר בביזנס או מקום עבודה, שבו הוא לא מקבל כלל שכר, וכל מה שהוא עושה הוא למען ובשביל אחיו.
בן ציון (תומר) עטיה
בן ציון עטיה והרב פינטו
לרב פינטו קהילת חסידים גדולה גם באשקלון, ובן ציון עטיה משמש גם עוזרו האישי והדובר שלו. בתקופה שבה הסתבך הרב פינטו עם רשויות החוק, לאחר שהורשע בקבלת שוחד ונגזרה עליו שנת מאסר, היה עטיה קולו של הרב והתראיין בכל מקום אפשרי, שידר עסקים כרגיל ודיבר דברי שבח והלל. עטיה היה גם זה שניהל והוביל את מחאת “צדק תרדוף” למען הרב פינטו וקמפיינים תקשורתיים נגד בכירים במשטרה ובמערכת אכיפת החוק.
ביום שחרורו של הרב פינטו מהכלא הוא הוציא מאשקלון מאות מחסידיו, שעשו את דרכם למירון, ושם נערכו חגיגות השחרור. לפני כחצי שנה אף נפגש עם שרת המשפטים איילת שקד והעניק לה את ספרו של הרב “דרכי יאשיהו”. הפגישה זכתה להרמת גבה מצד בכירים במשטרה בשל המסר שהיא, אולי, עלולה להעביר.
בתוקף מעמדו בקהילה חסידיו של הרב נוהים אחריו, ולכן בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות הוא נחשב מחוזר. לא סתם עמד הרב פינטו במרכזה של מערכת הבחירות האחרונה כאשר העביר את תמיכתו מבני וקנין לאיתמר שמעוני וגרם לחסידיו לכתת את רגליהם ביום הבחירות ולפעול למען בחירת שמעוני.
זמן קצר לאחר הבחירות עלה לכותרות הרעיון להקים בשכונת ברנע מרכז רוחני, שישמש את פעילות העמותה של הרב פינטו ואת חסידיו. ההחלטה נקשרה מיידית לתמיכתו של הרב בשמעוני וגררה זעם רב בקרב תושבי השכונה. לאחרונה אישרו במועצת העיר מיקום חדש עבור הפרויקט, שני דונמים ברחוב רפאלי, וגם התושבים שם מתנגדים. “החשש הזה מיותר, כי אף אחד לא הולך לשנות את אופי השכונה. יש בשכונה הרבה דתיים, שגם להם מגיע שיהיה להם מקום משלהם”, אמר עטיה.
צ’יקו מגיה
צ'יקו מגיה. צילום: אורי קריספין
צ’יקו מגיה (38) הוא מנהלה הטכני של קבוצת הפועל אשקלון. הוא זכור לכולנו עוד מימיו כשחקן האגודה ויותר כמנכ”ל המועדון בתקופת פרוספר אזגי. כיום הסמכות העליונה במועדון היא אמנם המנכ”ל דרור אלמלם, אך האיש שמניע את הקבוצה ברמה היום-יומית ועובד סביב השעון הוא מגיה, שנחשב לדמות אינטנסיבית במיוחד שעובדת ללא הפסקה – “הפועל השחור”, ניתן לקרוא לזה במונחי עבודה. הוא זה שעוסק בחוזים, בשחקנים, בכספים ומשכורות, בניהול השוטף של המועדון, בניהול בזמן משחק ובעבודה מול הבקרה התקציבית וההתאחדות לכדורגל. מגיה מתחיל את היום בשמונה בבוקר במשרדי המועדון ומסיים אותו כאחרון העובדים, כך זה עובד גם ביום של משחק כאשר הוא מגיע כמה שעות לפני כולם ועוזב את המגרש יחד עם מנהל האצטדיון. הדבר הבולט אצלו הוא שלא מדובר באדם שמרבה להתראיין לכלי התקשורת או לתפוס את הפוקוס, אלא עושה את הדברים בדרך שלו והרחק מקדמת הבמה. במערכת עצמה הוא מספיק מוערך, אך ברמה הציבורית לא בטוח שאנשים מודעים לתרומה שלו.
